יער הקריסטלים

פרק מעט אלכסנדרה המושלמת!!!!

אני רק אומרת שבעוד כמה פרקים אני אכתוב פרק לפאנפיק כדי להוביל אותו למקום המתאים.

שנורק ישב בארוחת הצהריים ותר בעיניו את שולחן המורים. 'לא, אמא לא נמצאת שם. מעניין איפה היא.' הוא ניגש אל קסנופי ושאל אותו: "אתה יודע איפה אמא? אני לא רוצה שהיא תישאר שם יותר מדי זמן." 
קסנופי משך בכתפיו ומלמל "אני לא יודע. בטח נשארה שם עוד קצת, ראיתי אותה מכינה כריך בבוקר. היא תאכל שם נראה לי..." שנורק, שלא כמו משפחתו היה קצת יותר דאגן ואחראי. אומנם הוא ירש חלק מהחולמניות של אמא והדמיון של אבא... אבל הוא לפחות ידע להגביל אותם. הוא חזר למקומו והתיישב מוטרד. הוא לא אכל את הארוחה. כשאלבוס ורוז שאלו אותו מה קרה הוא סיפר להם למה הוא דואג והם הרגיעו אותו, שכנראה היא תחזור בערב. בערב הוא לא זכר את ההטרדות שלו, כי הוא קיבל ינשוף מלא בממתקים מהארי ורון שהיו מיודדים עם משפחת סלמנדרה מאוד. וכך הוא עלה לישון בלי בעיות.



אמברידג' הביאה כיסא עץ מפואר והתיישבה בחדר השחור מול דיוקנאו של וולדמורט. "אני תכף אסיים להשיג את המרכיבים אדון. נשארו לי רק להשיג את דם החד קרן, קרנו של חד הקרן, עין של פגעסוס, עצם מכנף של תסטראל כשהוא עוד חי, ותאי כינים. תאי כינים אני יכולה להשיג רק בחדר השיקויים של הוגוורטס מה שאומר שאצטרך לפרוץ לשם, ואני צריכה לעשות סריקה נרחבת ביער של הוגוורטס כדי למצוא תסטראל חי ולחתוך אותו. בינתיים אני מתכננת לפגוע מחר בנויל כשהוא יבוא לגופה של לונה הזו."
"מצוין" ענה לה וולדמורט. "תסטראל הוא אומנם מהיר אבל נורא קל לשתק אותו. ולגבי החיסול של החבורה, תזכרי שהארי פוטר הוא שלי. לא לגעת בו באצבע. ושלא יידע כלום."




לונה התבוננה בפניו של דמבלדור. "שמה?" היא שאלה בקולה העדין. דמבלדור לבסוף פלט את הכל במהירות. ש"וולדמורטעומדלחזורמחוזקבכוחהשלאמברידג'ואתצריכהלהודיעאתזהבדרךעקיפהכלשהילנווילכיוולדמורטהטילטאבועלהנושא" לונה כיווצה גבותיה. "אפשר את זה יותר לאט?" דמבלדור נשם והתחיל שוב. "וולדמורט עומד לחזור מחוזק בכוחה של אמברידג' ואת צריכה להודיע את זה בדרך עקיפה כל שהיא לנוויל כי וולדמורט הטיל טאבו על הנושא. אה, ולמרות שאת אמורה להיות מתה עכשיו, את חיה. אין לי זמן להסברים. אני חושב שדיברנו מספיק לעכשיו. להתראות!" הוא הלך אחורה עד שנעלם מהעין והשאיר את לונה עם מלא שאלות. 

הפרק הקודם		הפרק הבא