ישראלית בהוגורטס *בהקפאה*

בס"ד.

"מטורף, הא?"

"כן.."

רק לפני עשרים דקות נודע לי שיש ארגון שנקרא "אוב". המטרה שלהם זה להמיר כמה שיותר יהודים מדתם, כמו מסיונרים, רק בקוסמים.

הם פועלים כבר מאות שנים אבל במשך הזמן החלו להיעלם ולצוץ על פני השטח רק לעיתים רחוקות. הארגון היחיד שנשאר יציב באופן גלוי לאורך ההסטוריה זה ארגון שנקרא "טהורים תיהיו" או בקיצור - טוהר.

מתקופת המהר"ל והלאה - טוהר רק גדלה. וחלק ניכר ממטרותיה היה להביס את את אוב ולקרב כמה שיותר יהודים.

עד כאן באמת שהתענייתי אבל לא יכולתי שלא לתהות איך זה קשור אליי. מה שמסתבר, זה שיש נבואת אמת עלי ועל מאיר. כשהם אמרו לי את זה כמעט צחקתי. בעצם, באמת צחקתי. לקח להם הרבה זמן ועזרה ממאיר לשכנע אותי שזה אמיתי; 

"גם לי בהתחלה היה קשה להאמין כשאמרו לי, אבל זה אמיתי." הוא אמר את זה מהר מאוד, ובקושי הצלחתי להבין כי הוא היה באמצע ללעוס בקדחנות עוגיות אוראו.

ממה שהצלחתי להבין הנבואה (-עדיין מרגיש לי מוזר אפילו לחשוב על זה) מדברת על זה שכשאני ומאיר ביחד זה יכול לתרום המון לטהרת הקסם היהודי. זה מסביר גם למה אוב חטפו אותי כשהייתי קטנה. הם הסתמכו על זה שהורי המאמצים יקשרו אליי יותר מידיי  ולא ירצו למסור אותי להורי הביולוגיים. כך שאני ומאיר אפילו לא נכיר אחד את השני. זה בערך הצליח להם. כמעט. 

"היי את יודעת מה שמתי לב?"

"ממ?"

אחרי השיחה הזאת אני ואגם עלינו לחדר בניסיון לנקות את הראש. עכשיו שתינו היינו שרויות במיטה, בוהות בתקרה.

"מאיר." אגם התישבה.

"מה איתו?" עניתי בעיפות.

"לא שמת לב מה הוא לא הפסיק לאכול כשהוא חשב שאף אחד לא מסתכל עליו?"

"עוגיות אוראו? הוא לא ממש ניסה להסתיר את זה.." למה שהוא יסתיר?

"כי יש לי רעיון לאיך נמתח אותי."

היתישבתי בבת אחת. "רציני?"

היא הנהנה בחיוך זדוני.

"על מה חשבת?"

"ניקח כמה עוגיות כאלו, חלק יהיו במילוי רגיל, כדי שלא יחשוד, והאחרונים.. נחליף את המילוי הלבן במשחת שיניים לבנה.. נשתמש במה שהוא השתמש, נגדו," היא סיימה בחיוך רחב מתמיד.

לקח לי כמה שניות לבחון את זה. מושלם. "גאוני. בואי נעשה את זה." 

"עכשיו??"

"כן, ברור." אז מתי נעשה את זה?

"טוב אז תזכרי, אני יבקש לדבר איתו מחוץ לחדר על הנבואה, את בנתיים תתגנבי לחדר שלו עם המשחת שיניים, מאה אחוז יהיה לו שם בחדר אוראו, אז תעשי תמרחי רק על השלוש האחרונים, כדי שיהיה לך מספיק זמן לצאת, סגור?"

"כן כן אני יודעת", היא אמרה בחיפזון. "את מלחיצה אותי."

"סליחה. טוב, בואי נעשה את זה."

"מאיר, אפשר לדבר איתך שניה?"

הוא יצא מהחדר, ואני סימנתי לאגם שהיתה מחוץ לזווית ראיתו להכנס.  אין לי מושג איך, אבל לא שמעו את הצעדים שלה. היא החזיקה ביד אצבע תורה, כנראה שלה. בטח היא עשתה איזה לחש או משהו. רשמתי לי בראש להזכיר לה ללמד אותי.

"מה קרה?" מאיר שאל, הוא היה נראה לחוץ וחשדן ביחד.

"כן , נכון, אז ככה.. זה בקשר לנבואה, ארגון אוב ידע עליה, נכון?"

"כן.."

"אז אני חושבת שהם בכוונה שמו אותי אצל ההורים המאמצים שלי, היא שלחה לי מכתב והיא אמרה שהם ידעו שאבא ואמא מחפשים אותי אבל הם נקשרו אליי יותר מידיי ולא יכלו להרשות לאצמם לאבד אותי אז הם הסתירו אותי. מה אתה אומר?"

"הממ.." 

אגם הגנבה מאחוריו וסמנה לי בחיוב שהצליחה.

"כנראה אוב התחזקו בשנים האחרונות כי הם ממש חשבו על כל זה עד הסוף."

"כן, נכון - מאה אחוז, צודק - אוקיי, ביי!"

"נו, עשית את זה??"

"ועוד איך" היא ענתה לי בשביעות רצון.

"איך לא שמעו אותך?", שאלתי בסקרנות מהולה בגאווה.

"השתמשתי בלחש "והארץ שקטה" "

"מגניבב", תלמדי אותי איך לעשות אותו?"

"בטח, בתוספת של עוד כמה לחשים בסיסיים לתוספת..את צריכה להשלים את הפער."

היא הראתה לי קלף שעליו רשומים שורות קצרות: אש: "ותצא אש", אור: "ויהי אור", זרם קטן של מים: "מעט מים", זרנוק מים גדול: "מים על הארץ", לחש מגננה:"אליך לא יגש" לחש הרחפה: "רחפו כל"

"שיואוו, קראתי בהתפעלות, "כל אלה פסוקים מהתנ"ך?"

"כן. ואני עומדת ללמד אותך איך לעשות אותם."

"אדיר!"

צרחה אדירה קטעה אותי מקומה אחת למטה ואחריה נשמעו קולות הקאה מוגזמים.

 אני ואגם החלקנו כיפים וירדנו לארוחת צהריים.

כל תגובה תתקבל בברכה:)

הפרק הקודם		הפרק הבא