מכשפה מלכותית

למחרת, ניתן היה לראות קבוצות של תלמידים מסתובבים יחד בחשש, ובית הספר נהיה בין רגע קודר. בלילה שעבר, פרופסור פלנצ'יס נקרא לשיחה עם המנהלת, אך אחרי סיורים מעמיקים בטירה, נדמה היה כי הוא כבר לא שם יותר. ברח.

אדלן עדיין נסתה לעכל את הארועים של היום הקודם, וכמעט לא שמה לב כשרוז, שעמדה מולה, צעקה לה, "את באה לארוחת בוקר?" אדלן התעשתה לבסוף, וירדה עם רוז אל האולם הגדול. באמצע הארוחה, ניגש אליה אלבוס ושאל אם הכל בסדר איתה, ואמר שהיא נראת כאילו לא ישנה שנה. "היא לא במצב רוח טוב... היא תספר לך אחר כך אם יתחשק לה." ענתה לו רוז. אלבוס הינהן והלך לשבת בחזרה ליד סקורפיוס בשולחן של סלית'רין, מבט מודאג על פניו. לפתע, נכנסו הינשופים עם הדואר של הבוקר. ינשוף חום גדול עיפעף אל רוז, והביא לה עותק של הנביא היומי, ואדלן הניחה שגם היום לא תקבל מכתב. אבל הנה, בין המון הינשופים זיהתה אדלן ינשוף מיוחד במינו: ינשוף בצבע אפור- צהבהב, עיניים כתומות ומכור כחול שהבריק לאור השמש. זה היה לינקריץ', הינשוף שלה. הוא נחת בחינניות על השולחן, ובמקורו מעטפה צהבהבה. הוא נראה מרוצה מאוד משליחותו הראשונה. אדלן לקחה את המכתב וליטפה את מקורו של לינקריץ', והוא צבט אותה באצבעה לאות חיבה, והיתעופף משם. 

אדלן הייתה סקרנית לדעת מי שלח לה מכתה, אך עוד לפני שפתחה אותו ידעה ממי קיבלה אותו: המכתב היה סגור עם חותמת ועליה סמל, בו מוטבעות ארבע חיות- אריה, נחש, גירית ונשר. היא ידעה מיד שהמכתב הוא מפרופסור מקגונגל, ואף צדקה.

לכבוד מיס אדלן- האולם הגדול.

אשמח לראות אותך היום בערב במשרדי. 

תבואי בשעה שמונה, הסיסמא לפסל היא "חתלתול מקפץ".

פרופסור מ. מקגונגל.

אדלן ידעה כבר על מה מקגונגל רוצה לדבר איתה, ולמען האמת, גם לא הופתעה שהמכתב בא ממנה. היא נתנה לרוז לקרוא את המכתב גם היא, ודממה השתררה בינהן למשך שאר הארוחה.

לשיעור ההתגוננות מפני כוחות האופל הובאה מורה חדשה, פרופסור סנדלייר, או בשמה הפרטי- דורין. נשימתה של אדלן נעתקה כשהיא ראתה את מי שהייתה פעם המשרתת שלה, נכנסת לכיתה בצעדים חינניים. אדלן חשבה שהיא מתחילה להזות דברים, ורק אחרי שראתה שגם שאר התלמידים מבחינים במורה, היא נרגעה. דורין הציגה את עצמה, והתלמידים נראו מרוצים מהמורה החדשה, ולא היה ספק שהיא גם מורה מעולה, כך התגלה במהלך השיעור. אך לאדלן הייתה תחושה לא נעימה שדורין באה יותר כדי לפקח עליה מאשר ללמד, ומין הסתם שהיא שמעה גם על התקרית של אתמול. בסוף השיעור, נסתה אדלן להתחמק מהמבטים של המורה החדשה, אך זאת מצאה בכל זאת דרך לדבר איתה. 

"אדלן, גשי אלי בבקשה." היא אמרה בדיוק לפני ששיחררה את הכיתה. בפנים נפולות נגשה אדלן אל פרופסור סנדלייר. "אה, שלום דורין." אמרה אדלן באדישות. אך פניה של דורין התקשחו, והיא אמרה, "כל עוד אני מורה בבית הספר, את תקראי לי פרופסור סנדלייר. אני כבר לא המשרתת שלך, ופנייתך אלי תהיה שונה."

"אבל, אה.. פרופסור, אני לעולם לא חשבתי אותך למרתת שלי. תמיד היית כמו חברה קרובה יותר מאשר מישהי שבאה לקפל את הבגדים שלי כל שעה."

דבריה של אדלן נראו כנוגעים לליבה של דורין, אך היא התעשתה ועטתה את הפרצוף הקפדני שלה. "אני שמעתי על מה שקרה אתמול, " היא החלה להגיד, וממילים אלה השפילה אדלן את ראשה לריצפה. "אני יודעת שזה היה בטח מבחיל בשבילך לראות דבר כזה, אך רק שאלה אחת וזהו, לא חלמת אתמול בלילה עוד חלומות כאלה, נכון?"היא שאלה בדאגה. אדלן הנידה את ראשה לשלילה. "לא חלמתי כלל, למען האמת, לא ישנתי כלל." דורין נראתה יותר מודאגת מהמחשבה שאדלן לא ישנה כלל, ולא בגלל בריאותה של הילדה, אלא בגלל שחששה שאם היא תרדם, היא אולי תחלום עוד חלום כזה ותוכל להציל מישהו ממוות. "אה.. כן, כן. אני מבינה. טוב, את מאחרת לשיעור הבא! תגידי לפרופסור סלגהורן שדיברת איתי, הוא כבר יבין." היא חייכה אל אדלן במתיקות ושלחה אותה לדרכה. אך אדלן לא הלכה לשיעור של פרופסור סלגהורן, אלא פנתה הישר לקומה השביעית, והתכרבלה במיטתה, מנסה להירדם ולהשלים שעות שינה. 

חלומותיה של אדלן היו רגילים למדי: בהתחלה חלמה על הינשוף שלה, שהפך פתאום לצמח יפהפה, ואז התמונה התחלפה לשיעור ההתגוננות, ובו דורין רקדה סלסה, כמו שאדלן ראתה אותה רוקדת באחת המסיבות שנארחו בארמון; החלום התחלף לפרופסור מקגונגל, שהופכת מיד לחתול, ואז התמונה חזרה שוב לשיעור ההתגוננות. אך הפעם זה נראה שונה. בחלום, ראתה אדלן את סוף השיעור, את דורין אוספת אאת חפציה ויוצאת מהכיתה; היא המשיכה וירדה בגרמי המדרגות שבטירה, עד שהגיעה ליציאה אל המדשאות. היא המשיכה, כנראה כדי לבקר את האגריד. היא התקדמה לכיוון הביקתה שלו, כשלפתע נורתה קללה משתקת אל גבה, ודורין נשכבה דוממת על הקרקע. פתאום היא ריחפה באוויר, מובלת אל תוך היער האסור. אדלן הספיקה לראות דמות בברדס שחור מאחורי אחד העצים, שניה לפני שהתעוררה במיטתה, מיוזעת ומפוחדת.

זה היה אחד מהחלומות הללו, אין ספק. היא חשבה לעצמה. וכפי שאמרה לה מקגונגל לעשות, אדלן יצאה ממיטתה ורצה לכיוון משרדה של המנהלת, ממלמלת את הסיסמא "חתלתול מקפץ", וניכנסה בהיתנשמויות והתנשפויות אל המשרד.

"אלוהים אדירים!" אמרה מקגונגל כשראתה את אדלן המיוזעת עומדת בפתח הדלת. "ילדתי, אני חושבת שהתבלבלת, קבעתי איתך בשמונה בערב, לא עכשיו!" היא הציצה בשעון, כדי לוודא שזהו אכן עדיין בוקר, וחזרה להביט באדלן.

"לא, לא, פרופסור," החלה אדלן להגיד. היא התישבה בכיסא מול המנהלת, והחלה לספר לה על החלום שהיה לה זה עתה. בסיום הסיפור, נראתה המנהלת מזועזעת כמו שנראתה אתמול, לאחר שאדלן סיפרה לה על האירועים שהיו.

"כן, כן." מלמלה מקגונגל לעצמה, "זה אכן נכון, פרופסור סנדלייר אכן צריכה לבקר את האגריד מחר, לאחר שהיא מלמדת את הסלית'רינים. אבוי, אני חייבת להגיד לה לבטל את הפגישה!" המנהלת נראתה מעט לחוצה, נדמה היה שלעולם לא נקלעה למצב כזה, שילדה מזהירה אותה לקראת האירועים הקרבים. היא שלחה ינשוף אל דורין, והיא הופיעה בפתח הדלת כעשר דקות לאחר מכן. "באתי באמצע שיעור, מה כל כך דחו-" היא לא הספיקה לסיים את המשפט, כי כשראתה את אדלן במשרדה של המנהלת, חששה שידעה במה מדובר. "שבי, פרופסור."

דורין התישבה בשקט ליד אדלן, ומקגונגל החלה לדבר, "ראי, פרופסור, עלייך לבטל מיידית את הפגישה שלך מחר עם פרופסור האגריד."

"אבל פרופסור מקגונגל, את יודעת כמה הפגישה הזו חשובה! המצב יותר מידי חמור בשביל לדחות זאת לפעם אחרת!" מסיבה שאותה אדלן לא ידעה, דורין נראתה קצת מתוחה ונסערת. "אם חייך חשובים לך," אמרה מקגונגל בטון שלו, "אין עלייך להגיע לפגישה מחר. את מבינה, מיס אדלן באה אלי כרגע לאחר חלום נוסף, ואני חוששת שהפעם לך נשקפת סכנה." עיניה של דורין נפערו, היה קשה לדעת אם זה בגלל שהיא בסכנה או בגלל הידיעה שאדלן הלכה לישון במקום להיות בשיעור. 

"בחלומה," המשיכה המנהלת, "ראתה אדלן אותך הולכת לפגישה עם רובאוס, ובדרך את משותקת על ידי דמות בברדס שחור, שלוקחת אותך אל היער האסור. אני חושבת שזה מספיק מידע כדי לדחות את הפגישה. אני אודיע להאגריד, הוא לא כל כך ישמח אך זה בטוח עדיף, כי כנראה בכל זאת לא תבואי לפגישה." מקגונגל לקחה גליל כלף ונוצה והחלה לכתוב מכתב להאגריד. כשסיימה, נפרדה מדורין, שהלכה חזרה ללמד, ונשארה עם אדלן.

"אני מודה לך שבאת לספר לי על החלום. סביר להניח שבגלל המצב כרגע, את תחלמי עוד חלומות כאלה. בזכותך נוכל מחר אולי, לתפוס את הדמות בברדס שביער האסור, ולהוציא ממנה מידע חיוני. כמובן, עם כל ידיעה כלשהי את תבואי אלי מיד. אם אכן נראה מחר את הדמות בברדס, אז אני חוששת שנאלץ להחריז אלייך כחוזת עתידות, אפילו שזה נשמע מופרך לגמרי. את צריכה לדעת שאנשים לא חולמים סתם ככה על דברים שקורים בעתיד, אלא רק חוזי עתידות, שאלה מעוד נדירים וכבר המון זמן לא נראתה ידוענית אמיתית." לרגע נראה שמחשבותיה של המנהלת נדדו לזכרונות מהעבר, וכשחזה להווה נפרדה מאדלן לשלום.

אין ספק שהיום הזה הוא מאוד, מאוד מוזר. חשבה אדלן לעצמה. היא חשה הקלה מסויימת, בכך שהצליחה כעט להציל את דורין מגורל אכזר, והצטרפה לשיעור לחשים, נכנס בצעדים נחושים, ומתיישבת ליד רוז ההממומה, וכמוה גם כל הכיתה.

מקווה שנהנתם מהפרק! :-)

שתי תגובות לפחות, ואז אני אמשיך לפרק הבא. אל תגרמו לי לחכות!

הפרק הקודם		הפרק הבא