ארתור גונט

באמת איזה מזל שאני בת של מוגלגים,חשבה לעצמה הרמיוני.

היא הוציא משערה סיכה. שיערה התבלגן אך זה לא הפריע לה.מה שעניין אותה זה לברוח ולהגיד לרון שהכול בסדר.

לאט לאט,בלי שהשומר יסתכל או ישמע את רעש הסיכה,הכניסה הרמיוני את הסיכה לחור המנעול.

פרד וג'ורג' למדו אותה את זה אחרי שחלצו את הארי מבית דודיו,שאלו בהוגוורטס את הרמיוני אם היא,בת למוגלגים מסוגלת לעשות כזה דבר.הרמיוני ניסתה לוותר על לימוד הפריצה,אך למדה,ולא חשבה עד ליום זה להשתמש בכך.

היא סובבה את הסיכה בחור המנעול,וכדרך פלא המנעול נפתח.זו ממש סיכת בטחון,חשבה לעצמה הרמיוני. הרמיוני מהרה לקחת איתה את הסיכה,פרצה את הדלת, שמה מרפק בבטן לאחד השומרים,חטפה את שרביטו ושיתקה אותו.

"מצטערת,סוהר" אמרה הרמיוני,אך לא היה לה זמן לבקש סליחות. 

כי בו ברגע נכנסו לבית הכלא עוד חמישה שומרים. מספרם גדול משלה.אך-

הם שכחו עם מי יש להם עסק. הרמיוני,קוסמת מצטיינת וחזקה. היא שלחה אליהם לחשים במהירות כזאת שלא ראו את זה קורה,וגם לא שמעו את זה,כי היא בצעה לחשים אילמים.היא שמה לב שאחד מהשומרים מחזיק בשרביטה, והיא לקחה אותו.

היא מיהרה לעשות סביב עצמה לחש הנגזה,כדי שלא יראו אותה.היא הייתה צריכה לצאת מהכלא כדי להתעתק.

היא יצאה מדלת הכלא,והתעתקה משם

הפרק הקודם		הפרק הבא