הקונדסאים עוברים בזמן

נקודת מבט – הארי

אחרי שרון חזר מהאימון הלכנו לחדר המועדון, שם נקנה מהתאומים את מה שאנחנו צריכים. הגענו לחדר המועדון, אמרתי לאישה השמנה את הסיסמה: "מימבלוס מימבלוטוניה" ונכנסנו לחדר המועדון. בחדר המועדון חבורה של תלמידי שנה שנייה שיחקו טאקי מתפוצץ, בפינת החדר, ישבו פרד וג'ורג', לידם לי ג'ורדן חברם הטוב ומולם כמה ילדים שככל הנראה הזמינו מהם ממתקים למבריזים.

" – בסדר קאלה, הבנו שאת רוצה ממתקיא. יש לכולם אל תדאגו." אמר אחד מהתאומים.

"פרד, ג'ורג' אתם יכולים לבוא רגע? אנחנו צריכים לדבר אתכם." אמרתי להם בשקט.

"לי, תטפל פה בלקוחות שלנו בבקשה, נחזור עוד עשר דקות." אחד התאומים – ניראה לי ג'ורג' אמר

"בסדר ג'ורג'." לי ג'ורדן אמר

הלכנו עם התאומים הצידה, לא רצינו לתפוס יותר מדי צומת לב.

"הארי, אם אתה צריך משהו – כל דבר, אנחנו יכולים לתת לך, עלינו." פרד אמר לי, "כן, הארי. לא שכחנו שאתה זה שנתן לנו את הכסף – כשלא היה לנו איך לממן את הרעיונות שלנו." ג'ורג' אמר לי

"את האמת, אנחנו צריכים כמה דברים." אמרתי להם בעוד שרון מהנהן לידי.

"בכיף. אתם צריכים משהו מיוחד?" שאל פרד

"אז ככה, אנחנו צריכים 7 אוזניעזר," התחלתי להגיד

"גם את הממתקים למבריזים." רון אמר

"רון, אתה מדריך. ממתי אתה קונה מאתנו דברים?" ג'ורג' שאל, או שזה היה פרד.

"זה די חשוב." עניתי להם לפני שהם יתחילו לריב עם רון

"אם אתה אומר." פרד אמר

"עוד משהו?" המשיך אותו אחיו

"פיתחתם משהו חדש לאחרונה?" שאלתי בסקרנות.

פרד וג'ורג' החליפו מבטים, ניחשתי שאולי הם פיתחו משהו אבל הוא אמור להיות סודי, עד שהם יפתחו את החנות.

"כן. אם איך שאני מכיר אתכם, יכול להיות שתצטרכו את זה." פרד אמר בלחש.

"בואו לחדר שלנו, אנחנו רוצים לשמור על זה בסוד בינתיים."

"בסדר." אמרתי ועקבנו אחריהם. עלינו במדרגות לחדר של התאומים. החדר היה מאוד דומה לחדר שלנו, ליד המיטות היו תלויים פוסטרים של קבוצות קווידיץ'. פרד ניגש למיטה אחת, הסיט את הכילות והוציא משם משהו. הוא חזר עלינו ואמר: "אז ככה, התחלנו לייצר מוצרים שקשורים להתגוננות מפני כוחות האופל – למקרה שאתה - יודע - מי יצא מהמחבוא, ודברים כאלה," הוא הוציא שלושה דברים, אחד הדברים נראה כמו גלימה, השני נראה כמו כפפה והשלישי נראה כמו כובע "קוראים להם גלימות מגן, כפפות מגן וכובעי מגן." סיים ג'ורג' בגאווה.

"אה, ויש לנו עוד משהו שאולי יעזור לכם. אנחנו מתכננים בקרוב לעשות מתיחה לאמברידג', אנחנו נשחרר את הזיקוקין דה ניזקין של האחים וויזלי!" הוסיף פרד,

"כן, אלה זיקוקים שאם אתה מנסה להעלים אותם הם מוכפלים פי עשרה! זה יהיה אולי המתיחה הכי טובה שנעשה אי פעם!”

"וואו!" אמרתי ורון הנהן, זה היה רעיון גאוני, אני בטוח שהקונדסאים ימותו עליו.

"אז אנחנו רוצים חבילה של הזיקוקין דה ניזקין, כובעי מגן, כפפות מגן, וגלימות מגן, שבע מכל אחד. אה, וגם חבילה או שתיים של ממתקים למבריזים." אמרתי, "כמה זה יעלה לנו?"

"הארי, אמרנו לך, הכל עלינו!" פרד ענה לי

"כן הארי. בזכותך אנחנו יכולים למכור את המוצרים שלנו!" ג'ורג' המשיך אותו

"אבל..." התחלתי להגיד אבל ג'ורג' קטע אותי באמצע: "שום אבל! הארי, אנחנו מתעקשים! אתה לוקח ה כ ל עלינו!!!" פרד הנהן בהסכמה ואני הבנתי שלא יעזור לי להתווכח. "בסדר." עניתי ולקחנו את הארגז עם הדברים, היה בתוכו את כל מה שבקשנו; שתי חבילות של ממתקים למבריזים שכוללים ממתקיא, שוקולדימום, טופיעילוף וחומיות חומי. חוץ מזה היו שם גם חבילה של הזיקוקין דה ניזקין של האחים וויזלי וכובעי מגן, כפפות מגן, וגלימות מגן, שבע מכל אחד.

"אתה צריך עוד משהו הארי?" פרד אמר לי

"לא," אמרתי. חשבתי לרגע. "רגע, יש לי רעיון לעוד משהו שאנחנו צריכים."

"מה אתם צריכים?" ג'ורג' שאל

"זוכרים שכשבאתם לקחת אותי לאליפות האולם בקווידיץ' מהדרסלים?" שאלתי אותם והם חייכו, הם הבינו מה אני רוצה.

"כמה אתה רוצה?" פרד שאל

"כמה יש בחבילה?" שאלתי אותו

"בחבילה אחת? יש 20 כאלה." ג'ורג' שאל, עדיין מחייך.

"טוב, ניקח שתי חבילות." אמרתי

"רגע, על מה אתם מדברים?" רון שאל

"רון, אתה זוכר כשבאתם לקחת אותי לאליפות העולם מהדרסלים?"

"כן?"

"אז אחרי שאתה הלכת, פרד הפיל 'בטעות' שקית עם ממתקים. הוא השאיר שם ממתק כדי שדאדלי, בן דוד שלי ייקח אותו."

"ומה קרה לדאדלי?" רון שאל, עדיין לא זוכר

"הלשון שלו התנפחה. זה היה טופי לשון בלון." אמרתי, רון ניראה כאילו הוא נזכר, פניו התרחבו בהבנה.

"אה... זה באמת יכול לעזור," רון אמר וצחקק.

"אוקי." אמר ג'ורג' ונתן לנו עוד שתי חבילות של טופי לשון בלון שאותם הכנסתי לארגז.

"רון, בוא לחדר שלנו. זה יהיה מאוד מוזר אם נסתובב עם הארגז הזה בבית הספר." אמרתי לרון כשיצאנו מהחדר של התאומים. רון הנהן והלכנו לחדר שלנו. "תחזיק רגע את הארגז ואני אבדוק אם דין ושיימוס בחדר." אמרתי לו בשקט ונתתי לו את הארגז. נכנסתי לחדר, למזלי לא היה בו אף אחד. "אתה יכול להיכנס." אמרתי לרון שנכנס עם הארגז.

"הארי, בוא נתחיל לארוז תיק. אני מניח שאם נגיד לפרופסור דמבלדור בעבר שאתה קרוב משפחה של ג'יימס ובאת לבקר מארצות הברית עם חברים, נצטרך להביא מזוודה עם הדברים שלנו, או לפחות תיק." רון אמר לי

"צודק. אבל אני חושב שאנחנו צריכים להביא רק תיק. תיק לכל אחד." אמרתי לו והתחלתי לארוז את התיק שלי. לתיק הכנסתי בגדים: 5 גלימות רגילות, גלימת חורף, הגלימה שקיבלתי מפרד וג'ורג' וויזלי (שנראתה כמו גלימת הוגוורטס רגילה אבל הייתה בעצם גלימת שריון), זוג כפפות מגן שקיבלתי מפרד וג'ורג' וויזלי (גם הן נראות כמו כפפות רגילות), כובע מגן ושתי מצנפות. הכנסתי לתיק מלשינוסקופ, סרט הכשפה, כמה עטי נוצה ודפי קלף ועוד כמה דברים שאולי נצטרך. הכנסתי לתיק חבילה של ממתקים למבריזים, את החבילה השנייה נתתי לרון, את החבילות של הטופי לשון בלון הכנסתי אצלי, זאת תהיה מתנה מעולה לקונדסאים. הכנסתי את הכנסתי לתיק גם את הזיקוקין דה ניזקין, שאולי ישמשו אותנו במשהו. את גלימת ההעלמות ואת מפת הקונדסאים הכנסתי לתא הקדמי – תמיד טוב שהם יהיו בהישג יד. נתתי לרון גלימת מגן, זוג כפפות מגן וכובע מגן ואת השאר הכנסתי לתיק כדי לתת לאחרים. סיימנו לארוז, לקחנו את התיקים והלכנו לחדר הנחיצות. עברנו שלוש פעמים מול הדיוקן ומלמלנו: "החדר שבו הקונדסאים ישנים." הדלת הופיעה ונכנסנו לחדר.

"השגנו את זה." רון אמר להרמיוני שישבה על אחד הפופים מאתמול וקראה ספר – איך לא.

"אתם מתכוונים להראות לנו מה השגתם?" ג'יימס אמר בקוצר רוח.

הרמיוני, רון ואני החלפנו מבטים. "בסדר." אמרתי

"אז כמו שאמרנו לכם אתמול, פרד וג'ורג' אוהבים מאוד לעשות מתיחות. הם המציאו כמה דברים מאוד שימושיים ומגניבים." התחלתי להוציא את מה שקנינו.

"אלא נקראים ממתקים למבריזים." אמרתי והראיתי להם את החבילה של הממתקים למבריזים. "כל ממתק מחולק לשני צדדים לפי צבעים – לדוגמא, חצי מהממתקיא כתום וחצי סגול. כשאתה אוכל את הצד הכתום אתה מקיא, מה שגורם למורים לשחרר אותך, וכשאתה אוכל את הצד הסגול אתה מפסיק להקיא, ככה שיש לך שעה חופשית."

"וואו!" סיריוס אמר

"מגניב!" ג'יימס אמר

"איך לא חשבנו על משהו כזה קודם?" סיריוס שאל

"לא! למה הראיתם להם את זה?" רמוס שאל

"אוי נו ירחוני. זה באמת יכול להועיל!" אמר ג'יימס

"כן ירחוני! עכשיו במקום להבריז לשעורים צריך פשוט לאכול את אלה והמורים יהיו חייבים לשחרר אותנו. זה יהיה מגניב לגמרי!" סיריוס הוסיף.

"וזה לא הכל!" רון אמר בהתלהבות.

"נכון. נראה לכם עכשיו עוד משהו אחד ואת השאר נראה לכם בזמן שלכם." אמרתי והוצאתי את הגלימות מגן, כפפות מגן ואת כובעי המגן.

"מה זה?" הרמיוני שאלה. נזכרתי שגם היא לא יודעת עליהם.

"פרד וג'ורג' פיתחו אותם למקרה שוולדמורט יצא מהמחבוא." אמרתי והוספתי, "זה גלימות מגן, כפפות מגן וכובעי מגן, אחד מכל דבר לכל אחד. אצלי בתיק יש אחד מכל דבר וגם אצל רון יש אחד מכל אחד, כאן," אמרתי והצבעתי על הערימה שהוצאתי "יש עוד חמש מכל אחד – כדי שיהיה גם לכם." אמרתי להם

"מגניב. סוף סוף הם עושים משהו יעיל. אני מניחה שזה מכושף כך שלא מרגישים שזה שריון." הרמיוני אמרה

"באמת מגניב." אמר רמוס, הפעם מתרשם לטובה.

"הרמיוני, תיקחי את שלך ותשימי אותו בתיק שאותו את לוקחת אתך. אנחנו כבר ארזנו את התיקים שלנו" אמר רון והצביע על שני התיקים שביד שלנו.

"הרמיוני, יש עוד כמה דברים חדשים שקנינו שפרד וג'ורג' פיתחו. נראה לכם אותם בזמן שלכם." אמרתי וראיתי שהרמיוני נהייתה סקרנית. גיחכתי והחלפתי כיפים עם רון. 

*כעבור יום - יום שני בבוקר*

 נקודת מבט - רמוס

קמתי בבוקר. ראיתי איפה אני נמצא וניזכרתי מה הולך להיות היום. היום אנחנו חוזרים לזמן שלנו! אמנם בכל זמן אחר זה לא היה מרגש אותי, אבל עכשיו - זה מאוד. בגלל שגם הארי, רון והרמיוני באים איתנו. זה יהיה מגניב! אני מקווה שהארי יהנה בזמן שלנו - לפי הסיפור שלו, הבנתי שהיתה לו ילדות קשה. 

אני עדיין לא מאמין שג'יימס מת כאן, בעתיד. ועוד יותר לא מאמין, שהם חשבו שאני הבוגד. טוב, בטח פיטר הבוגד הזה שכנע אותם שאני הבוגד - במקום הוא. 

מה שמזכיר לי - היום אנחנו נפגוש אותו. יש לנו שתי אפשרויות - באפשרות הראשונה היא לנתק איתו קשר, כאילו לא היינו אף פעם חברים. האפשרות השנייה, היא לספר לו מה גילינו ולהגיד לו מה יקרה. אולי הוא יבין ובעתיד הוא יעשה את הבחירות הנכונות. 

"ג'יימס, תתעורר!!!" ניערתי את ג'יימס. השעה הייתה שבע בבוקר וקבענו לצאת עוד חצי שעה, כדי שנספיק לארוחת הבוקר בזמן שלנו. 

"מה השעה?" ג'יימס שאל בישנוניות

"שבע!" אמרתי

"מה? שבע? למה לא הערת אותי לפני זה?" ג'יימס שאל

"ביקשת ממני שאני אעיר אותך בשבע!" אמרתי לו

"בסדר, בסדר." הוא ענה

אחרי שכולם קמו והתארגנו, התיישבנו ליד השולחן. עוד 15 דקות בדיוק אנחנו עוברים בחזרה לזמן שלנו. "לפני שאנחנו עוברים לזמן שלנו, אנחנו צריכים לסכם פרטים אחרונים." אמרתי בזמן שהרמיוני הנהנה. 

"כן. מה יהיה השם משפחה של רון והרמיוני?" הארי שאל

"יותר חשוב מזה. פיטר יהיה שם. איך נתנהג לידו?" שאלתי

"אני בעד שנתנהג רגיל. נספר לו שהארי הוא הבן שלי בעתיד, אבל לא נספר לו על וולדמורט." ג'יימס ענה.

"ג'יימס, אני לא מבין אותך! פיטר גרם לזה שתהרגו! אפילו סנאפלס וירחוני אמרו את זה. אתה יודע שהם רצו להרוג אותו?" הארי אמר.

"אני מבין, הארי." ג'יימס אמר בעדינות לא אופיינית לו, "אבל אתה צריך להבין, שלפי הניחוש שלי, פיטר אמור להתחיל לעבוד בשביל וולדמורט בסביבות השנה השביעית שלנו בהוגוורטס, אם לא אחרי."

"כן. יש לי רעיון אחר. אפשר לספר לפיטר מה אמור לקרות - עם ג'יימס ולילי, ועם זה שהוא יבגוד בהם, ולהסביר לו שאם הוא יעשה את זה, רוב הסיכויים שגם וולדמורט יפסיד, וגם פיטר עצמו ימות בסופו של דבר." אמרתי.

"לדעתי אנחנו פשוט צריכים להתעלם ממנו. כאילו אף פעם לא היינו חברים!" אמר סיריוס. טוב, היה ברור שהוא יגיד משהו דומה לזה, אחרי הכל, הוא הכי קרוב מאיתנו לג'יימס, ופיטר האשים אותו אחרי הכל בתור משתף פעולה של וולדמורט, במקומו. 

"אוקי. אני אומר שפשוט לא נדבר איתו. הארי, אם יש לך הצעה, נשמע אותה ואז נחליט, אחרי הכל - לך הוא הרס את החיים." ג'יימס אמר.

"לי הוא הרס את החיים, לסיריוס הוא הרס את החיים בכך שהוא גרם לו ללכת לאזקבן למשך 12 שנים! יותר מזה, הוא הפסיק את החיים שלך ושל אמא שלי!" הארי אמר "אני בעד שלא נדבר איתו, או נגיד לו כלום על מה שקרה פה, ויותר מזה - אפשר לתת לו ממה שאני ורון הבאנו מהתאומים. אבל מה שלא הראנו לכם עדיין!" הארי אמר וחיוך קונדסאי הופיע על פניו. עכשיו הבנתי שהוא באמת הבן של ג'יימס. הסתכלתי על ג'יימס, החיוך הקונדסאי של הארי כל כך דומה לזה שאני רואה בכל פעם שאנחנו מסיימים לעשות קונדס. ג'יימס הנהן והסתכל על הארי בסקרנות, בזמן שהארי הסתכל על רון. נראה שזה הבין על מה הוא דיבר, בגלל שהוא חייך חיוך ענק. 

"אז סגרנו?" שאלתי את ג'יימס ואת סיריוס

"בסדר." הם אמרו ביחד

"עכשיו, מה יהיה שם המשפחה של הרמיוני ומה יהיה שם המשפחה של רון?" הארי שאל, עדיין מחייך.

"שם המשפחה שלי יכול להיות קופר. אני יכול להיות חצוי דם." רון אמר והנהנתי.

"את שם המשפחה שלי לא צריך לשנות. אני בת מוגלגים, אז זה בסדר." הרמיוני אמרה

"רק, מה שם המשפחה שלך?" ג'יימס שאל

"גריינג'ר." היא ענתה לו

"סגרנו. מעכשיו לרון קוראים - רון קופר." סיריוס אמר

"רגע, מה עם לילי?" ג'יימס שאל

"מה איתה?" סיריוס שאל

"נספר לה?" ג'יימס שאל ואני הבנתי.

"ניראה איך זה יתגלגל." אמרתי "כאילו, אם יצא שהיא תחשוד, אז נשביע אותה שלא תגלה ונספר לה, אבל צריך להביא לה הוכחה, נגיד איזה תמונה או משהו." 

"אין בעיה. אני אביא את אלבום התמונות שהאגריד הביא לי בשנה הראשונה שלנו." הארי אמר והוציא אלבום תמונות גדול.

"אפשר לראות?" ג'יימס שאל אותו

"ברור." הארי אמר ונתן לנו להסתכל. היו באלבום המון תמונות של ג'יימס ולילי מהשנה השביעית שלנו בהוגוורטס, ועד שנתיים בערך אחרי. היו שם גם כמה תמונות מהחתונה שלהם. מתברר שמי עם לא סיריוס היה השושבין - איך לא? בסוף האלבום, הארי הוסיף כמה תמונות משלו - היתה שם תמונה של הארי עם סיריוס המבוגר ועם אני המבוגר. היתה שם תמונה של הארי עם רון והרמיוני והיתה שם תמונה ככל הניראה מהשנה השלישית של הארי, עם גביע הקווידיץ' ביד שלו ועם כל חברי הקבוצה מאחוריו. החזרנו להארי את אלבום התמונות והיינו מוכנים לחזור לזמן שלנו. 

הפרק הקודם		הפרק הבא