לילי וג'יימס הסיפור האמיתי

כל תלמידי השנה השביעית מבית סלית'רין וגריפינדור התכוננו לנחיתה על מדשאה ירוקה ורחבה עם מטאטתיהם. כולם היו מותשים ורק רצו שהכל ייגמר ויחזרו לבית הספר.

הם הניחו את המטאטים בערימה והתקבצו לישיבה על הדשא בכדי לשמוע את דבריה של פרופסור מקגונגול.

"ובכן, אנחנו כאן בעמק 'אולגניד' וכאן נבלה שבוע מרתק ומגבש בחיק הטבע, מחר על כולם להתייצב פה בשש בבוקר לא ללא איחורים בכדי לשמוע מה התוכניות, החלוקה לאוהלים היא לפי החדרים שלכם, על כל אוהל יש את סמל הבית אליו הוא שייך ודגל עליו כתובים שמות האנשים הישנים בו. כעת אתם תלכו להתארגן באוהלים ולהכין את עצמכם לארוחת הערב שתוגש בעוד שעתיים. שעת כיבוי האורות הכללית היא ב10" .נשמעו התקוממיות מכל עבר.

"שקט!!!!!!!!!!, ובכן כידוע לכם לא ניתן יהיה להשתמש בקסמים למטרות גיבוש אני מאחלת לכם שבוע מהנה והכי חשוב מגבש, ומי שייעשה בעיות (הביטה אל עבר הקונדסאים) יישלח לביתו עד לחג הפסחא!...בהצלחה".

"אקספליארמוס!" מעגל המורים שהקיף אותם קרא את הלחש ושרביטי התלמידים הועפו אל ידיהם של המורים.

"אוךך חשבתי שאני אוכל להבריח אותו" רטן סיריוס.

"טוב, בואו נלך לחפש את האוהל שלנו". אמר רמוס.

הם צעדו ארבעתם גוררים את מזוודותיהם אל עבר האוהל שהיה הכי בקצה. "מקגונגול תשלם על זה..." אמר פיטר שספק גרר את מזוודתו ספק היא גררה אותו.

הן נכנסו אל תוך האוהל. "אני על המיטה למעלה! צעקה ג'ינה. "נראה לי שנישן כמו שאנחנו ישנות בהוגוורטס ונוותר על הריבים." הציעה נוגה. "אויי נו... אני תמיד רציתי לישון למטה" רטנה ג'ינה.

"אני אוותר לך שני למעלה גם ככה השבוע הזה יהיה איום ונורא..." אמרה לילי שלא פיתחה תקוות לגבי השבוע הזה.

הבנות התארגנו בחדרן וג'ינה נוגה וג'יימי רצו ללכת לארוחת הערב, "לילי בואי כבר אנחנו גוועות!".. אמרה לה ג'יימי בקול ייבבני, "לכו בלעדיי אני לא ממש רעבה" אמרה להן לילי שלא החליטה בעצמה אם זה היה שקר או לא. "בטוחה?" שאלה ג'ינה. "כן, כן יש לי בחילה איומה מהבוקר", שיקרה לילי.

הן הלכו בלעדיה, היא ישבה על מיטתה פתחה את הספר המוגלגי שסחבה איתה והחלה לקרוא בו.

"בו.." לחש ג'יימס בקול מתקתק מכניס את ראשו אל תוך האוהל, "הבהלת אותי.." אמרה לילי בציניות, ג'יימס נכנס אל האוהל סוחב איתו שתי צלחות גדושות מזון, "הייתי רוצה להזמין את הנערה החיננית לדייט לאור הירח".. אמר ג'יימס במתקתקות.

"הנערה החיננית תשמח" ענתה לילי סוגרת את ספרה קמה וצועדת איתו, הרחק מן המחנה אל עבר החושך שלשם שינוי לא היה מפחיד.

הם התיישבו לאורו המזמין של הירח איש איש עם צלחתו אוכלים ומאכילים זה את זה צוחקים ונהנים כמו שהרבה זמן לא היו, הם נתנו לשאננות להשתלט עליהם ולשמוח למרות שהם לא במקום שרצו להיות בו.

"ליל, אולי זה לא יהיה נורא כל כך, את יודעת אנחנו פה יחד אחרי הכל.."

"אני חושבת שזה יהיה מהנה..." אמרה לילי מאושרת מהרעיון שיבלו שבוע יחד בלי הפסקה...

ג'יימס הניח את צלחתו רכן ונישק את שפתייה הכמהות לאהבתו, היא החזירה לו נשיקה, מחדירה את ידיה בשערו הפרוע שאותו אהבה, הוא נשכב לאחור על הדשא הרך לילי עליו מנשקת אותו בתשוקה..

הוא צפה בהם מאחורי העץ, ליבו מתכווץ מקנאה הידיים הרכות האלה אמורות ללטף את שערו שהיה מסודר בקפידה, השפתיים האלה היו אמורות לנשק את השפתיים שלא שמעולם לא היו יבשות כי הקפיד לשמור על לחותן, גופה המחוטב היה אמור להיות מעל הגוף החיוור אך השרירי שלו... לילי הייתה אמורה להיות שלו מאז הוא מעולם, הוא פגש בה לראשונה, הוא צפה בה בכל רגע שיכל הוא היה שם כשהיא הייתה מאושרת, עצובה, כועסת או סתם אדישה. הוא הבחור בשבילה, ולכן יש להפריד ביניהם בהקדם האפשרי, והשבוע זה הזמן המושלם... חשב סנייפ.

"טוב הגיע הזמן ללכת אנחנו לא רוצים ללכת הביתה כי אז אני בכלל לא אראה אותך.." לילי אמרה בעודה מנסה ללא כל יכולת או רצון להתנתק ממנו. הפעם ג'יימס לקח פיקוד, בדר"כ היה משכנע את לילי לחרוג מהחוקים ולהיות שלו לעוד כמה דקות, אך ידע  שאם פרופסור מקגונגול תתפוס אותו הוא יושלך הביתה עד לשנה הבאה.

הוא הניף אותה בזרועותיו סוחב אותה בתנוחת כלה אל עבר המחנה שם הוריד אותה את את ידו לא הסיר מגבה.

הוא החזיק אותה קרוב תמיד, כאילו במוחו ידע שיש לשמור עליה מקרוב פן תיעלם לה לנצח..

הם צעדו אל האוהל שלה שם כאשר הם עומדים בפתח האוהל כרך ג'יימס את זרועותיו סביב גופה השברירי על לילי ונשק ארוכות על שפיתה. "אני כנראה אתגנב לפה בלילה תחכי לי..?"שאלה ג'יימס בלחישה עדינה אל אוזנה.. "לא אלך לישון בלעדייך" לחשה לו חזרה לילי..

ובן העצים הבזיק חיוך לבן שהבין כי זו ההזדמנות לה הוא חיכה...  

הפרק הקודם		הפרק הבא