הקונדסאים עוברים בזמן

תודה רבה לכל המגיבים! יש כבר 20 מנויים לפיק!!!

אז בלי חפירות מיותרות, לפרק שלכם!

נקודת מבט -  ג'יימס

הארי הביא לי את אלבום התמונות. היו שם תמונות שלי ושל לילי, תמונות שלי עם הקונדסאים, תמונות שלי ושל סיריוס, ואפילו תמונה מהחתונה שתהיה לי וללילי. זה היה ממש מוזר לראות אותך מבוגר יותר בלפחות שנתיים ממה שאתה עכשיו. ועוד יותר מוזר היה לדעת שאתה עומד להתחתן עם לילי, שאותה אתה אוהב מאז השנה השלישית שלך בבית ספר, אבל היא שונאת אותך. אה, וגם לדעת שאתה עומד למות. ושאחד החברים הכי טובים שלך יבגוד בך.

הגענו לעמודים האחרונים של האלבום – בהם הארי הוסיף תמונות שלו עם רון והרמיוני, שלו עם – לפי המראה הג'ינג'י, משפחת וויזלי. ושלו עם סיריוס ורמוס המבוגרים. הייתה שם גם תמונה של הארי רון והרמיוני עם האגריד, שאותו אני אזהה בכל מקום. התמונה האחרונה באלבום הייתה תמונה מהשנה השלישית של הארי – ככל הנראה. הארי החזיק את גביע הקווידיץ' בידו ושאר הקבוצה עמדה מאחוריו. זאת הייתה התמונה האהובה עלי מבין התמונות שהארי הוסיף. ניראה שגם התמונה האהובה עליו מביניהן.

החזרתי את האלבום להארי שהכניס אותו לתיק שלו והיינו מוכנים לחזור לזמן שלנו. שמנו את המחולל על הצוואר של כולנו, והפעם רמוס לחץ על הכפתור, עשרים שנה, רק הפעם אחורה. כל העולם הסתובב. הייתה לי בחילה וכאב לי הראש. הרגשתי כאילו אני נופל מהמטאטא במשחק קווידיץ'. ואז זה הפסיק. היינו בחדר שלנו. החדר היה ריק. פיטר לא היה בחדר. כנראה הוא הלך לארוחת הבוקר, מזל. לא הייתי רוצה שהארי יתנפל עליו. בעצם, לא הייתי רוצה לפגוש אותו בעצמי.

"בואו נלך לדמבלדור." אמרתי

"תשימו את גלימת ההעלמות שלך – ליתר ביטחון." רמוס אמר והארי הוציא את גלימת ההעלמות מהתיק שלו. "תזכרו – אני קרוב משפחה של ג'יימס, רון קופר והרמיוני גריינג'ר הם החברים הכי טובים שלי והם באו איתי לבקר. אסור לנו – " הוא אמר ורך כף קטע אותו באמצע "להפסיד לימודים, אז אנחנו צריכים ללמוד פה לחודש בערך..." הוא אמר בשעמום "אנחנו יודעים, הארי."

"רק וידאתי." אמר הארי וניראה מרוצה. הוא שם את גלימת ההעלמות עליו על רון ועל הרמיוני והם נעלמו מהעין. ירדנו לחדר המועדון.

סרקתי בעייני את חדר המועדון ומיד ראיתי אותה. השיער הג'ינג'י שלה היה מאוד בולט. חציתי את חדר המועדון בצעד מהיר עם חיוך בוטח מרוח לי על הפרצוף. ידעתי שזה יקרה בייננו בסוף. אחרת הארי לא היה כאן.

"פוטר." לילי אמרה בקרירות כשראתה אותי. התכווצתי קצת בלב. "איפה הייתם? לא באתם לארוחת הבוקר יומיים."

"אה, שום מקום שכלילת השלמות תרצה לדעת עליו, או להיות בו – בזה אני בטוח." אמרתי וקרצתי לסיריוס. הוא ניראה שמח.

לילי התנשפה בעצבנות ואמרה: "אוי תסתום, פוטר! אני רוצה לדעת מה פרופסור דמבלדור יגיד אחרי שיגלה שעזבתם את בית הספר בלי רשות."

"אחרי שנסביר לו, הוא יבין שהייתה לנו סיבה מוצדקת." אמרתי וסיריוס הוסיף: "כן, אוונס. זה שלך אנחנו לא רואים לנכון לספר מה אנחנו עושים בזמננו הפנוי – לא אומר שלפרופסור דמבלדור אנחנו לא מספרים." אני וסיריוס החלפנו כיפים. לילי גלגלה עיניים ומלמלה משהו שדמה במידה חשודה ל – בנים... היא הלכה בחזרה לחברות שלה. לילי נראתה קצת מופתעת מכך שאני לא ביקשתי ממנה לצאת איתי ודברים כאלה. היו לי דברים חשובים יותר לעשות. יצאנו מחדר המועדון והלכנו לכיוון חדר המנהל. קיוויתי שהארי, רון והרמיוני עדיין אחרינו. הגענו לגרגול האבן שבכניסה, וידאנו שאף אחד לא מסתכל והוצאנו את המפה. הרמתי את השרביט מעל המפה ומלמלתי "אני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות." המפה הופיעה. לחשתי: "הסיסמא למשרד המנהל." על הנקודה במפה שבה הופיעה גרגול האבן, הופיעה המילה, קרמבו. "קרמבו." אמרתי לגרגול שפינה לנו מעבר.

"מגניב. לא ידעתי שהמפה יכולה לעשות דברים כאלה." הארי אמר מתחת לגלימת ההעלמות ושאל "אם אני אומר למפה להגיד לי מה הסיסמא לחדר המועדון של סלית'רין, היא תגיד לי?"

"בטח שהמפה יכולה. אבל אתה לא צריך לבדוק במפה מה הסיסמא לחדר המועדון של סלית'רין. הסיסמא היא טוהר דם השנה." אמרתי

רמוס אמר: "כדי שתצאו מהגלימה. אנחנו רוצים שתדברו עם דמבלדור." הארי רון והרמיוני הופיעו לידינו. הארי הכניס את הגלימה לתיק בזמן שהגענו לחדר. סיריוס דפק בדלת. "פתוח." דמבלדור אמר "אתם רוצים משהו מיוחד?"  הוא שאל אחרי שהוא ראה אותנו. הארי, הרמיוני ורון עדיין לא נכנסו.

"את האמת, כן." אמרתי לו וסימנתי להארי להיכנס "פרופסור, זה הארי. הוא בן הדוד שלי. רצינו לדעת אם הוא והחברים שלו – רון קופר והרמיוני גריינג'ר, יוכלו להישאר פה לחודש." הארי, רון והרמיוני נכנסו. פרופסור דמבלדור התנשף. "וואו. ג'יימס, הארי ממש דומה לך!" דמבלדור אמר

"ברור שאנחנו דומים – הוא הרגע אמר לך שאנחנו בני דודים." הארי אמר. הייתי גאה בו. הוא מתחצף בזמן הנכון ובמקום הנכון. דמבלדור צחק, "אני רואה שאתם גם דומים במראה וגם בתכונות."

"כנראה יופי וסגנון הן תכונות שעוברות במשפחה" אמרתי ואני והארי החלפנו כיפים. סיריוס גיחך.

"טוב, אז לעניינו. בואו תשבו." דמבלדור אמר וזימן שישה כורסאות מרופדות – ממש כמו שהוא עשה כשאנחנו היינו בעתיד. אני וסיריוס התאמצנו לא לצחוק והתיישבנו על הכיסאות בסדר הבא מימין לשמאל:  רמוס, סיריוס, אני, הארי, רון והרמיוני. "תזכירו לי מה רציתם?" פרופסור דמבלדור שאל.

"הארי – בן הדוד שלי, בא לפה מאמריקה לחודש. בגלל שהוא והחברים שלו – רון והרמיוני," הצבעתי על רון והרמיוני, "לא יכולים להפסיד לימודים, חשבנו שזה יהיה מאוד נחמד אם הם יצטרפו אלינו."

"פרופסור, אנחנו מכירים אפילו מקום שבו הם יוכלו לישון." אמר רך כף וקרץ להארי.

"בני כמה אתם?" דמבלדור שאל את  הארי, רון והרמיוני.

"אני וג'יימס באותו הגיל. אנחנו בני 15." הארי אמר

"בסדר. אז אתם תוכלו להצטרף לשנה החמישית של גריפינדור. והמערכת שלכם תהיה אותה מערכת כמו של ג'יימס." דמבלדור אמר ואחרי שנייה הוסיף "אבל, הם ישנו בחדר המועדון של גריפינדור – במיטות הנפתחות של החדר שלכם. הרמיוני תישן בחדר המועדון של גריפינדור, בחדר של הבנות."  הוא אמר ואנחנו צעקנו: "יששש!!!!!!" והחלפנו כיפים. הרמיוני ישבה בצד, גלגלה עיניים ואמרה: "בנים..."

יצאנו ממשרד המנהל לכיוון ארוחת הבוקר. "מה המערכת שלנו להיום?" הארי שאל

בדקתי את המערכת שלנו להיום ואמרתי להארי: "1. שינוי צורה 2. תורת הצמחים עם ההפלפאפים אחרי זה יש לנו הפסקה. אחרי ההפסקה – באסה! יש לנו שעתיים שיקויים עם תלמידי סלית'רין בשעות 3 ו4 ובשעה החמישית יש תולדות הקסם, אחרי זה יש ארוחת צהריים, הפסקה ואחריה יש לנו שעתיים התגוננות." אמרתי וחשבתי לעצמי שיהיה מגניב לראות את הארי בשיעור התגוננות. השעה הייתה רבע לשמונה. השיעור הראשון מתחיל בתשע – מה שאומר שיש לנו מספיק זמן לארוחת הבוקר ולהצגת הארי, רון והרמיוני בפני כולם.

"סך הכל בסדר." הארי אמר, למרות שראיתי שהוא עיקם את האף כשאמרתי שיש לנו שעתיים שיקויים, ועוד עם הסלית'רינים. טוב – לפחות הפעם סנייפ לא יהיה זה שילמד אותו. "בואו נלך לארוחת הבוקר." רמוס אמר

"כן! אני רוצה להציג אתכם בפני כולם – זה יהיה מגניב!" סיריוס הוסיף. הלכנו לאולם הגדול. רוב האולם היה מלא. ראיתי את סבר מאוס ליד שולחן סלית'רין ואת לילי ליד שולחן גריפינדור. לילי תמיד בלטה בזכות השיער הג'ינג'י המהמם שלה. נכנסנו לאולם הגדול וכל המבטים הופנו אלינו. חייכתי חיוך גדול והלכתי לכיוון שולחן גריפינדור, מסמן לשאר לעשות כמוני. כולם התחילו להתלחש ולהצביע על הארי רון והרמיוני, שמתי לב שהצביעו במיוחד על הארי – בטח בגלל הדמיון בין שנינו. הארי התעלם לגמרי מהלחשושים, הוא הלך בביטחון לשולחן גריפינדור לידי. שמתי לו יד על הכתף והוא הסתכל לעברי וחייך. הלכנו ככה עד שהגענו לשולחן גריפינדור, כשרך כף, ירחוני, רון והרמיוני מאחורינו. אמרתי בקול רם: "על מי אתם מסתכלים?" וכל האולם חזר לעניינו כשהם מגניבים מבטים לעברנו מדי פעם. אחרי כמה דקות, החלטתי לשים לזה סוף. נעמדתי על שולחן גריפינדור וכולם השתתקו והסתכלו עלי. "לפני שבן הדוד שלי ואני נהפוך להיות מוקד השמועות החדש," אמרתי וחייכתי להארי שהחזיר חיוך "הארי הוא בן דוד שלי והוא בא לפה לחודש מאמריקה עם שני החברים שלו – רון קופר והרמיוני גריינג'ר." אמרתי והצבעתי רון והרמיוני. התיישבתי כשראיתי את הפרופסור מקגונגל מתקרבת וכל האולם התחילו להתלחשש. לילי הסתכלה אלי בסקרנות: "אז מה פוטר, זה מה שהסתרתם ממני בבוקר?"

"ואם כן אז?" סיריוס ענה ולילי התעלמה ממנו. היא פנתה דווקא להארי. היא הסתכלה לו בעיניים והוא החזיר לה מבט נרגש ובוטח. אף אחד מהם לא מצמץ עד שבסוף לילי הסיטה את מבטה. "היי. קוראים לי לילי אוונס." היא אמרה לו

"אני יודע." הארי אמר ואחרי שנייה הוסיף, "כאילו – ג'יימס לא מפסיק לדבר עלייך מהרגע שבו נפגשנו." הוא אמר והרגשתי את הלחיים שלי נאדמות. לילי הסמיקה ואמרה: "אתה עובד עלי."

"ממש לא!" הארי ענה לה

"אנחנו ניראה בקשר לזה." היא אמרה "בכל אופן, אם אתה והחברים שלך צריכים עזרה כלשהיא, אל תהססו לבוא אליי. אתם נראים נחמדים, בניגוד לבן הדוד הפוץ שלך." אאוץ'! זה כאב.

"תודה על ההצעה, אבל יש לי משהו להגיד לך בקשר ל'בן דוד הפוץ שלי'." הארי ענה לה

"אני שומעת." לילי ענתה וצמצמה עיניים.

"ג'יימס יכול להיות פוץ לפעמים, אבל הוא באמת אוהב אותך. את יכולה להיות בטוחה בזה." הארי אמר ואני הסמקתי עוד יותר ממה שהסמקתי עד עכשיו. לילי והארי נעצו מבטים אחד בשנייה. אף אחד מהם לא הסיט את מבטו. "הארי, אף פעם לא ראיתי את ג'יימס מסמיק כל כך. עבודה טובה!" אמר סיריוס וגיחך לעברי. הארי הסיט את מבטו ואמר לעברנו: "רוצים לראות את שאר הדברים שדיברנו עליהם?" הוא שאל הפנים שלי אורו. הבנתי מיד למה הוא מתכוון. "כן!" אמרתי בהתלהבות.

"יאללה, בואו לחדר שלכם. אתם תמותו עליהם." הארי אמר בזמן שרון הנהן לידו. לילי נראתה מודאגת. "מה קרה לילי? את רוצה לראות מה אנחנו מתכננים הפעם?" שאלתי אותה והיא הסמיקה.

"רק חשבתי לעצמי, שכל מה שאתם תמותו עליו, אם זה לא קשור בקווידיץ', לא יכול להיות טוב." הארי שמע את מה שהיא אמרה ופניו אורו.

"מישהו אמר קווידיץ'?" הוא שאל

"אני בעד שנשחק בערב." אמרתי והוספתי "את יודעת, שבאמריקה הארי נחשב למחפש הכי צעיר במאה השנה האחרונות, הוא מחפש ממש טוב."  לילי גלגלה עיניים. הרמיוני אמרה:

"בנים..." ולילי הנהנה.

"אני יודעת, נכון? כל היום רק קווידיץ'!" לילי אמרה והרמיוני הנהנה בהסכמה.

"איך קוראים לך?" לילי שאלה את הרמיוני בנחמדות

"הרמיוני גריינג'ר." הרמיוני ענתה

"אז, הרמיוני, אם את רוצה, את מוזמנת לבוא איתי  ועם החברות שלי – קלאודיה, אמילי ואופיר. אנחנו נוכל לעשות לך סיור בבית ספר וכאלה, בזמן שהבנים משחקים קווידיץ'." לילי אמרה לה

"בכיף. אני חושבת שאני אמורה לישון אתכן בחדר."

 "מגניב!" לילי אמרה והלכה כשהרמיוני פונה ללכת איתנו. הגענו לחדר המועדון ואמרנו את הסיסמא לאישה השמנה: "קווידיץ'."  נכנסנו לחדר המועדון כשהארי, רון והרמיוני מאחורינו ועלינו לחדר שלנו.

"החדר הזה ניראה כמעט בדיוק כמו החדר שלנו בעתיד." רון אמר

"כנראה כי זה יהיה החדר שלכם בעתיד!" אמרה לו הרמיוני בתוכחה.

"לפני שתתחילו לריב, הבטחתם שתראו לנו את מה שקניתם לפני שיתחיל השיעור." אמר סיריוס בגיחוך.

"כן." הזדרז הארי לגבות אותו, "אז, מה שרציתי לעשות לפיטר – זה לתת לו אחד מאלה." הארי הוציא שקית שבתוכה יש המון ממתקים. או לפחות משהו שניראה כמו ממתקים. רון ניראה מתלהב והרמיוני  נראתה ספק משועשעת ספק מודאגת. אני לא בטוח שהיא זיהתה מה זה.

"מה זה?" שאלתי

"ג'יימס, אתה מסתכל עכשיו על חבילה של 'טופי לשון בלון'!" הארי אמר בחגיגיות. הרמיוני נאנחה, אני מניח שיצא לה לפגוש את הממתקים האלה – "אז זה מה שדאדלי אכל..." הרמיוני אמרה בהבנה.

"כן."  הארי אמר

"ומה בדיוק הדבר הזה עושה?" סיריוס שאל

" 'הדבר הזה', גורם ללשון של מי שאוכל אותו להתנפח." אמר הארי

"מגניב!" אמרתי וסיריוס הוסיף "אפשר לנסות אותו על סבר מאוס!"

"טכנית, אתם יכולים, אבל קודם נותנים את זה לפיטר." הארי אמר והוסיף, "אה, ולא נראה לי שכדאי שידעו שאנחנו עשינו את זה."

"ברור שאסור שידעו שזה אנחנו." אמרתי

"הארי, אנחנו לא טירונים. אתה יודע כמה מתיחות עשינו?"  סיריוס הוסיף

"יופי." הארי אמר בשביעות רצון.

"עוד כמה זמן יש לנו עד השיעור" רון שאל

"השעה שמונה וחצי. יש לנו חצי שעה עד השיעור הראשון." רמוס אמר. הארי ורון החליפו מבטים.

"טוב. נראה לכם שני דברים אחרונים – אחד מהם מאוד, אבל מאוד שימושי – השתמשנו בו ה מ ו ן פעמים! הרמיוני יודעת על מה אני מדבר." הארי עצר שנייה. הסתכלתי על הרמיוני, פניה אורו בהבנה. הארי המשיך, "והשני, הוא אולי הדבר הכי מגניב, שפרד וג'ורג' המציאו." אמר הארי ואני הסתקרנתי. ממה שראינו, המוצרים שלהם מדהימים! וראו שהארי אוהב אותם, אז אם הוא אומר שהמוצר האחרון שלהם הוא ההכי טוב מבניהם – כנראה שהוא מדהים!  "נתחיל בשימושי." הארי אמר והוציא מכשיר קטן, שבעצם היה חוט מגולגל – "לדבר השימושי הזה, קוראים אוזניעזר, אתם משחררים את החוט מתחת לדלת, ואתם יכולים לשמוע את כל מה שקורה בחדר, כאילו אתם ליד מי שמדבר." הארי אמר והושיט לי, לרמוס, לסיריוס ולהרמיוני אחד לכל אחד. "שימושי!" התרשם רמוס

"ומה הדבר המגניב?" שאל סיריוס בסקרנות. סיריוס, רמוס, הרמיוני ואני הסתכלנו על הארי בסקרנות – אחרי הכל, גם הרמיוני לא ידעה מה זה. רון והארי חייכו חיוך ענק. "הדבר המגניב," הארי אמר והוציא ארגז קטן מהתיק שלו, שלפי הניחוש שלי הכיל לחש הרחבה סמוי, אחרת אין סיכוי שהוא היה מכיל כל כך הרבה דברים. "לזה קוראים, ה'זיקוקין דה ניזקין של האחים וויזלי'." הארי אמר והסביר, "אתה משחרר אותם, הם יוצרים צורות מגניבות, וכל פעם שמנסים להעלים אותם הם מוכפלים פי עשרה!"

"זאת יכולה להיות אחלה כניסה לבית ספר." אמרתי

"לגמרי."  סיריוס אמר בהתרשמות. זה, באמת היה מגניב!

יצאנו מחדר המועדון, והלכנו לכיוון חדר שינוי צורה כשאנחנו מפטפטים אחד עם השני.

מקווה שנהנתם!

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא