מכתבים מ-ר' ל- ה'

היי,

זה סתם פרק קצרצר על הרמיוני ההיסטרית...

קריאה מהנה!

פרק 12: לילה טוב, הרמיוני

הדלת נפתחה וגברת וויזלי עמדה בפתח. "הרמיוני! מה שלומך? בואי היכנסי." היא הזמינה אותה פנימה. הרמיוני אחזה במזוודה שלה והחלה לגרור אותה. "עזבי חמודה, אני ארחיף לך אותה פנימה." אמרה מולי. בהנפת שרביט המזוודה הורחפה פנימה והדלת נסגרה. "תשני עם ג'יני בחדר," אמרה מולי והרמיוני הנהנה.

הן הכניסו את המזוודה של הרמיוני לחדרה של ג'יני. "אכלת כבר ארוחת צהריים?" שאלה מולי. "לא, אבל אני לא רעבה," אמרה הרמיוני. "משהו לא בסדר יקירתי?" שאלה מולי. הרמיוני חייכה. "אני בסדר, תודה." ענתה הרמיוני. היא הרימה את מבטה ומבט חום פגש במבט ירוק. הרמיוני זינקה על הארי עוד לפני שהוא הגיע לסוף המדרגות.

"הירגעי, הכול בסדר," הוא לחש לה וחיבק אותה בחוזקה. מולי חייכה. היה ברור שהיא חושבת שיש משהו בין השניים. הדמעות גלשו על לחייה של הרמיוני. סוף סוף היא שחררה אותן מכלא עיניה החומות. "הרמיוני... מה קרה?" לחש הארי. היא הנידה ראשה בשלילה. היא לא רצתה לדבר על זה, על רמוס. בכיה גבר. "בואי, תעלי לחדר של רון, אני אכין לך כוס תה ואבוא." אמר הארי. היא הנהנה ועלתה אל חדרו של רון.

בפנים על אחת המיטות ישב רון. "היי הרמיוני! מה העניינים?" שאל רון. היא חייכה. "בסדר," קולה היה חנוק מהדמעות. "את בוכה? קרה משהו?" שאל רון וניגש אליה. "לא חשוב, אני בסדר," אמרה הרמיוני. "בטוחה?" שאל רון. היא הנהנה. "רון, אמא שלך מחפשת אותך, משהו בקשר ללול או משהו כזה," אמר הארי. רון נאנח ויצא מהחדר.

הרמיוני התיישבה על אחת המיטות ואחזה את כוס התה בין שתי ידיה. "את רוצה לספר לי מה קרה?" שאל הארי. "אתה זוכר, כל מה שסיפרתי לך בשנה שעברה?" שאלה הרמיוני מבלי להביט בו. "על פרופסור לופין? כן, אני זוכר." אמר הארי. "לא סיפרתי לך הכול, אני ורמוס נהיינו חברים טובים במשך כל השנה שעברה," היא המשיכה. "רמוס?" הוא תהה על השימוש בשם הפרטי. היא הנהנה. "הייתי אצלו עכשיו, דיברנו, הוא הניח את הראש שלו עליי, וליטפתי לו את השיער, ו... והתנשקנו, הו הארי, זה היה כל כך מושלם! אבל הוא נסוג, הוא מחשיב את עצמו למפלצת, והגיל מפריע לו והוא לא מצליח להשתחרר מזה. התעתקנו לפה והוא הלך," היא השתתקה נותנת לדמעות לרדת בשקט.

הארי מחה את דמעותיה. "יהיה בסדר, אולי הוא ירגיש אחרת אחרי שתגדלי עוד קצת," הציע הארי. היא הנידה ראשה בשלילה. "למדתי להכיר אותו הארי, והוא עקשן, עקשן מאוד." אמרה הרמיוני. "את יותר," הוא אמר בחיוך. היא חייכה, "הוא אמר שהסיפור שלנו דומה ליפה והחיה," אמרה הרמיוני. "הוא קשה," אמר הארי. היא צחקה מעט בהיסטריה "ספר לי על זה,"

הארי הביט בה, "תשתי את התה, את צריכה להירגע קצת," אמר הארי. היא שמעה בעצתו ולגמה מהתה. היא חשה את עצביה נרפים אט אט. "את נראית נפלא," אמר הארי בניסיון לעודדה. דמעות נוספות ירדו על לחייה. "מה? מה אמרתי?" שאל הארי בבהלה. "רמוס אמר בדיוק אותו דבר," אמרה הרמיוני בקול חנוק. הארי נשך את שפתיו. "מצטער, לא ידעתי." אמר הארי. היא נשקה על לחיו. אחרי ששתתה את התה הרמיוני חשה את עיניה נעצמות. היא הניחה את ראשה בחיקו. "אל תשכחי, בסיפור, היפה והחיה יחד בסוף." אמר הארי ברוך. הרמיוני לא שמעה כי היא כבר נרדמה.

כשהרמיוני התעוררה, הייתה שעת ערב מוקדמת והיא הייתה לבדה בחדר של רון. היא הביטה החוצה מהחלון, השמש עמדה לשקוע. הרמיוני זינקה על רגליה. היא מיהרה במורד המדרגות עד שהגיעה אל המטבח.

"הרמיוני, הארי אמר שאת לא מרגישה כל כך טוב, מה שלומך?" שאלה מולי ברוך. "אני בסדר, גברת וויזלי, יש לך לוח שנה?" שאלה הרמיוני. "בסלון, ליד האח," אמרה מולי. הרמיוני רצה אל הסלון. הרמיוני התפרצה אל הסלון כשהיא מתעלמת מבני משפחת וויזלי ומהארי שהיו שם. היא הביטה בלוח השנה ועיניה נפערו בתדהמה. איך יכלה לשכוח?

"הרמיוני?" שאל הארי והניח את ידו על כתפה. היא התנערה מידו והביטה בו בעיניים מלאות דמעות. "הארי, זה ליל ירח מלא, שכחתי, איך יכולתי לשכוח? ואני הפכתי את היום הזה לגרוע יותר בשבילו," היא לחשה. "הרמיוני, תנשמי." הארי אחז בפניה והכריח אותה לנשום אתו, פנימה והחוצה, פנימה והחוצה. "הארי-" היא ניסתה אך הוא קטע אותה. "לא, הרמיוני. תירגעי, את נשארת פה אתנו." אמר הארי. הוא ידע מה היא התכוונה לעשות. הוא הכיר אותה. היא פרצה בבכי והארי משך אותה אל זרועותיו באנחה.

רון ניגש אליהם. "הארי מה הולך?" שאל רון בפזילה להרמיוני. "שום דבר רון, היא רק צריכה להירגע קצת," ענה הארי. רון הנהן. "הארי, אני יכול להביא לה שיקוי שמרגיע את העצבים." הציע אדון וויזלי. הארי הנהן. "את רעבה?" שאל הארי. היא הנידה ראשה בשלילה. "אז בואי נלך לחדר, תנוחי עוד קצת." אמר הארי והוביל אותה למעלה אל החדר של ג'יני. הרמיוני לקחה את הפיג'מה שלה והחליפה בגדים בחדר האמבטיה.

כשחזרה אל החדר של ג'יני, הארי המתין לה עם שיקוי סגלגל. "אדון וויזלי, אומר שהשיקוי הזה ירגיע אותך קצת," אמר הארי. הרמיוני לקחה את הכוס מידו ורוקנה אותה בבת אחת. "זה דוחה," היא עקמה את פניה. הארי נשק למצחה. "לילה טוב, הרמיוני."    

הפרק הקודם		הפרק הבא