נפלאות החיים

ג'יימס פוטר היה באותו ערב על מפתן דלת הבית של הקלארקים. שם עמדה סמנת'ה קלארק, לבושה סוודר כחול שמתאים עליה בצורה מחרידה, למרות שהוא די צנוע, ומכנס טרנינג צמוד למדי.

"ג'יימס, שלום. תיכנס, בבקשה." הוא עשה כבקשתה, בעודה סוגרת את הדלת הוא נכנס למטבח.

שם ישבו: שרלוט איזבלה קלארק. היא לבשה חולצה קצרה וכחולה שהייתה צמודה לגופה, צוחקת מבדיחתה של אביה. הוא עמד בראש השולחן. שרלוט ישבה לצד אימה, שהייתה בצד שמאל של השולחן. המושב בצד שמאל, שלצידו ישבה דניס, היה ריק. ג'יימס עמד בפתח החדר, מחייך. גברת קלארק כבר התיישבה. אב הבית היה לבוש חולצה לבנה, מכופתרת בפזיזות, אך למזלם של יושבי השולחן עדיין מכופתרת. דניס לבשה חולצה קצרה, כחולה ומאווררת, כובע צמר סגול ומשקפי ראיה מרובעות עם מסגרת שחורה, לא עבה כל כך. בגודל המתאים, שאותן הייתה דניס מרבה לשים בבית כי ראתה איתן מצוין. בלי התראה, ג'יימס ישב לצד דניס וצחק מבדיחה נוספת. היא נתרעה וגיחכה.

"אלוהים, חתיכת מטומטם!" דניס ידעה שהוא יבוא לארוחת ערב, אך לא היום. היא לא הזמינה אותו היום! "מה אתה עושה פה, לעזאזל?"

"בלי מילים לא יפות בשולחן." ציינה שרלוט בחיוך.

"אהמ, תסתמי שרלוט." כחכחה דניס בגרונה והמשיכה בנשימה עמוקה. "אז מה לא לעזאזל אתה עושה פה?"

"גברת קלארק הזמינה אותי." הוא ענה בחיוך מלא שיניים. השיניים שלו מגניבות, חשבה לעצמה דניס, ואז התנערה מהמחשבה בטיפשות. שתי שינשלושצמודות לקדמיות קצת נראות כמיני-ניבים, כמו של אנסל אלגורט; גברת קלארק רק חייכה, צחקה והצביעה על עצמה. "זאת אני, גברת קלארק."

"אל תדאג, לא ראית את אותה במצב הכי גרוע. אתה צריך לראות את דני אחרי משחק לקרוס," צחקה שרלוט. היא הרגישה בעיטה ברגלה מתחת לשולחן וג'יימס צחק.

"תסתמי את הפה, שרלוט." מלמלה דניס וסומק קל עלה על לחיה. "אמא, את יכולה, אממ, להעביר את הסלט?"

"הנה, מתוקה." היא העבירה לה את הסלט והמשיכו לאכול בשתיקה. ואז אביה של דניס פצה את פיו.

"הגיע הזמן למשחק השבועי שלנו: כל אחד אומר מהי העצה הכי גרועה שקיבל. מי מתחיל?"

"אני," התנדבה גברת קלארק. "העצה הכי גרועה שנתנו לי? תדחפי."

"איכס, אמא!" צעקה דניס בצחוק מתגלגל. "מגעילה!"

ג'יימס הצטרף לצחוק וגם כן שרלוט, למרות שלא הבינה את הבדיחה. הצחוק דעך שג'יימס התנדב, בכדי להראות שיש בו רוח משפחתית.

"אוקיי. עכשיו תורי... העצה הכי גרועה שנתנו לי, מממ... וואו, זה ממש קשה."

"כן, זה מעורר את המחשבה בזמן הארוחה," הסבירה שרלוט בהנהון. "נכון, אבא?"

"כן. טוב, אז נדלג על ג'יימס. דניס?"

"לא, אני..." היא קמה משולחן ופינתה את הצלחת שלה לאחר שעה של אכילה שעברה כמו כלום. "אני פרשתי מהשולחן. תודה, אמא, היה טעים. סיימתם?"

"כן, אני סיימתי!" צייצה שרלוט. היא קמה מהשולחן ורצה למעלה לחדרה. 

"קחי מנוחה, אמא." חייכה דניס ופינתה את קערת הסלט הריקה אל הכיור. "אני אשטוף את הכלים."

"תודה, מתוקה," גברת קלארק נשקה על לחיה הימינית של בתה ועלתה למעלה, לעשות את מה שהיא לא עושה. מר קלארק, ביל, התיישב בספה שבסלון, הדליק את הטלוויזיה וצפה במשחק כדורגל מרתק.

"תני לי לעזור לך," אמר ג'יימס ברוח התנדבות והחזיק את 3 צלחות שהיו מונחים עליהם צנימים שרופים. דניס חייכה כתודה ולבסוף הם פינו את הכל לכיור. היא שטפה את הכלים, ג'יימס ניגב אותם והערים אותם.

"אז לא דיברת, מה העצה הכי גרועה שנתנו לך?" שאלה דניס, ידיה מלאות סבון ומים.

"אמרתי כבר, אני לא בדיוק יודע. אז בואי נשחק משחק אחר."

"אוקיי... מה השמות הכי אהובים עליך?"

"אחד לבן ואחד לבת?"

"אתה יכול לבחור שניים לכל אחד, אם תרצה. אבל לא מומלץ."

"בסדר. סקוט וגרייס."

"אתה צוחק עליי? סקוט זה השם הכי אמריקאי בעולם,"

"מה זה קשור בכלל?" צחק ג'יימס ודניס הצטרפה לצחוק.

"טוב, תסתום, עכשיו תורי.פלין או פטריק?"

"פטריק זה שם יפה, אם את רוצה לקרוא לילד שלך על שם הקדוש פטריק. אז פלין, אני מניח. זה שם נחמד. ובת?"

"בלה."

"את צוחקת עליי? תסתמי! בלה? דמדומים?"

"תסתום את הפה, פוטר. בלה זה שם יפה. זה שם חזק כזה. בל זה שם עדין."

"בל זה שם נחמד. כמו היפה והחיה. אז מה את אומרת? איך תקראי לילדים שלך?"

"פלין וגרייס."

"תני לי קרדיט. אלה הילדים שלי, את יודעת."

"באמת? מי אמר שאתה תהיה האבא?"

"אז תקחי את אל'. הוא, אממ, בחור טוב,"

"וחתיך. אבל ליזי יוצאת איתו. וחוץ מזה, הוא לא הטיפוס שלי. הוא יותר מדי ביישן. ואפילו שהוא מקשיב - "

"סליחה, אני לא מקשיב?"

"אתה מקשיב, לא אמרתי שלא, באמת. אני רק אומרת שהוא יותר סגור וביישן ומקשיב. זה הטיפוס שלו. הוא מזל שור, נכון?"

"כן, הוא נולד ב-15 במאי. אני מזל אריה. בום, מלך החיות!" צלחת החליקה מהמגבת שהחזיק בידו. הם התחילו לצחוק. "שיט!" הוא פלט, מעביר את ידיו בשיערו החום הכהה... והרך... תסתמי, דניס!

"יש לך מזל שאנחנו צוחקים, אחרת הייתי הורגת אותך!" היא הרימה את שברי הצלחת. הוא התכופף באנחה ועזר לה. השברים היו לבנים כצלחת, וחדים מתמיד.

"תני לי לעזור לך." הוא אמר בקול אבירי וגיחך. דם התחיל לרדת מהאצבע של דניס.

"אני אלך להביא פלסטר." היא באה לקום, אבל ג'יימס תפס בידה והחליק את ידו אל אצבעה. הוא קירב אותה אל פיה ומצץ את דמה. היא נאנקה.

"אאוץ'. יואו, זה כזה מגעיל!"

"אל תדאגי, זה הדבר היחיד שלמדתי מהרופא שלי." הוא שיחרר את אצבעה, שאולי כבר לא דיממה אבל הייתה שם שריטה קטנה. הם קמו, שברי הצלחת בידיו של ג'יימס. הוא זרק אותו לפח והם שתקו לרגע.

"אתה יודע מה? אח תיגע בשום דבר. פשוט שב בשולחן ואל תעשי כלום בלי שאגיד לך. תבקש רשות קודם,"

"בסדר, המפקדת." הוא עשה כדבריה וישב בשולחן הקטן שמולה. היא המשיכה לשטוף כלים ולמגב אותם, בעודם מדברים.

"רגע... לא באמת למדת את זה מהרופא שלך, נכון?"

"לא, לא באמת." הוא צחק. "ראיתי איזה ילד עושה ככה לילדה בסרט. אז חשבתי לעצמי, למה לא?"

"זה ממש לא... רומנטי." קבעה והסמיקה.

"על מה את מדברת?" הוא חייך. "זה הכי פאקינג רומנטי בעולם."

היא סגרה את הברז והתיישבה מולו. "מה רומנטי בזה?"

"את יודעת מה? אם את חושבת שזה לא רומנטי..." הוא קם מהכיסא ועמד מולה. "אז תראי משהו רומנטי."

"שפוך, פוטר."

"אני מבקש רשות לנשק אותך. האם אני יכול לנשק אותך?"

היא חייכה. "תלוי." היא אמרה וקמה. "רק אם אני מסכימה." היא הנהנה. הוא כרך את ידיו סביב מותניה והצמיד אותה בשנייה אליו. שפתיו נגעו בשפתיה, ושוב עבר ביניהם הזרם החשמלי, שסימן להם לא להפסיק. והחום הזה שמילא את הגרונות של שניהם, כאילו עמדו להקיא את זה. היא הניחה יד אחת על עורפו, נוגעת בשיערו בקושי. היא מלמלה בין נשיקות.

"אתה - " "ממש - " "אידיוט - "

"וזה רומנטי?" הוא שאל, מתנתק משפתיה לרגע.

"בהחלט." שניהם צחקו והתנתקו. "הגיע הזמן שתחזור לדירה שלך, נכון?"

"רק אם את תבואי." הוא הכריז.

הפרק הקודם		הפרק הבא