מצנפת המיון

"התחלנו! צבע אהוב?"

"ירוק כהה."

"בעל חיים אהוב?"

"נחש."

"מאכל אהוב?"

"צפרדעי - אוף, למה אנחנו עושים את זה?" אמר טום בתסכול.

"כי זה כיף!" ענתה ג'ולי בהתלהבות. 

הם ישבו שניהם על הקומה העליונה של אחת ממיטות הקומתיים, השמש שקעה זה מכבר והוגוורטס הסתלקה לה לאנשהו. ג'ולי ניסתה למצוא דרכים להפיג את השיעמום, והצליחה איכשהו לגרור את טום למשחק הכרות.

"זה דבילי," מלמל טום ומעך כרית. 

"אני יודעת!" אמרה ג'ולי בעליזות. "מאכל אהוב?"

"צפרדעי שוקולד," הוא רטן.

"או! סוף סוף!" קראה ג'ולי בהתלהבות וסימנה איקס על הלוח שבידה. "גם עליי! למה אתה אוהב צפרדעי שוקולד?"

"כי זה מאכל של קוסמים," משך בכתפיו.

"נו באמת."

"תתמודדי."

"אני מתמודדת!" היא קראה ברוגז. "זו לא אשמתי שאנחנו תקועים בעתיד בלי שום מושג איפה אנחנו, כשמורת הדרך ספוגת המים היחידה שלנו נעלמה. אז עכשיו תקשיב לי טוב, אני לא הולכת להתמודד עם שום דבר, אתה תצטרך לסבול את נוכחותי למשך כמה זמן שיהיה צריך, ולמען השם, תפסיק לגלגל עיניים!" 

טום הסתכל עליה בשעשוע. "את באמת רגזנית, הא?"

"תהיה בשקט!" צרחה ג'ולי. "אתה מעצבן."

"אני יודע."

ג'ולי נהמה והפנתה לו את גבה. 

"את ממש ילדותית," הוא העיר. ג'ולי חרצה לו לשון ושילבה ידיים בהפגנתיות.

"בסדר," נאנח טום. "אני נכנע. אפשר לשחק. אבל אולי נשחק שח במקום?"

ג'ולי רטנה והוציאה לוח שחמט. "בסדר, אבל תצטרך לספר לי איך משחקים." היא אמרה ובחנה את כלי המשחק. "למה הדבר הזה נראה כמו צריח?"

"כי זה מה שזה," ענה טום בחוסר סבלנות. "עוד שאלות מטומטמות?"

"כן! למה הדבר הזה נראה כמו בלרינה?"

"זה פרש!"

"ולמה לדבר הזה יש כובע של אחיות על הראש?"

"זה מלך! נו באמת!" 

"אבל הכלי השני הוא זה עם הכתר!"

"זו המלכה," הסביר טום. "איך בדיוק הגעת לרייבנקלו?"

"אני חכמה," הכריזה ג'ולי בגאווה. "לפעמים."

"זה מסביר הרבה," מלמל טום וסידר את כלי השחמט.

הם התחילו במשחק, טום התגלה כשחקן מעולה וניצח את ג'ולי בשישה מהלכים.

"איך עשית את זה?" היא שאלה ומצמצה מול לוח השחמט.

"אני חכם," הוא חייך וג'ולי גלגלה עיניים. 

"אפשר לחזור עכשיו למשחק ההיכרות?"

"לא."

"אוף! אז מה נעשה?" ייללה ג'ולי. היא לא נזקקה לתשובה כי באותו הרגע הוגוורטס פרצה אל תוך האוהל, מתנשפת. 

"בואו," היא אמרה בעיניים פעורות. "עכשיו."

הפרק הקודם