דדאלוס והסטיה

תודה לגילי ולgome שנתנו לי מלא מוטיבציה להמשיך :)

אנחנו 17 מנויים!! יאיי!! וגם אני קצת בהלם-1405 צפיות תוך יום!! תודה!!

הפרק לרשותכם חברים!

ורנון הביט בזוג הצעירים עפים בשמיים, אט אט נעלמים.

הוא עדר במעדר בתסכול. חתונה. קוסמים. הם אלה כל היום שמחים, חופשיים.

רק אנחנו, הוא כמעט הנחית את המעדר על רגלו וקפץ הצידה. רק אנחנו, תקועים, בלי עבודה, בלי דברים לעשות, בסכנה ועצובים.

הוא התיישב על האדמה מותש, שומני גופו המזיעים מכסים חלק ניכר ממנה, הוא היה מותש ועצוב, אומלל ובדיכאון.

בכל זאת הילד היה בן אחות אישתו. הוא היה משהו וכך התייחסו אליו. אבל, אבל הוא היה-קוסם. הוא כמעט ירק את עצמו מהמחשבה.

הוא הלך אל עץ ובעט בו. אני אשכרה חשבתי את המילה הזאת. הוא חש בהלה. עיניו פנו בחדות אל החלון לראות את אשתו, כאילו קראה מחשבה מקוללת זו.

אבל לא. אפילו אשתו לא תבין את בעייתו עם קוסמים, את השנאה הלוהטת.

השנאה שחדרה בו לאנשים נורמלים ורגילים כמוהו היה לו עד גיל אחת עשרה, עד שהבין שהוא אחד מהם.

פלאשבק

מונח בעריסה ירוקה ויפיפה עטורה נחשים עשויים נחושת, שכב לו הארולד הרך והמתוק, תינוק שמנמן וחמוד. לדעת הוריו.

הוא היה בן למשפחה טהורת דם בת אלפי דורות. מפונק, עם המון כסף, וערך אחד במשפחה-שנאת מוגלגים.

הוא גדל וככל שגדל כך גדלה שנאתו למוגלגים, המטונפים האלה. איכס. רק המחשבה עוררה בו בחילה.

ביום ההולדת האחד עשר, עמד עם שני הוריו, מסביב לעוגה גדולה המיועדת למנה ראשונה, ספרו יחדיו השלושה לאחור לדקה בה הילד נולד. השניה מגיעה ואף ינשוף לא מגיע איתה.

הוא חיכה וחיכה. ההורים חיכו וחיכו איתו. הינשוף ולא המכתב לא חיכו על סף הדלת, רק עלה אחד, שהעוזרת לא הספיקה לטאטא. הילד עם עיניים גדולות ודמעות מטשטשות את העולם מסביב, הבזק אור והזכרונות היו אמורים להימחק לתמיד.

הוא נולד מחדש במשפחה חדשה, הגנים הותאמו והזכרונות הותאמו למשפחה המוגלגית המאמצת. הוא נולד מחדש עם השם ורנון, הוא נולד מחדש בגיל אחת עשרה.

מאז הוא לא סובל חריגים. אנשים צריכים להיות נורמלים. אנשים צריכים להתלבש נורמלי, עם גינה נורמלית, מכונית נורמלית. שום חריגות.

כשבגר ופגש את פטוניה, הוא ניסה ללמדה טריק, קסם. היא האדימה וכעסה, שצפה. אני שונאת קסמים, היא צווחה. הוא לפתע חש זאת שוב, גם אני שונא קסמים אמר.

ומאז, מפעם לפעם, הוא נזכר, לפני שמחקו את זכרונותיו, את הרגע שלא קיבל את המכתב, את הפרצוף הכועס והמאוכזב של אביו. הוא שונא קוסמים. הוא שונא קסמים. הוא סקיב. ואת זה הוא זוכר רק כשהוא בסביבתם.

הפרק הקודם