חצויה+

מצטערת אבל אין לי הרבה מה לכתוב על פרסי, זה למה לא קורה איתו כלום.

טוב הפרק מוקדש ל ש.א.ב123 !!

יערה הזכירה לי שאין לאנבת' שום מוסג על פרסי אז אני לוקחת את הרעיון שלה.

פרק 11-

_~_~_~_~_~_~_~_

כללי

אנה ישבה על שפת המיטה שלה ושרבטה במחברת הכחולה שלה. היא ציירה סוס פוני חמוד עם זנב סגלגל, ואז שמעה את הקול. "אנבת'?" אנה הסתובבה במהירות וסגרה את המחברת. מולה נגלתה דמות, נער בעל שער חום וחולצת שלדים.

הוא נראה לה שקוף, כאילו הוא לא בדיוק שם. היא לא הכירה אותו מהוגוורטס, וידעה שבנים לא יכולים לעלות לחדר הבנות. הוא נראה מופתע לראות אותה. השתררה שתיקה בזמן שסקרו אחד את השני. אחרי כמה שניות הוא הפר את הדממה.

"את יודעת אולי איפה אנבת' צ'ייס? נראה לי שאייריס הובילה אותי למקום הלא נכון.."

אנה ענתה בשאלה משל עצמה. "מי אתה? איך הגעת לכאן? אתה תלמיד בהוגוורטס?" הנער כיווץ את גבותיו. "אני ניקו די אנג'לו, ואני מדבר איתך דרך האיריס נט, ואין לי מושג מה הוגוורטס. את מכירה בחורה בשם אנבת' צ'ייס?" חזר על שאלתו. אנה קמה והלכה עד שנעמדה מולו. "ואם אני מכירה.. מה אתה רוצה מאנבת' צ'ייס הזו?" אמרה תשובה מתחמקת.

ניקו השפיל את מבטו. "זה פרסי.. הוא.. הוא מת.." אנה ניסתה להיזכר. אנבת' לא סיפרה לה בחיים על פרסי. "מי זה פרסי?" חקרה. ניקו התחיל לאבד סבלנות. "תראי, אני ממש חייב לדבר איתה, הדבר הזה עולה לי כסף. אז את יכולה בבקשה לקרוא לה?" אנה הנהנה. "טוב. חכה כאן רגע." היא יצאה מהחדר בריצה.

בזמן הזה ניקו הסתובב סביב עצמו כדי לראות את המקום. זה היה חדר גדול, עם כמה ארונות, כמה מיטות ירוקות מעוטרות בסמלי נחשים, שטיח ירוק, אח בקצה החדר שדלה באש מתפצחת, ליד כל מיטה הוא ראה כמה תמונות, אולי כמה מכתבים ופוסטרים.. ליד אחת המיטות הייתה תמונה שהעציבה אותו. זה היה פרסי, מחייך ומים מרחפים סביבו, בדמיון הוא יכל לראות את פרסי כפי שנראה בפעם האחרונה שנשם. דם ספוג בבגדיו, שלולית אדומה סביבו, אנקולוסמוס עומדת מחזהו, ועיניו בוהות למעלה, חסרות מיקוד, מתות.

אחרי עוד כמה דקות הנערה חזרה, הוא שכח לשאול לשמה. "אני מצטערת, היא לא במועדון, אני מניחה שהיא יצאה החוצה כדי לפגוש את ג'ס, תצטרך לתקשר בפעם אחרת.." ניקו נענע בראשו. "אני לא יכול, אתם במקום מוגן איכשהו, קשה להתחבר לכאן, כבר ימים שאנחנו מנסים, יש לי הזדמנות אחת. ותראי אני באמת לא יודע מי זה ג'ס. אבל את יכולה להיות בטוחה שהיא תעדיף לשמוע את החדשות מאשר לחקות לו. את חייבת לקרוא לה עכשיו."

"אני אנסה. באמת. איך אמרת שקוראים לו? פרסי?" וידאה. "כן. זה פרסי. תגידי שזה קשור לפרסי ג'קסון, היא תבוא בריצה. מבטיח." "בסדר." אמרה אנה ויצאה שוב, בדרכה החוצה.

_~_~_~_~_~_~_~_

אנה פגשה את אנבת' ליד הכניסה, היא הלכה עם ג'ס ושוחחה איתו בשמחה, מאושרת לקראת החבר שחזר אליה. "אנבת'! את חייבת לבוא! יש בחדר איזה מישהו שקוראים לו ניקו די אנג'לו, והוא אמר שקרה משהו לפרסי ג'קסון, ושהוא חייב לדבר איתך! ברגע זה. הוא אמר שהאיריס נט בקושי הצליחה להתחבר לכאן כי יש כאן הגנות חזקות. בגלל זה הוא חייב לעשות את זה עכשיו אז בואי למעלה!"

פניה של אנבת' החווירו בשנייה. "גאד, פרסי.." מלמלה לעצמה והתחילה לרוץ. ג'ס ואנה רצו אחריה. "אנבת' מה קרה? מי זה פרסי?" שאל ג'ס בבהלה. "זה מהמקום הזה שלך?" אנבת' ענתה רק על שאלתו האחרונה. "כן."

הם התפרצו לחדר המועדון, בצורה מוזרה, ג'ס יכל לעלות לחדרי הבנות כל עוד הוא נמצא עם אנבת' או אנה, הם גילו את זה לפני שנתיים. ורק עכשיו זה היה שימושי לג'ס בפעם הראשונה, הוא עלה עם אנה ואנבת' בריצה למעלה. כשנכנסה לחדר האטה אנבת' והתקרבה בזהירות את ניקו.

"ניקו!" מעט צבע חזר לפניה, היא שחכה גמרי את אנה וג'ס שעומדים מאחוריה ומנסים להסיג מידע. "אנבת'.." היא שמה לב למבט העצוב שהיה בעיניו. ניקו תמיד היה דיכאוני, אבל זה היה שונה, הוא ממש נראה מרחם עליה. "ניקו, מה כל כך נורא קרה שחיפשתם אותי, בבקשה תגיד לי שפרסי בסדר. לא קרה לו כלום. נכון? הוא לא עשה מעשה מטופש כמו ללכת ולנסות להרוג מפלצות לכיף נכון? ניו תגיד לי שהוא בסדר!" היא לא נתנה לו שנייה להסביר. "אנבת'!, פרסי לא בסדר, פרסי ממש לא בסדר, אנה וג'ס החליפו מבטים תוהים לנוכח השם פרסי שחזר על עצמו שוב ושוב, בפיה של אנבת' הוא נשמע כמו מלאך, אבל נראה שבעיני ניקו הוא אליל אבוד. אני כל כך מצטער אנבת'." המשיך ניקו. "פרסי.. פרסי.. הוא.. מת. פרסי מת." גוש עלה בגרונו ודמעות נוצצות עלו בעיניו. "לא.." אנבת' צעדה לאחור ומעדה, ג'ס תפס אותה. היא חזרה לעמוד והתקדמה. "לא! פרסי לגמרי בסדר!" ניקו נענע בראשה. "אני כל כך מצטער, אם רק הייתי עוצר בעדו לעשות את זה. אם הייתי מחזיק אותו.. אני כל כך מצטער אנבת'." אנבת' קפאה על מקומה, ורק הדמעות שגלשו על לחייה העידו כי היא אינה פסל. "אתה מתכוון להגיד שהוא.. שפרסי התאבד.?" ניקו הנהן וכבר לא ניסה להסתיר את הדמעות שגלשו מעיניו. "הוא אמר שעשית משהו.. אני לא יודע מה, אבל חשבתי שהוא צוחק, לא היה לי מושג שהוא באמת עומד ל...." הוא לא אמר שוב את המילה, אבל היא הדהדה במוחה של אנבת' בחוזקה. פרסי התאבד.. פרסי התאבד.. "זה באשמתי, אני אמרתי לא. הוא הציע שנגור במחנה הרומאי.. אני אמרתי לא.. אני שברתי אותו.. זו אשמתי..." ניקו התחיל להבהב.. "אנבת'! ההלוויה במחנה! את חייבת להגיע מחר! בשעה חמש בערב! תגיעי!" קרא רגע לפני שדמותו התפוגגה.

"לא!" צרחה אנבת' ורצה למקום בו עמד קודם ניקו. היא הטילה את עצמה על אחת המיטות, "לא! פרסי!! פרסי!!" לא היה לא אכפת שבטח שומעים אותה בחדר המועדון, לא היה לה אכפת מזה ששרלוט נכנסה לבדוק מה קרה ושאנה וג'ס הרחיקו אותה החוצה, לא היה לה אכפת מכלום. רק מדבר אחד. פרסי מת. לאנה וג'ס לא היה מושג מי זה פרסי ומה זה המחנה והמחנה הרומאי, הם לא ידעו על מה אנבת' סירבה בדיוק, ולא היה להם מושג למה היא נשברה ככה. אבל הם החליטו בשתיקה שעדיף לתת לה להירגע, ולהרחיק את כולם כדי שיהיה לה ספייס. הם עשו את זה בתורות, שעה אחת ג'ס עומד ליד הדלת ומרחיק את הבנות, ושעה אנה. וחוזר חלילה. כל הזמן הזה, אנבת' צרחה על העולם, צרה אל פרסי, היא אמרה לו שהוא עבר את הכל, היא צעקה ששרד את טרטרוס, וצעקה על עצמה שסירבה לקבל את הצעתו. אנה וג'ס הספיקו לדבר קצת, הם בחנו את התמונה שליד המיטה של אנבת' בהנחה שזה פרסי ג'קסון, הם ניסו להבין למה ניקו די אנג'לו נראה מדוכא בלי שום קשר למוות, ולמה הוא לבש רק שחורים ושלדים, זה היה נראה להם קצת מוזר, להיות באבל וללבוש חולצות שלדים. "רגע, אני חושבת שהייתה לו שרשרת.. היא נראתה ממש כמו של אנבת'.. עם החרוזים הלא תואמים המוזרים האלו.." לחשה אנה. ג'ס הנהן. "נכון. גם הייתה לו טבעת שלד. והוא נראה כמו המוות בעצמו." הם העיפו מבט באנבת' הצורחת. "אני חושבת שפרסי ג'קסון הציע לה ניסוין, והיא סירבה. לפי מה שהבנתי הם עברו הרבה דברים קשים ביחד, דברים שחיזקו את הקשר שלהם." הוסיפה אנה. "נקודה טובה." אמר ג'ס. "יש לך מוזר מה זה טרטרוס? היא כל הזמן אומרת את זה.." אנה חשבה רגע. "אני חושבת שזה איזה גיהינום של שדים במיתולוגיה היוונית.. משהו כזה. שמעתי על המקום הזה דברים איומים, נהרות אש ומפלצות שהורגות אחת את השנייה.." ג'ס הביט בה בבהלה. "את חושבת שאנבת' הייתה בגיהינום?" אנה שוב הביטה בה. "נראה ככה.." אמרה חצי לעצמה. הם שקעו בשתיקה.

 אחרי כמה דקות בהם המשיכו לדבר ולהעלות השערות הדלת נפתחה באיטיות. ג'ס קם להרחיק את מי שבאה. זו הייתה אמה, נערה בעלת שער שחור ועיניים לא פרופורציוניות. "קרה משהו?" היא שאלה. ג'ס עמד בפתח והסתיר את החדר. "תראי אנבת' שבורה משהו, מישהו מת. תגידי להם לא לבוא. אתם ממש לא עוזרים. הוא טרק לה את הדלת בפרצוף וחזר לשבת ליד אנה. הדלת נפתחה שוב, ג'ס קם בנשיפת רוגז. זו שוב הייתה אמה. "תראה סיימון שלח אותי, הוא שמע את הצעקות, הוא רק רוצה לדעת שהיא בסדר." אמרה אמה לפני שהספיק לסגור. "היא בסדר. את יכולה ללכת בי." הוא סגר שוב את הדלת. לא היה לו מושג מי זה סיימון. כהתיישב ליד אנה שאל אותה. "אנה, מי זה סיימון? החבר החדש של אנבת'?" היא הרימה מבט. "לא.. הם עוזרים אחד לשני, די החטיפה לו בארוכה לפני כמה ימים.. זה השאיר נזק רציני, טוב ואף אחד לא דיבר איתה ורק הוא נהיה פתאום ידיד שלה, היא עוזרת לו להשתקם מהפציעה והוא גורם לאחרים להתקרב אליה.." הסבירה אנה בשקט. ג'ס נאנח. "חבל שלא הייתי כאן. טיול מטופש." אנבת'  התחילה להפסיק לצרוח בהדרגה, לבסוף היא רק יבבה את שמו של פרסי. רגע לפני ששתקה אמרה דבר אחד, "אני מצטערת פרסי." אנה וג'ס החליפו מבטים תמהים.

_~_~_~_~_~_~_~_

טוב אנשים זה פרק של 1300 מילים פליז תגיבו, ואם יהיו שמונה תגובות תוך חמישה ימים אני אנסה להוציא את הפרק הבאה בשבוע הזה!

הפרק הקודם		הפרק הבא