יומנו של ניקו די אנג'לו

אז… אה… ג'ייסון יודע על הקטע הזה… עם פרסי

זה סיפור ארוך, אבל איזה מזל שיש לי זמן כי נראה שאפילו טרטרוס לא מצליח להרוג אותי!

אז… היינו (ג'ייסון ואני) צריכים להשיג איזה חפץ (שרביט, כאילו שהפכנו להיות קוסמים כושלים) עם שם ארוך ומסובך שאפילו לא אנסה לכתוב כאן
נכנסנו לטירה, השגנו את החפץ ואז, בום! הופיע פאבוניוס

אל הרוח דיבר אלי וג'ייסון נראה מבולבל, כאילו הוא שואל את עצמו מה קורה כאן ומאיפה אנחנו מכירים

בקיצור, דברים קרו ואז שמעתי קול של אל שלא רציתי לפגוש שוב אבל את האל עצמו לא ראיתי
הוא דיבר על סוד, שאני צריך להגיד את האמת, ולמרבה הצער גם הבנתי על מה הוא מדבר

במה יתעניין קופידון - אל האהבה והתשוקה - אם לא בקראש האידיוטי של ילד הומוסקסואל משנות השלושים?

זכרונות שלי התחילו לרחף סביבנו

הפעם ההיא כשפרסי תקף את ד"ר קוטס והציל אותי ואת ביאנקה הופיעה ראשונה
פרסי הופיע עם החרב שלו, גדול ומרשים ויפה, ונראה כמו שתמיד דמיינתי גיבורים גדולים
ניקו בן העשר הסתכל עליו בהערצה וחשב שהוא רוצה שפרסי יחבב אותו

אחר כך הופיע הזיכרון עם השלדים, אחרי שפרסי סיפר לי שביאנקה מתה והביא לי את הפסלון של האדס
אני השלחתי את הפסלון וצעקתי על פרסי שהוא שקרן, שאני שונא אותו והלוואי שימות
לא באמת רציתי שפרסי ימות, אבל כעסתי והייתי פגוע.
שלדים יצאו מהאדמה והתחילו לתקוף אותו
אני רואה את האימה מופיעה על פניו לרגע בזיכרון לפני שהוא שולף את חרבו.
אני צעקתי על השלדים שיפסיקו, שלא יפגעו בו
אני זוכר את הפחד שהרגשתי מהרגע שראיתי אותם, כשהבנתי מה עשיתי.
אחר כך רצתי ליער

הזיכרונות המשיכו להופיע: הפעם בנהר הסטיקס, יום הולדת חמש עשרה של פרסי, ממש לא מזמן כשהוא ואנבת' נפלו לטרטרוס.

לאט ג'ייסון נראה כאילו הבין, ראיתי את זה על הפנים שלו ושמעתי את זה בקולו כשדיבר, אז הייתי צריך להודות במילים שמעולם לא אמרתי בקול.
"הייתי מאוהב בפרסי, זה הסוד הגדול" אמרתי לקופידון "אתה מרוצה עכשיו?"

כשדיברתי עם ג'ייסון אחר כך הוא אמר שזה בסדר, שזה נורמלי לגמרי ולא רע, אבל אני עדיין מרגיש כאילו זה שגוי
במשך שנים היו הורגים אנשים בגלל דברים כאלו, אני לא חושב כאילו אי פעם ארגיש שזה בסדר
אבל עכשיו ג'ייסון נראה כאילו הוא פחות מפחד ממני, אז… אני מניח שהיו לזה צדדים טובים?

שינוי נושא! גיליתי שזה דבר שאני עושה הרבה כשאני מרגיש לא בנוח עם הנושא הנוכחי או שאני מרגיש שאני נהיה עצוב מדי.

אני מניח שאני פשוט רץ מהבעיות שלי, אבל זה לא הנושא

אלים, אין לי אף נושא אחר, אז אני מניח שאני יכול לאפשר לעצמי להמשיך להיות עצוב רק היום

טרטרוס

מחנה החצויים

מחנה יופיטר

ביאנקה

אמא שלי

פרסי ג'קסון

אנבת' צ'ייס

שנות השלושים

טראומות ילדות

צללים

חושך

מפלצות

האדס

זהו, אני אמשיך להיות עצוב לבד עכשיו

אז… עד הפעם הבאה
-ניקו

הפרק הקודם		הפרק הבא