קוסמת?

נעם עיקם את אפו במופגן.

"אבל אתה רציני?! ישר כשנכנסתי שקיות של קיא ניתחו על ראשי תלמידים מהקיא של תלמידים אחרים ו-"

"איכססססס" קטעה אותו נעה בקולניות אך נעה ניסתה להסתיר את הצחוק שעלה בגרונה, ללא הצלחה מרובה.

"ואתם שיתפתם איתו פעולה?!" המשיך נעם.

"ובכן-"
"כן-"

"ואני הייתי-"

"משמיע כעת-"

"את תודתי-"

"העמוקה-"

"אילו-"

"הייתי-"

"אתה" סיים פרד את המשפט.

נעם תקע בו מבט שואל ונבוך, אך פ"ג המשיכו לשתוק עד ששאלתו של נעם הושמעה בקול, אף שהשאלה היתה ברורה גם ללא השמעתה.

"ובכן" התחיל ג'ורג' עם הפתיח המוכר "כבר בהתחלה ראינו בך את הדאגה ורצינו לעזור לך, אז סיכמנו עם פיבס שהוא לא זורק את הקיא שאספנו עלייך-"

"ולכן אתה תשמיע כעת תודתך העמוקה"

אווירה לא נעימה השתררה עד שפ"ג פרצו בצחוק אדיר.

"תודה" אמר נעם ביבשושיות, מעוצבן מהתנהגותם של פ"ג.

"למה אתם צוחקים?" תיחקרה נעה.

"כי...חחח....... אתתם.."

"מאמי....נים....חחחחח...לכל..."

"ד....ב....ר.... חחחחח"

"מה?" איבדה את סבלנותה נעה.

"חחחכייי עד שנרגעע" גיעגע נעם מצחוק.

עברו כמה דקות של החלפת מבטים של נ"ן עד שפ"ג נרגעו ופסקו מלצחוק.

"טוב, הקיא היה בכלל סמי הרדמה" הם אמרו.

"נו, חפרנים!" אמר נעם והשתדל להראות מעוצבן ללא הצלחה רבה, כי אחרי 10 שניות הוא פלט צחוק חנוק.

"ועכשיו, לעבודה!" פקד פרד "נעה, תספקי לנו את מה שאמרנו לך ונעם ייקח את זה מחר בבוקר, נעם, את התכנון המלא עוד לא עשינו אז בא למדשאות שעה לפני ארוחת בוקר"

"להתראות!" זימרו פ"ג ויצאו מהחדר.

"כאב ראש לפעמים!" אמר נעם לאחר שהשניים יצאו, "שתה כוס מים" מיהרה נעה לומר לנוכח התפרצות זעם מסתמנת על פניו. כוס מלאה עד חציה במים הופיעה על השולחן עליו אכלו, נעם שתה וכל פעם הכוס התמלאה עד שצמאונו של נעם רווה, והזעם נעצר ולא בא.

"טוב, לילה טוב. אני מתה מעייפות!" פלטה נעה ונשכבה על המיטה שהופיעה לידה. עוד לפני שנעם יצא מהחדר נעה נרדמה, אז נעם שירבט מכתב מהיר והשאיר אותה על השולחן ויצא.

אני לא יודעת איך להמשיך, אם יש לכם רעיונות תשלחו בהודעה פרטית.

מעכשיו אני אכתוב מנקודת המבט של נעם.

הפרק הקודם		הפרק הבא