נשיקה של גולגולת ונחש

פרק חדש :) אשמח לביקורת בונה ותגובות מקווה שתהנו תודה לבטא החדש Strange magic 

---------------------------------------------------------------------------------

"יש לי דה ז'ה וו לשנה השישית" הרמיוני נאנחה וסגרה את הספר עב הכרס שהיא קראה.
"הארי!" היא קראה כאשר עיניו של הארי לא זזו מגבו של מאלפוי, שהיה במרחק כמה שולחנות מהם עם אוסטריה גריינגרייס, ותלמיד נוסף מסלית'רין שהארי לא זיהה.
"ממ?" הארי שאל, עיניו סופסוף פגשו בעיניה של הרמיוני- שנעצה בו מבט כעוס.
מבט מהסוג שג'יני נועצת בו כשהיא שמה לב שהוא לא מקשיב.
"אתה תחורר לו את הגב בסוף," היא אמרה
"למה העיניים שלך דבוקות למאלפוי?" היא שאלה, ספק מבולבלת, ספק צוחקת מבדיחתה שלה.
"זה מוגזם אפילו יחסית לשנה השישית, שבה היית אובססיבי לגביו"
"אני לא הייתי אובססיבי!" הארי חש את לחייו מסמיקות מעט
"חשבתי שהוא מתכנן משהו, וצדקתי. להזכירך"
"אז מה הסיבה הפעם?" הרמיוני שאלה, שערה המתולתל כיתר את פניה ושפתיה מכווצות בספק מסוים.
"משהו קרה אחרי הנשף" הארי השיב באטיות, לא בטוח אם עליו לספר להרמיוני הכל.
מאלפוי יכעס אם ידע שהוא סיפר להרמיוני את זה.
אבל אם יש מישהו שמסוגל לפתור בעיות- זו כנראה היא.
"למה אתה מתכוון?"
הארי נאנח ותיאר לה את גופו החבול של מאלפוי.
"זה חמור. בפעם הבאה זה לא בהכרח יסתיים רק בחבורות" הרמיוני אמרה, כאשר פניה חרושות קטמי דאגה.
לרגע אחד הארי דמיין את עיניו של דראקו מאלפוי, חסרות הבעה, מביטות אליו,
הברק התמידי שאוחז את האפור בעיניו של מאלפוי כבר לא שם, גופו מוכתם מכתמי בוץ ודם ובשפתיו הצרות אין דם זורם שיעניק להן את הצבע התמידי, ולכן שפתיו חיוורות יותר מפניו.
"לא," קולו של הארי דמה יותר לנהמה של חיה מאיימת מאשר לקולו של אדם "אני לא אתן לזה לקרות."
"אני יודעת שלא," השיבה הרמיוני ברוך, "אני יעזור לך, אני אחשוב על משהו."

"אני מרגיש את העיניים שלך עליי פוטר."
דראקו סגר את הספר בחיקו, ונעץ את עיניו באוויר, ליד העץ שמולו, עד שלאחר רגעים ספורים הארי הסיר מעליו את גלימת ההיעלמות, פניו סמוקות מעט.
דראקו תיאר את מה שגרם להארי מבוכה ולדראקו לגחך
"עד כמה שהאובססיביות שלך כלפי מחמיאה לי, לעקוב אחרי זה רמה חדשה של הטרדה"
וזה לא מנחם במיוחד כשיש לך סיוטים כל לילה. הוסיף דראקו בלב
"אני לא-" הארי התחיל לומר אבל עצר שראה את הבעתו מלאת הספק של דראקו
"טוב, אני כן אבל זה רק בשביל להגן עליך."
"אני לא עלמה במצוקה"ענה לו דראקו
"את היחס הזה תשמור לגרינג'ר ולחברה שלך." דראקו מלמל כאשר הוא קם על רגליו
"הן יכולות להגן על עצמן." השיב הארי, ממהר להתאים את צעדיו לצעדיו של דראקו.
"ואני לא?" קולו של דראקו הכיל טון רוטן מעט שגרם להארי להסס.
"אתה כן, אבל לא אם הם עולים עליך במספר.
אני לא רוצה שיקרה משהו יותר גרוע מאתמול." הארי אמר,
מחכה לתגובה, אבל דראקו הסתובב בפתאומיות, שערו הבהיר היה זהוב יותר מתמיד בגלל השמש החמה שפגעה בו.
דראקו נראה כועס.
"אני ראיתי אותך בספריה עם גריינג'ר," הוא אמר באיפוק מסוים "סיפרת לה." זו לא הייתה שאלה.
הארי הנהן, "היא אמרה שתמצא דרך לעזור, היא לא תספר לאף אחד."
דראקו נראה כמתלבט, לרגע היה ברור להארי שהוא לא אוהב את הרעיון שהרמיוני יודעת חולשה כלשהי עליו.
"בסדר," הוא אמר לבסוף, מפנה את גבו שוב להארי, "אני הולך לספריה, אל תעקוב אחרי יותר."
"חכה," הארי אחז בזרועו בפתאומיותו, דראקו הסתובב שוב ונעץ בהארי מבט מצמית עד שהוא שחרר את ידו "מה?"
"קווידיץ'," הארי פלט "קווידיץ'" דראקו חזר אחריו מעט מבולבל
"מתחשק לך לשחק משחק של המחפש הטוב ביותר, הטוב מבין שלושה?" הארי הבהיר
"אני מתגעגע לעוף. גם אתה, לא?"
דראקו שתק למספר שניות, נראה שהוא לא ידע בדיוק מה לענות ולבסוף הוא נאנח, "אולי בפעם אחרת, פוטר." הוא אמר לבסוף והתרחק מהארי המאוכזב

הפרק הקודם		הפרק הבא