אף פעם לא באמת שנאתי אותך

"היי רון.

כן, אני באיטליה עכשיו. אני אשמח לחגוג עם המשפחה שלכם השנה.

דיברת על להשלים חומר- במה מדובר בדיוק? מה זאת אומרת להיפגש?

אני חוזרת מחר מהחופשה ואפשר להיפגש בשלושת המטאטאים (הקלחת הרותחת תהיה מפוצצת בצלמי פפראצי ואני פחות מעוניינת בזה). בגלל שתהיה בעיה עם הינשופים כי אני חוזרת על מטוס, בוא פשוט נקבע מחר בשמונה.

הרמיוני."

הרמיוני כתבה לרון את מכתב התשובה והלכה לארוז עם דראקו.

"אז רוצה לצאת מחר לאנשהו?" הוא שאל אותה.

"אולי מחרתיים? מחר אני עסוקה," היא ענתה לו.

"או," הוא פלט בתמיהה. "למה?"

"רון ואני צריכים לדבר."

"בערב?" הוא שאל, מנסה לדחוף את המעיל החדש שלו אל תוך המזוודה.

"כן," היא ענתה.

הוא נטש את המעיל והסתכל עליה בהבעה שהיא לא הצליחה לפרש.

"טוב, אז נצא מחרתיים." הוא אמר בקול שגם את נימתו היא לא הצליחה לפרש.

הרמיוני ידעה שקיים מתח ביניהם, הם בקושי מדברים בשלושת הימים האחרונים, הימים האחרונים של החופשה. הם אמנם יוצאים לטייל ולהסתובב בחלקי העיר המוגלגית וגם בחלקיה הקסומים, והם אכן נהנים, אך משהו פשוט לא מצליח לעבוד.

הם התעתקו לשדה התעופה וכשהם עלו על המטוס, למרות מצב הרוח הרע שלו, דראקו התלהב שוב כמו ילד קטן. לכמה רגעים הרמיוני קיוותה שהכל בסדר.

הוא נרדם על הכתף שלה והיא התעסקה בקריאת ספר.

הם נחתו בלונדון ודראקו התעתק אל הבית שלו. הרמיוני הייתה צריכה לעצור בתחנה נוספת לפני שהיא תגיע אל הבית שלה.

"הארי? ג'יני?" היא קראה, היא בדיוק צצה בתוך כיכר גרימולד מספר 12.

"הרמיוני!" היא שמעה את הקול המתרגש של ג'יני. היא רצה לעברה ועטפה אותה בחיבוק גדול.

"היי ג'יני. מה שלום ניקולס?"

"הוא ישן, כרגיל. הארי אוהב להאכיל אותו בהרבה מאוד אוכל, אז אני מניחה שהוא ישן הרבה כי הוא פשוט מותש מלאכול," היא צחקה.

"איפה הארי?"

"אני די בטוחה שהוא הלך לארגן משהו לחתונה, למרות שהוא אמר שהוא הולך למשרד."

"איך את יודעת?" היא שאלה בעניין.

"הוא אף פעם לא נראה כל כך שמח ללכת לעבודה. חוץ מזה, זאת הייתה תגובה מתאימה לכל פעם שבה ארגנו עוד משהו לחתונה." היא צחקקה.

"את יודעת, לדעתי מצנפת המיון טעתה איתך. את חתיכת סלית'רינית חלקלקה," הרמיוני אמרה בחיוך רחב.

"מה שתגידי." אמרה ג'יני. "בואי נלך לחפש את ניקולס. מאז שהוא נמצא פה קריצ'ר אוהב מאוד לטפל בו."

"רגע אחד... קריצ'ר לא עובד בהוגוורטס עכשיו?" הרמיוני שאלה בעניין. היא אכן ראתה את נעלי הבית הקטנות של קריצ'ר ליד דלת הכניסה.

"קריצ'ר הגיע למסקנה שהוא מעדיף 'לטפל' בהארי אחרי הקרב על הווורטס, לדאוג לו ולגרום לו להתחזק מהר." היא אמרה בכעס. "כאילו שאני לא יכולה לגרום להארי להתחזק."

הן טיפסו במדרגות אל הקומה השנייה.

"את יודעת, רון מדבר עלייך הרבה לאחרונה." אמרה פתאום ג'יני.

"כואב לי להגיד לך את זה ג'יני- אבל לא אכפת לי." היא אמרה בצער. לא היה לה כל כך כוח לשיחות על רון עכשיו. היא רק נחתה מטיסה.

השתררה שתיקה ארוכה ומביכה. ג'יני בטח הבינה את הכוונה של הרמיוני ולא אמרה עוד דבר.

"את יודעת, הייתי רוצה שתבואי איתי לבחור שמלת כלה." היא אמרה לפתע, טון חדש ושמח בקול שלה. "את החברה הכי טובה שלי הרמיוני. זה יהיה רק אני, את ואמא."

"בטח שאני אבוא ג'יני! למתי תכננת את זה?" היא קיוותה שהיא תספיק לסדר עם רון את העניינים בנושא גברת וויזלי לפני שהן יצטרכו להיפגש. היא הודתה בינה לבין עצמה שהיא צריכה לפגוש אותו מחר.

"יום ראשון הקרוב. ניפגש פה בכיכר גרימולד ונמשיך בייחד אל סמטת דיאגון." היא אמרה.

"אני אהיה שם."

ניקולס ישן לו בסלסלה קטנה בחדר השינה של ג'יני והארי, שהיה פעם החדר של סיריוס. הרמיוני לקחה אותו בידיה והתעתקה אל הבית שלה.

היא שילחה את המזוודה שלה אל החדר, נשכבה על הספה ובן רגע נרדמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא