כמה את אוהבת אותי מ-1 עד 10?

הרמיוני ודראקו, כמו שני מדריכים ראשיים מסורים, רצו היישר לחדר המועדון של גריפינדור. "תסתום אוזניים, דראקו!" קראה הרמיוני ומלמלה "היפוגריף שתוי" לעבר האישה השמנה המרוגזת על הרעש הבלתי צפוי שהעיר אותה משנתה. הרמיוני ודראקו שלפו שרביטים ועלו למעונות הבנות ולמעונות הבנים וסרקו כל חדר בכדי לאתר את מקור הצרחה. הרמיוני, שסרקה את מעונות הבנות, גילתה שמונה חדרים של בנות חצי ישנוניות חצי סקרניות מפטפטות בחלוקי שינה ושיער פרוע על מה שאירע. "מי צעק, לדעתך?" "זה בטח אולי ווייט מהשנה הרביעית. כזה צפלון! הוא העיר פעם את כל המגדל כשגילה עכביש על הפיג'מה שלו!" "לאאא… הצרחה הייתה נמוכה יותר, הייתי מהמרת על אריק הנדרסון משישית או אדוארד מיינקרט משביעית" "תגידו, מישהי ראתה את קרם הפנים שלי? הנחתי אותו על השידה…" נשמעו מלמולים וקטעי שיחות מהחדרים שסיירה בהם. לפתע שמעה את קולו של דראקו מלמטה, מבודח. "הרמיוני! בואי! מצאתי את הקול, ולא נראה לי שזה ימצא חן בעינייך!" קרא דראקו ומלמל את המילים האחרונות. "מה קרה? אני באה!" קראה לו בחזרה והחליקה על המעקה של המדרגות כל הדרך למטה (כבר בשנתה השנייה גילתה שזו דרך שימושית להתנייד במגדל- המעקה היה רחב ונוח להחלקה, הדרך הייתה מהירה יותר וגם מהנה יותר, במיוחד כשאין לך כוח לסחוב ערימה של תריסר ספרים עבים במשך חמש קומות עד לחדר המועדון). כשירדה במדרגות להגיעה לחדר המועדון, מחזה מוזר נגלה לעיניה- הארי בפיג'מה שגדולה עליו בשתי מידות- עיניו פעורות באימה והוא מחבק את עצמו, ורון הנבוך עד כדי גיחוך עמד לידו וגירד את עורפו, אוזניו בגוון שלא בייש דגל גריפינדור ארגמני. "הארי! מה קרה כאן?" שאלה הרמיוני וניערה את הארי עד שהמבט בעיניו חדל להיות מזוגג. "כן" גיחך דראקו "מה יכול להפחיד כל כך את הנבחר? וולדמורט התעתק לחדר השינה והזמין אותך למסיבת תה? קיימתם עוד דו קרב מייגע כשאתה אוחז בדובון שלך ביד השרביט?" התבדח והרמיוני נעצה בו מבט זועם. "מה קרה הארי? עוד.. חיזיון?" שאלה בחשש והארי הפנה אליה את מבטו "לא… וולדמורט כבר מת. למען האמת, הייתי מעדיף עוד חיזיון" אמר ורעד בשנית. "מה קרה?" שאלה הרמיוני שוב והארי הפנה אליה מבט מלא אימה."תבקשי ממנו שיסביר" אמר הארי והפנה אצבע רועדת לעברו של רון. "לא! אני לא מסביר! אין מצב שאני מסביר!" אמר רון ושילב את זרועותיו. "טוב" נאנח הארי והתיישב על הספה שניצבה מול האח הכבויה. "הכל התחיל לפני שבועיים. רון התחיל להתנהג מוזר, נפרד מהחברה הזאת שלו.." "חברה?!" קטעה אותו הרמיוני בזעם והביטה ברון המבויש. "כן. חברה" אמר הארי והניח את ידו בעדינות על כתפה של חברתו ההמומה. "חברה?" שאלה הרמיוני שוב ושילבה זרועות בכעס. "הרמיוני, עזבי את זה עכשיו" אמר דראקו בשקט וסובב את גופה מרון להארי "אנחנו צריכים להבין מה קרה" הוא הוסיף בעדינות וטפח על שיערה. הארי תהה על טיב הקשר בין הרמיוני לדראקו, אבל עכשיו זה לא הזמן. "כן, אז כמו שאמרתי קודם, רון התחיל להיות שקט יותר, אבל בו בזמן שמח יותר, ואני לא הבנתי מדוע. היום בלילה, קמתי לקחת לעצמי כוס מים, ועכשיו הבנתי למה רון שמח כל כך, תוך כדי כך שחטפתי את התקף הבהלה היחיד שהיה לי עד כה. ואני התמודדתי מול וולדמורט וחסידיו תשע פעמים בשבע השנים האחרונות, ארבע מתוכן היו בשנה שעברה." הוסיף הארי ושפשף את מצחו בהלם. "ומה זה היה? רון הפך לאוכל מוות? הוא אנימאגוס של לשלוש?" שאל דראקו שוב והרמיוני חבטה בזרועו ואמרה לו שזה לא הזמן עכשיו. "טוב, הכילות של רון היו פתוחות, והוא התגפף שם עם ג'ימי פרקר משנה שמינית ברייבנקלו. וכשאני אומר התגפפו זה אומר שכבו." אמר הארי ואוזניו של רון היו מאדימות עוד יותר אם לא היו מגיעות כבר לשיא האודם שלהן. "ו… מה הבעייה?" שאל דראקו והארי הביט בו בבלבול. "לא יודע… להיתקל בזה באמצע הלילה בהפתעה… דמיין שהיית נתקל בבלייז ונוויל שוכבים באמצע הלילה, כשאתה בסך הכל רצית לקחת כוס מים ולחזור לישון." עיניו של דראקו התרחבו באימה מעצם המחשבה. "טוב, אחרי שסידרנו את כל ה... עניינים האלה, שכל אחד יחזור למיטה שלו וילך לישון. מחר יום רביעי, ואני צריכה לנקות את הראש לקראת שעתיים של שיקויים, תולדות הקסם וכשפומטיקה באותו היום. יש גבול לכמה אני יכולה לעשות מבלי למות באמצע ארוחת הצהריים" אמרה הרמיוני וכל אחד התפזר למיטתו, לאחר שהבטיחו לרון שלא יעלו את הנושא לפני שהוא יעשה זאת בעצמו.

"מיס גריינג'ר, תוכלי אולי לעשות לי טובה?" שאלה אותה פרופסור מקגונגל בתום שיעור נוסף של שינויי צורה. הכיתה שוחררה ללא שיעורי בית לכבוד משחק הקווידיץ' הראשון לעונה, אשר התקרב במהירות מפתיעה, והפרופסור המבוגרת קראה להרמיוני החוששת לשולחנה. "וודאי, פרופסור! במה מדובר?" שאלה הרמיוני, מצפה לתשובה כמו "נקי את כלובי העכברים" או "עזרי לתלמידי השנה השלישית עם שיעורי הבית, בבקשה. אני חוששת שלא הבינו את החומר כראוי ואין אדם טוב ממך כדי שיבהיר להם את כללי ההפיכה של לטאה לגפרור", אבל התשובה שקיבלה היממה אותה לחלוטין: "מכיוון שאני הבחנתי שאת מסתובבת הרבה עם אדון, פוטר, אדון וויזלי, מיס וויזלי ועוד מספר תלמידים המתעניינים בקווידיץ', קיבלתי הרגשה שהינך בקיאה למדי בחוקי המשחק, מהלכים מפורסמים וכדומה. האם תחושותיי לגבייך נכונות?" שאלה הפרופסור וזיק שובב ריצד באחורי עיניה. "כן, פרופסור" הודתה הרמיוני בחיוך קטן, והודתה בליבה להארי, רון וג'יני שקדחו במוחה יומם וליל על מהלכים, חוקים, שחקנים, קבוצות ומטאטאים של המשחק הקסום. "אם כך, אולי תרצי לקריין את המשחק הקרוב? הקריין הקודם התפטר לפני שלושה ימים, ואני לא יכולה לחשוב על אדם שיעשה את העבודה בצורה טובה ומקצועית יותר ממך, וחוץ מזה" אמרה פרופסור מקגונגל ורכנה לעבר הרמיוני בלחישה "השתדלי להכניס קצת הומור, בבקשה. אמנם זכריה סמית' ולונה לאבגוד היו פרשנים... מעניינים, אני כבר מתגעגעת לקצת הומור גריפינדורי שלא זכיתי לקבל בפרשנות מאז שלי ג'ורדן עזב. האם את חושבת שתוכלי לעשות זאת?" שאלה מקגונגל והזדקפה בשנית. "אני חושבת שכן, פרופסור" אמרה הרמיוני בחיוך ויצאה מהכיתה כשצחוק עולה בגרונה.

באותו הערב, הרמיוני החליטה לבלות בחדר המועדון של גריפינדור במקום בדירת המדריכים. היא הכינה שיעורי בית בלחשים לצדם של הארי ורון שהכינו את השיעורים בשיקויים שדחו מאתמול. היא התאמנה שוב ושוב על הלחש, עד שיצא לה מושלם והארי לבש לפתע שמלה ללבנה, סלסלת פרחים צבעוניים נתלתה על ידו האוחזת בעט הנוצה ופרחי בר לבנים נשזרו בשיערו השחור כלילה. "הרמיוני?!" אמר הארי, מעוצבן, בזמן שכל חדר המועדון הסתכל עליו והחל לצחקק "יש מצב שאת מורידה לי את זה?" הוא משך בשמלה בחוסר נוחות. לפתע ג'יני הביטה בכעס בקהל הנשי שבחדר והרמיוני קלטה ששמלת הגופייה הקצרצרה חשפה הרבה יותר מדי מגופו של הארי. "מצטערת" אמרה הרמיוני "לחש לשינוי בגדים. זה יחזור לקדמותו תוך שעה, לכל היותר." "שעה?!" הצטעק הארי והקפיץ את רון הצוחק מפיסת השטיח עליה התגלגל כל הזמן הזה, מתפוצץ מצחוק "אני אצטרך להיות עם ה... חוקי בכלל לקרוא לזה שמלה? עוד שעה בזמן שחדר מועדון שלם בוהה בי ומתפוצץ מצחוק?!" קרא בזעם ופרחים עפו משיערו, דבר שהפך את המראה כולו למגוחך והרמיוני לא הצליחה להתאפק- היא פרצה בצחוק היסטרי והארי שילב את ידיו בזעף. "זה לא מצחיק, הרמיוני! זה גם לא יורד!" אמר ומשך בסל שנתלה על זרועו, ללא הועיל. ג'יני לא יכלה לשאת יותר את מבטי הבנות ומשכה בזרועו החשופה של הארי. "בוא, נעלה למעונות הבנים. שם לא יבהו בך כאילו אתה הדבר הכי חם שקיים" רטנה והביטה בבנות. היא משכה אותו לחדרי הבנים, וכשהגיעו לקומה של הארי נשמעה לפתע צווחה חדה. "נוויל! מה אתה עושה פה?! רד! לא, אל תבהה ב...! לא! רד, נוויל! יש לך חבר, לעזאזל!" חדר המועדון התמוטט בצחוק היסטרי בשנית ונוויל ירד לחדר המועדון, עוטה חיוך מבויש ועד מהרה התחיל לצחוק יחד עם כולם.

לאחר שעה, הארי אדום הפנים ירד בחזרה עם ג'יני המחייכת, על זרועו לא נתלה שום סל ובשיערו לא נשזרו שום פרחים. "באמת, הרמיוני! בשביל מה זה היה טוב?" שאל אותה ברוגז בזמן שהתיישב שוב לבחון את שיעורי הבית שלו בשיקויים. "על מה אתם מסתכלים?" קרא בכעס לעבר חבורת תלמידים מהשנה השישית "קדימה, תחזרו לעבוד! סנייפ לא יוותר לכם!" הוסיף והם חזרו לעבוד במהירות, מלכסנים מדי פעם מבטים לעברו ומצחקקים. "מצטערת! זה הלחש שלמדנו בשיעור האחרון ולא הספקתי לנסות! לא ידעתי שזה יוביל לתוצאה כזאת!" הצטדקה הרמיוני והארי שלח לעברה חיוך חטוף. "בכל מקרה, אני פה כדי לספר לכם שאני עומדת לפרשן את משחק הקווידיץ' הקרוב, גריפינדור נגד סלית'רין!" אמרה הרמיוני בהתרגשות ושלושת חבריה הטובים פרצו בצחוק היסטרי. "תודה רבה על התמיכה, באמת" נעלבה הרמיוני והחלה לאסוף את ספריה. "מ- מה? זא- זאת ל- לא בדי- בדי- בדיחה?" שאל רון מבעד לפרצי הצחוק. "לא" אמרה הרמיוני "הפרשן הקודם התפטר לפני שלושה ימים ומקגונגל החליטה למנות אותי" הסבירה והארי הםנה את מבטו לעברה, לאחר שהתקף הצחוק כבר עבר את שיאו. "אבל כדי להיות פרשן קווידיץ' לא צריך… את יודעת… להבין קווידיץ' ולהתעניין בו?" שאל הארי וחילץ פרץ צחקוקים נוסף מג'יני. "בטח שכן, אבל אני מבינה קווידיץ' כי אתם מדברים על זה כל הזמן ואני אדם שקולט עובדות מהר" אמרה הרמיוני ועצרה לגיחוך קצר "ואני כן אוהבת קווידיץ', אבל אני חושבת שזה מגוחך לבזבז על זה את כל הזמן הפנוי שלי". "בהצלחה" אמרה לה ג'יני וחיבקה אותה "סליחה על שצחקתי. פשוט בהתחלה הרעיון נראה.. די מופרך" הוסיפה ופכרה את אצבעותיה. "אני יודעת" הודתה הרמיוני וגירדה את עורפה במחווה נדירה של מבוכה "פשוט… זה לא כזה נחמד ששלושת החברים הכי טובים שלך צוחקים עליך כל כך הרבה" היא אמרה בשקט ואספה את ספריה במטרה לחזור לחדרה כדי לתפוס תנומה קצרה לפני המשמרת של סיור הלילה שלה, "ספרי לי על זה" השיב הארי ביובש והחבורה הקטנה פרצה בצחוק מחודש. "טוב, היום יום רביעי. המשחק בעוד יומיים. כולנו צריכים לישון. לילה טוב, כולם" אמרה הרמיוני ופרשה לחדרה, בידיעה שהלילה תלך לישון בחיוך, לשם שינוי.

מתחילה להיכנס לקצב ;)

לאביו, דרמיוני 3>

הפרק הקודם		הפרק הבא