כמה את אוהבת אותי מ-1 עד 10?

משחק הקווידיץ' היה גדוש בתלמידים צועקים, מעודדים ומחווים סימני ידיים גסים לעבר שחקני הקווידיץ' הירוקים שיצאו מפתח חדרי ההלבשה לעבר הדשא הירוק של מגרש הקווידיץ'. "ו... הנה הם באים!" קראה הרמיוני אל המיקרופון הקסום שהחזיקה בידה עטוית הכפפה. "הרודפים מגיעים ראשונים- פלינט, שהוא גם הקפטן של חבורת היזיזים של בלייז... אמ, התכוונתי קבוצת הקווידיץ. אחריו מגיעים נוט ו- וולקליף. השומר- קיר הלבנים הידוע יותר בשם נייל גרין- יוצא מיד אחריהם. שני החובטים- קראב ורוט מגיעים למגרש מיד אחריו. אחרון מגיע באיחור המחפש דראקו מאלפוי. האם זה בגלל בקבוק הג'ל ששפך על שיערו כדי שלא יתבלגן ברוח? או בגלל שמזמז את מיילי בקינדורף במקלחות?" שאלה הרמיוני וזכתה לקריאות בוז מיציע סלית'רין.

"אחריהם עולה קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור. הארי פוטר, הקפטן והמחפש המוצלח ביותר על המגרש. כן בלייז, זה כולל גם אותך כאשר אתה מחפש שותף למיטה" אמרה הרמיוני ומקגונגל נעצה בה מבט כועס. "אני מתחילה להצטער שמיניתי אותך לתפקיד הזה" אמרה מקגונגל בטון מתרה, והרמיוני עיקמה את פיה לכיוון הפרופסורית בחיוך שובב. "אחריו עולות שלושת הרודפות המעולות שלנו- דמלזה רובינס" הרמיוני השתתקה לשנייה כדי לאפשר לקריאות ההידד הרמות שעלו משלושה יציעים להישמע כראוי. "ג'יני וויזלי" הוסיפה והשתתקה בשנית כדי ללוות במיקרופון את התרועות הרמות "ובילי הריסון. אמנם בילי רק בשנה שלישית, אבל יודעת לבצע תמרונים אוויריים מבריקים יותר מהשיער של דראקו. החובטים- ג'יין מקנרד ורובי וויליאמס. הערה קטנה למרכוס פלינט- חובטים לא חייבים להיות בנויים בצורה דומה למחבט כדי שידעו לכוון. אחרון עולה השומר- רון וויזלי!" קראה הרמיוני ומיציע סלית'רין עלו קריאות חוזרות ונשנות של ההמנון המפורסם מהשנה החמישית- "וויזלי הוא המלך". הרמיוני המשיכה לקריין, מדברת בקול רם יותר ויותר, מתגברת על הצעקות שעלו מהיציעים.

"מדאם הוץ' שורקת, הקואפל עכשיו אצל גריפינדור. וויזלי, רובינס, וויזלי, רובינס, הריסון. הריסון מבצעת את גלגול אחיזת העצלן המפורסם כשהיא תלויה מרגל אחת בלבד, שתי ידיה אוחזות בקואפל. ו--- וואו! אתם ראיתם את זה? האם כולם ראו את זה?" קראה הרמיוני.

בילי המריאה מעלה כחץ שלוח, עקפה את הרודפים כשהיא רוכבת על צד המטאטא ונאחזת בזנבו בעזרת רגליה. היא תמרנה בין חובט, שני רודפים ושני המרביצנים בגלגולים וזגזוגים שאיש לא הבין איך עשתה, ולבסוף זרקה את הקואפל ממרחק של 10 מטרים, היישר לתוך החישוק האמצעי!

הקהל נעמד על רגליו, הריע וצעק בהתרגשות. "עשר- אפס לטובת גריפינדור!" צעקה הרמיוני בהתרגשות לתוך המיקרופון. "יש לי רק דבר אחד לומר- סלית'רין, אכלתם אותה, ובענק!" קראה הרמיוני והקהל נסחף לסבב נוסף של קריאות "גו- גו- גריפינדור!" "קדימה, בילי!" ו"סלית'רין לפח!". מקגונגל, מהצד השני, לא נזפה בהרמיוני על ההערה שלא הייתה במקום. הפרופסור הייתה נתונה בשתיקה מלאת הערכה ותדהמה. צמרמורת עונג עברה בגבה של הפרופסורית המבוגרת לשינויי צורה, והרמיוני הייתה צריכה לנער אותה שלוש פעמים כדי שתחזור למצמץ.

התלמידים נעצו מבט ברודפת הצעירה, שהשיבה להם רק בחיוך שובב מעבר לכתפה. המשחק נמשך, ג'יני טסה עם הקואפל לכיוון החישוקים. הארי ודראקו חגו מעל ראשם של השחקנים בחיפוש מתמשך אחר אגוז המלך המעופף. מרכוס פלינט צעק על נייל, הקואפל שרק סנטימטר מאוזנו של הקפטן, ו... "עוד קליעה לגריפינדור!" הצליחה הרמיוני להחזיר את תשומת הלב המלאה של הקהל למשחק שלשמו התכנס כל הוגוורטס במגרש. "פלינט עם הקואפל, וויזלי חוטפת אותו במהלך ההוק המפורסם שלה, וולקליף לוקח אותו בחזרה, זורק ומחטיא את החישוק הימני ביותר ממטר. שכחת את המשקפיים בבית, וולקליף?" שאלה הרמיוני והרודף הסמוק טס בחזרה למערך ההגנה של סלית'רין. "בוצדמית מסריחה!" קרא לעברה קול מיציע סלית'רין. "אני זאת שמסריחה, מייקלסון? כי יש לי הרגשה שלא שמעת אף פעם את המילה 'מקלחת'. אגב מקלחות, האם מליסה שמעה כבר שבגדת בה עם ג'ורג'יה מייסון מהפלפאף במקלחות המדריכים? כל בית הספר יודע, לא?" שאלה הרמיוני במיקרופון הקסום לעבר התלמיד וקריאת ה"להתרכז במשחק!" לא איחרה להגיע ממקגונגל, שכבר נחלצה מהתדהמה וישבה, מהוגנת ורצינית כתמיד, בכיסאה.

"שבעים- חמישים לטובת גריפינדור ועדיין, אף אחד לא תפס את הסניץ'. רגע, האם ראיתי משהו?" שאלה הרמיוני ומול פניה חלף כדור מרפרף קטן, כנפיו הכסופות ממהרות סביב המגרש. "כן! זה הסניץ'! והנה הארי, דראקו מיד אחריו, המרוץ צמוד" אמרה הרמיוני וכולם הביטו במתח בשני המחפשים. המרדף היה קצר, ועד מהרה הכדור החמקמק הורם בגאון, תחוב היטב בידו של הארי. "גריפינדור מנצחים, מאתיים עשרים- חמישים! וזה מוכיח, בית סלית'רין, שצריך לבחור שחקנים על פי כישרון ולא לפי פרוטקציות!" אמרה הרמיוני בשמחה והשליכה את המיקרופון מידה לטובת החגיגות עם ביתה.

שארית חודש נובמבר חלפה ללא אירועים מיוחדים, מלבד כמה דרמות שגרתיות של בית ספר שמכיל מאות תלמידים- בן מייקלסון ומליסה בנד נפרדו בריבים ובצעקות, מישהו אנונימי הכניס חשופיות לנעליים של סוורוס סנייפ (לאחר שלחש האיתור הגיע לגברת נוריס, הפרופסור הבין שהובס בפעם הראשונה בכל שנותיו בהוגוורטס), מישהו פרסם תמונות לא נאותות של בן מייקלסון וג'ורג'יה מייסון ועוד זוטות שכאלו. הרמיוני כבר הרגישה איך העומס הלימודי מתחיל להשפיע על גופה ועל גוף חבריה לשכבה בכל מיני דברים, עד לפרטים הקטנים- צורת העמידה השפופה מעט, כאילו הם כורעים תחת העומס, עיניים טרוטות כמעט תמידית, שיער מרושל. בין סיורי לילה, שיעורי בית וסריגת כובעים לגמדוני הבית, הרמיוני מצאה קצת זמן נשימה, בו הסתובבה לבדה או עם חבריה ליד האגם, מנצלת את הימים האחרונים של הסתיו. תחילת דצמבר חלפה ברשרוש עלים נושרים וגלילי קלף מתמלאים אט אט במילים שנדמו לה כבר חסרות פשר, בסערות שלא אפשרו לתלמידים לצאת החוצה ובנשיפות שכבר מתאבכות לאדים לבנים בכיתות הלא מוסקות. לכן, כאשר פרופסור מקגונגל הודיעה על הנשף שעומד להתקיים, הרמיוני רק נשפה במורת רוח לנוכח השעות הנוספות שתיאלץ להקדיש לקישוט האולם, לסדר להקה ומזון לכולם, לקנות לעצמה שמלה ולסדר רשימות או לחלק תקציב בשעות בהן יכלה להכין שיעורי בית. היא לא ידעה מי הולך להזמין אותה, וממילא לא היה לה אכפת.

'באמת לא אכפת?' הבהב ניצוץ קטן בליבה, 'האם אין... תקווה?' שאל בחשש חלק קטן במוחה. ליבה פרפר מעט, אבל היא לא יכלה שלא להודות שתקוותה חסרת שחר. היא לא יכלה להרשות לעצמה לחשוב על כך, עם חודש מלא בעבודה. מקגונגל עוזרת לתכנן, כמובן, אבל החוש האופנתי שלה גבל באסון ולכן, דראקו והרמיוני היו אחראים כמעט על הכל. לא, היא תוכל לחשוב על זה אחר כך. כשיהיה יותר זמן. 'זאת לא השעה להיות אנוכית כל כך' חשבה לעצמה וסילקה את תמונת הבחור ממוחה, מתחילה לשרטט על דף פסלי שלג שרצתה להציב באולם. דראקו, כמובן, עזר לה בהכל- הוא תכנן קישוטים, יצא במקומה משיעור שיקויים כדי לתכנן טיוטה של תפריט ועזר לה אפילו לבחור את דוגמת כובעי הסנטה שרצתה להכין לגמדונים. שבוע לפני הנשף, הכל היה מוכן והרמיוני כמו גם דראקו הייתה על סף התמוטטות עצבים. שני המדריכים הראשיים עבדו מסביב לשעון כדי להספיק את הכל, והנה- כל הקישוטים מאופסנים בבטחה, האגריד הספיק לכרות ולקשט 20 עצי אשוח, להקת דרגוני הדממה המפורסמת הסכימה לתת הופעה בערב, התפריט היה מוכן ומחר יש יציאה להוגסמיד כדי לקנות מתנות, לבחור בגדים לנשף ולהשתחרר קצת מהלימודים. הרמיוני ניצלה את שעות הבוקר כדי לישון ובשעות אחר הצהריים מיהרה להוגסמיד. היא  התעקשה על כך שהנשף יהיה במתכונת מוגלגית, כך שבני הוגוורטס (החל מהשנה הרביעית) ילמדו את תחושת המחנק של חליפות הטוקסידו והבנות יוכלו להופיע בשמלות בשלל צבעים. רון כבר קיבל בדואר חליפה מזוויעה בצבע חום סגלגל, והיה נראה כאילו הכל ילך כמו שצריך. הרמיוני עצמה קבעה עם ג'יני בחנות שמלות בקצה הוגסמיד, שכמעט כל הבנות לא הכירו. בפנים הן פגשו את לבנדר, סוזן בונז ואת מקי אדיסון, נערה חביבה ויפהפייה מהפלפאף. היה מצחיק לראות איך היא מודדת שמלה אחר שמלה, כל אחת מהן יושבת באופן מיוחד ויפהפה על גופה המתוח, ועדיין טוענת ששום דבר לא נראה עליה טוב. ג'יני מדדה שמלה סגולה עם טפטופים לבנים עדינים בקצוות, כמו נטיפי קרח שנושרים ממנה. "אוף, שום דבר לא נראה עלי טוב," צחקה מקי בחביבות  "כולכן תיראו בטח כמו אלף אוניות בנשף ואני אשב בצד עם שלט של 'אני בטטה'." היא אמרה וכולן צחקו. "הנה, קחי את השמלה שלי," אמרה ג'יני "היא קצת גדולה עליי." אמרה והביטה על קפלי הבד. "אני אקח את זאת." ביקשה ג'יני מהמוכרת שמלה בצבע ירוק תפוח בהיר ועדין, כמו של פיה. השמלה הגיעה עד ברכיה של ג'יני, והתלמידה הפכה לפתע לנימפת יער יפהפייה ועדינה. "איך היא?" שאלה ג'יני וכולן הנהנו לאישור. הרמיוני בחרה לבסוף בשמלה בצבע כחול עמוק שהגיעה עד אמצע שוקיה מלפנים, והשתפלה עד לרצפה מאחור. "וואו," אמרה לבנדר בהערצה "היא... יפהפייה!". "באמת?" שאלה הרמיוני במבוכה. "תפזרי לרגע את השיער." אמרה סוזן ושחררה בעדינות את הפקעת המתוחה של שיערה של הרמיוני. התלתלים החומים גלשו מעבר לכתפיה החשופות ומקי התנשפה בתדהמה. "הנה, זה מושלם." הוסיפה ג'יני ותקעה בשיערה של הרמיוני סיכה כחולה "ככה את הולכת לנשף." אמרה לה וכולן שילמו על שמלותיהן ויצאו.

בחוץ, הן פגשו את דין תומאס והארי, הולכים יחד ברחובות העיירה, ידיהם בכיסי מעיליהם ותלתליו הרכים של דין תחובים בכובע גרב צבעוני. הארי ניגש מיד אל ג'יני ונישק אותה ברכות על שפתיה. "היי ג'יני," אמר הארי "כבר מצאת שמלה?" שאל במבוכה. "כן," אמרה לו וחייכה לבנות האחרות מאחוריה "למה, אתם צריכים עזרה?" גיחכה אליו. "הו, כן. אנחנו במצוקה כאן." גיחך דין "למה שלא תבואו איתנו ותעזרו?" שאל את הבנות שצחקקו וענו בחיוב. "אני אלך ואביא לנו צידה לדרך מהדובשנרייה." אמרה הרמיוני ודין התנדב ללוות אותה במהירות שנראתה לה מעט חשודה. ליבה דפק מעט מהר יותר כשהלכו יחד לחנות הממתקים, צעיפה האדום- זהוב של הרמיוני מתבדר מאחוריה כמו שובל. "אז.. עם מי את הולכת לנשף?" שאל דין את הרמיוני כשזגזגו בית בתי דואר, הצריף המצווח וכמה בתים. "עם אף אחד. כמה בנים ניסו להזמין אותי, אבל... זה פשוט לא הרגיש לי נכון." אמרה הרמיוני ונעצרה במקום. "עם מי... עם מי אתה הולך?" שאלה כשדין נעמד מולה ושניהם הביטו אחד בשנייה לכמה שניות, "עם אף אחת. אני פשוט לא... מחבב אף אחת בקטע של זוגיות. יש הרבה בנות נחמדות." אמר והשפיל את עיניו לקרקע. "גם אני חושבת ככה. כנראה שאגיע לבד." אמרה הרמיוני וחייכה חיוך עקום. "רוצה... רוצה לבוא איתי לנשף? רק בתור ידידים, אני מתכוון. לא.. לא בתור זוג באמת. פשוט... שלא נהיה לבד." אמר דין בפשטות והביט בעיניה של הרמיוני. עיני השוקולד שלו הפנטו אותה והיא מצאה שהיא בוהה בהן כבר כמה שניות לפי שחייכה ואמרה "כן. זה יהיה נהדר."

אז... היי אחרי הפסקה ארוכה לכולם!

אמ.. רק בקשה קטנה- אל תהרגו אותי.

אה, וגם תגיבו. זה נותן לי מוטיבציה להמשיך לכתוב וכל זה. אני באמת אעריך את זה.

לאביו ;)

הפרק הקודם		הפרק הבא