נשיקה ראשונה

סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני כל כך מצטערת בעיכוב העצום שהיה לי! ממש ממש מצטערת! דרך אגב אולי הפרקים האחרונים מזכירים טיפה את "מאלף הדראקונים" אז אם כן, זכויות יוצרים לכותבת הפאנפיק "מאלף הדראקונים"

~~~~~~~~~~~~~

פרק תשיעי - 

דייט מהסרטים

נקודת מבט ג´יני:

אני מרוצה היום, מאוד, דבר ראשון - הרמיוני הסכימה לי לעשות לה מייקאובר יאיי! דבר שני  - היא יצאה מהממת! דבר שלישי - כל הבנים הסתכלו עליה ברעבתנות די מלחיצה מטריד ..

אבל הכי הכי חשוב זה שהארי הזמין אותי לצאת איתו להוגסמיד - בתור דייט! כמובן שהוא יעשה משהו טיפה שונה מלשבת בפונדק צפוף ומחליא מלא בזוגות מתנשקים, ובגלל זה אני אוהבת אותו. הוא יעשה משהו שיתאים לשנינו.

אז הבוקר שלנו היה די מפתיע, אני מודה, הרמיוני ודראקו - טוב, ובכן.. לא ממש התרגלתי לזה עדיין. אני לא מאמינה שהיא לא סיפרה לי קודם, כניראה מאלפוי השביע אותה או משהו בסגנון.

אבל לאחר מאורעות הבוקר הבנתי בדבר אחד - רון יהיה היום די מבואס.

"היי, רון! אני מצטערת לבשר לך אבל אתה בהוגסמיד לבד" אמרתי.

"מה זאת אומרת, ג´ין? יש אותך ואת הארי.. - " התחיל רון,

"מצטער חבר, אבל מקגונגל ביקשה ממני לעזור לה במשרד שלה במשהו" אמר הארי, קוטע את רון.

"מה? אבל הארי! אז מה אני אמור לעשות? אם אתה עם מקגונגל והרמיוני עם מאלפוי.."
"אני באמת מצטערת בשבילך רון, אבל גם אני די עסוקה, זו השנה של הבגרויות שלי ואני קבעתי עם אליסון להתאמן היום לקראת הבוחן שיש לנו מחר בלחשים עתיקים" אמרתי בחיוך עקום.

"הו נהדר! אני תקוע בחדר המועדון עם החננות!" צעק רון עליי ועל הארי.

"אהה וויזלי, אני חושבת שאתה החננות" אמר מאלפוי בגיחוך, הוא בינתיים חזר לכיווננו, הרגשתי איך אוזני מאדימות במהירות, ולפני שיצאתי לעזרתו של אחי שמעתי צעקה חנוקה מהדהדת באולם.

"הרמיוני! בשביל מה זה היה טוב?" קולו של מאלפוי רעם, בעוד ידו מלטפת את המקום בו הרמיוני סטרה לו.

"אתה דיברת בחוסר כבוד לרון, ולהזכירך הוא חבר שלי!" אמרה הרמיוני בחדות ובברור, כמעט ולא מרימה את קולה.

"בסדר, בסדר.. זה לא יקרה שוב" שמעתי את מאלפוי ממלמל מתחת שפמו. די ריחמתי עליו באותו רגע, זה לא נעים שבת הזוג כועסת עליך, בעיקר אם זאת הרמיוני.

"דראקו, אני עולה למעונות גריפינדור לרגע. תחכה לי ונצא" אמרה הרמיוני ברכות והשחילה נשיקה ללחיו של מאלפוי.

"הארי, אני חושבת ששמעתי את מקגונגל קוראת לך" שיקרתי והרמתי גבה לכיוון הארי, שהנהן ויצא במהירות מהאולם.

"טוב.. אהה.. אני חושב שאני ילך להאגריד, אם כולכם עסוקים." אמר רון וגם הוא יצא מהאולם.

"אז, וויזלי, חושבת שאני לא רואה שאת יוצאת עם פוטר?" שאל אותי מאלפוי, רגע - מאלפוי! שיט נשארתי איתו לבד. אני חייבת לברוח. הנהנתי לעברו בנחמדות ויצאתי מהאולם בריצה קלה. מה הוא אמר בעצם? שאני יוצאת עם פוטר? הו לא! הוא יודע על זה? איך? אני הולכת להרוג מישהו , הוא מתחיל ב- מאל ונגמר ב - פוי.

נקודת מבט מאלפוי:

הרמיוני שחקנית טובה. אפילו יותר ממה שחשבתי, זה מדהים איך היא - הילדה החנונית שאוהבת לימודים - עוזרת לי, דראקו מאלפוי, אויבה המושבע מסתלית´רין, שבסך הכל ביקשתי ממנה את זה! היא כנראה ממש נואשת, לא! היא לא נואשת! היא רוצה אותי כמו כל בת בהוגוורטס, שיהיה ברור! אבל.. האם אני רוצה אותה? היא אכן הוכיחה שיש לה משהו בגוף, ושרעמת השיער שלה יכולה להיות יפה, מאוד אפילו. אבל האם אני יכול לוותר על התוכנית כדי להבין מה אני מרגיש? 

"דראקו, אתה בסדר?" שאל אותי קולה הרך, של הרמיוני ממתי הוא כל כך רך?

"הו, כן אני מרגיש נפלא" מלמלתי בהפתעה לא שמתי לב שהיא הגיע לפרוזדור הכניסה בו חיכיתי לה.

"שנלך?" אמרתי והושטתי את ידי, והיא כתוצאה מקסמיי הסמיקה קלות.

"כמובן" אמרה ושילבה את ידה בידי. בבת אחת הרגשתי איך ליבי מאיץ את דפיקותיו ביחד עם מגעה, מה קורה לי היום?

העיירה הוגסמיד הייתה יפה מתמיד, תקופת השלג עברה וכרגע, חודש אפריל, האביב בפתח ואפשר לראות איך לבלוב העונה מתחיל. אני תכננתי כבר את כל ה´דייט´ אם ניתן לקרוא לזה כך - אנחנו בהתחלה נסתובב מעט בחנויות שהיא תרצה ומיד לאחר בכל חנויות האופנה שאני אוהב. היא חייבת עוד בגדים מדהימים כמו השמלה שהיא לובשת כרגע, בגדים שיבליטו במקומות הנכונים וישבו עליה טוב. ומי אם לא אלוף האופנה נמצא איתה בזה? לאחר סיבוב הקניות נלך או לשלושת המטאטאים או למאדם פודיפוט מה שהיא תעדיף, למרות שאני מקווה שהיא תרצה ללכת למאדם פודיפוט - המקום המושלם לזוגות. אבל אנחנו לא באמת זוג, זוכר? 

"הו, דראקו! תראה איזה יפהפה פה" אמרה הרמיוני, צוהלת, שמלתה מתנופפת ברוח ושערה מפוזר, אך הוא נראה יפה מתמיד כך - שובב ומסוכן, כמו שאני אוהב.

"כן, יפהפה פה" עניתי בתשובתי, אך לא דיברתי על הוגסמיד - דיברתי עליה.

נקודת מבט הארי:

בעודי יוצא מהאולם במהרה, אני נזכר שדמבלדור קרא לי! הלכו התוכניות עם ג´יני, נו באמת!

שמתי לב שג´יני רצה מאחורי היא כנראה התחמקה מהאולם בשנייה שרון יצא. אני חייב לומר לה.

"ג´יני, אני כל כך מצטער אבל.." התחלתי, לא יודע איך להמשיך. ידי בתוך כיסי ממששת את המכתב מדמבלדור.

"משהו קרה הארי?" שאלה ג´יני בפנים מודאגות.

"לא! זאת אומרת כן, זאת אומרת.. אני-לא-יכול-לבוא-היום-איתך-להוגסמיד!" אמרתי בנשיפה אחת, למה אני אף פעם לא מצליח לעמוד מולן? 

"מה? אני לא מבינה.." 

"הו, אממ.. אני לא יכול, לבוא איתך, להוגסמיד..?" עניתי בתשובה מבולבלת.

"מה? הארי, למה?" 

"דמבלדור קרא לי.. אני מצטער.." 

"אבל..-" החלה להגיד, עאד שראתה שהיא מדברת לחלל הריק, נעלמתי הכי מהר שיכולתי, אני לא אסלח לעצמי על זה לעולם.

 נקודת מבט הרמיוני:

"דראקו?" שאלתי בפעם המאה,

"מה?" 

"אני לא בטוחה שהשמלה הזו יושבת עליי טוב.." מלמלתי מאחורי יריעת הבד היוקרתית, ששימשה כווילון לתא ההלבשה ששררתי בו.

"אוח.. תצאי ותראי לי!" אמר דאקו, גם בפעם המאה.. התחיל להימאס על שנינו המשחקון הזה - אני מודדת בגדים אומרת שהם לא יפים לי והוא אומר שכן, מנסה לשכנע אותי לקנות אותה ואני מסרבת.

"הרמיוני, אמרתי לך לצאת! אני מבין שאת לא טיפוס של שמלות אבל - " בקולו של דראקו נשמע כעס, והחלטתי לצאת וזהו. "וואו!" בקע מפיו.

"היא יפה?" שאלתי,

"היא מדהימה לך!" מלמל דראקו, מעולם לא ראיתי בעיניו מבט כזה, כל כך תמים אך מלא ברגש. 

"תודה" אמרתי והרגשתי איך סומק קל מציף את לחיי אני חייבת להסמיק עכשיו? 

"אנחנו קונים אותה" אמר דראקו בפתאומיות.

"מה? לא! היא ממש לא נוחה, והיא לא מתאימה לי בכלל!" רטנתי.

"אז אני קונה אותה בשבילך" אמר לי שוב, בהחלטיות המאופיינת אצלו.

"למה?" 

"כי.. כי.. את חייבת שהיא תהיה שלך! היא כל כך יפה עלייך" אמר לי שוב דראקו. מה קורה לו היום?

"אם אתה כל כך מתעקש!" אמרתי לבסוף, קשה לעמוד מולו - דראקו מאלפוי.

יצאנו מחנות הבגדים של מאדם קורדימור, שלובי ידיים, למרות שאני לא חושבת שזה קשור להצגה, התבוננתי בפניו של דראקו בסקרנות - הוא נראה פגוע, או מפוחד, אך בכל זאת הוא מסתיר זאת היטב, אפשר לראות את יופיו גם מעבר למסכה שהוא עוטה על עצמו, אך אני יכולה לראות מעבר למסכה הזו. אני שמה לב לניצוץ מבויש בעיניו, עיניו האפורות, המהפנטות, שיכולות לסחוף אותך לעולם של רוע ואפלה, אך גם יכולות לסחוף אותך לעולם רגוע ושליו בעל הגנה. אני בוחרת את הצד הרגוע, אני מעדיפה שלום על פני מלחמה ואני בטוחה שכך גם דראקו. הוא לא אוכל מוות, אין שום סיכוי! הארי טעה ואני עומדת להוכיח לו את זה.

"לאן את רוצה ללכת? הרמיוני, לבית הקפה של מאדם פודיפוט או לשלושת המטאטאים?" שאל אותי דראקו, בתוכי ידעתי בדיוק לאן אני רוצה ללכת, למאדם פודיפוט - זה מקום של זוגות ומה שבעיקר עושים שם זה להתנשק.

"הו, אממ.. אני חושבת שאם נלך לשלושת המטאטאים זה יראה מושר מדי נכון? הרי אנחנו אמורים להיות זוג" ניסיתי את מזלי בעזרת תירוץ מספק.

"כן, את צודקת, אז נלך לבית הקפה של מאדם פודיפוט" אמר דראקו במובן מאליו. כמה פעמים הוא הלך לבית הקפה הזה? שהוא לוקח אותו כמובן מאליו?

הדרך לבית הקפה של מאדם פודיפוט היה מעט ארוך ובחוץ החל להחשיך, כשהגענו לבית הקפה שררה במקום אווירה רומנטית במיוחד, או שלא במיוחד זו פעם ראשונה שלי במקום.

"שלום! ברוכים הבאים לבית הקפה של מאדם פודיפוט, שולחן לשניים?" שאלה מאדם פודיפוט, כנראה. היא אישה שמנמנה מעט, בלת שיער חום בהיר ומתולתל לא ארוך מדי ולא קצר מדי, ובפניה נראו הרבה חום ואהבה.

הנהנתי בהסכמה והיא הובילה אותי ואת דראקו לשולחננו.

"מה את מזמינה?" שאל דראקו לאחר הדממה המביכה שנוצרה עם בוא כניסתנו לבית הקפה.

"אני לא יודעת.. אתה?" שאלתי בנימוס,

"גם, אני לא יודע.." מלמל וחזר להתבונן בתפריט.

"שלום לכם חמודים! אתם יצאתם בהגרלה שנערכה בין כל היושבים בבית הקפה, וזכיתם בארוחה זוגית ומפנקת כוללת קינוח על חשבוננו!" אמרה המלצרית הנרגשת. לא יכולתי שלהסתיר את חיוכי.

"אממ.. על אילו ארוחות את ממליצה?" שאלתי, אני ודראקו חייבים להזמיו כבר משהו.

"הו, אני חושבת שיש כאן אי הבנה קטנה, אתם לא מקבלים מנה כבחירתכם אתם מקבלים רק את מנת הספיישל והקינוח היומי". אמרה המלצרית במתיקות מחליאה.

"ובכן, מה המנה?" שאל דראקו. 

"זוהי הפתעה! לפני זה, אתם אלרגיים למשהו?" שאלה ולאחר ששנינו הנדנו בראשינו לשלילה היא חייכה חיוך רחב ועזבה אותנו.

"יאי.. זכינו בהגרלה" מלמלתי ושמעתי את דראקו מגחך.

כעבור מספר דקות הגיעה המלצרית עם שלוש צלחות. הגדולה מביניהן מלאה בספגטי הנראה משובח, המעורבב ברוטב שמנת ופטריות שמפיניון. בצלחת השניה היו שני משולשי פיצה קטנים בתוספת זיתים שחורים ובצלחת השלישים היה סלט עם רוטב איטלקי.

"אם לא הבנתם היום הוא היום האיטלקי אצלנו, וכל מנות הספיישל הן מנות המפורסמות בארץ איטליה! כל מה שיש לי להוסיף זה בתאבון!" אמרה המלצרית.

"בתאבון, דראקו" אמרתי ולקחתי משולש פיצה אחד. כשראיתי שהוא עושה אותו הדבר נתתי ביס.

"אני כל כך מלא!" שמעתי את דראקו נאנח.

"גם אני" אמרתי, שנינו הסתכלנו על צלחת הפסטה, שבקושי נגענו בה. בלי לסכם זאת בינינו שנינו שלפנו מזלגות ו´הסתערנו´ על הפסטה. כמה שאני אוהבת פסטה, במיוחד למצוץ אותה בבת אחת, אבל למה אני לא מצליחה לשאוב את החתיחה הזו?

קירבתי את ראשי מעט כדי לסיים לאכול את הפסטה, עד שראיתי את ראשו של דראקו עומד קרוב כל כך לראשי, שפתיו דבוקות לפסטה שלי. הסתכלנו זה על זו במבט נחוש, אף אחד לא מוכן לוותר על הפסטה. הוא קירב מעט את ראשו, כמנסה להוכיח לי שהפסטה הזו היא שלו. אבל אני לא פוחדת ממנו אז קירבתי את ראשי מעט, גם הוא קירב וגם אני קירבתי הרגשתי את ריסיו על עורי, את הבל פיו מתערבב עם נשימותי ידעתי שעם עוד התקרבות קטנה, הוא ינצח אז התקרבתי אני - אך הוא התקרב גם וכתוצאה מזה שנינו ניצחנו, אבל לא בגלל הפסטה, בגלל שהשפתיים שלו פגשו בשלי, וזה הרגיש אמיתי, ולא הצגה. זה הרגיש נכון, ולא טעות. זה רגיש כל כך טוב! ידעתי שאלו לא שקרים מה שאני מרגישה, וזה לא כתוצאה מזה שאני אמורה להיות החברה שלו. הרגשתי שאני  רוצה להיות החברה שלו.

כמו שזה התחיל - בהתקרבות קטנה, כך זה נגמר - בהתרחקות קטנה.

"נהנתי היום, דראקו" אמרתי בחיוך והזדקפתי, פונה לעבר היציאה.

"גם אני" הוא אמר, אך ניכר על מבטו שהוא עדיין וכה הלם ממה שקרה. הוא הבין כמוני שמה שהולך בינינו זו כבר לא רק הצגה.

הפרק הקודם		הפרק הבא