מסע קסום בזמן

פרק 10: תכנון, פעולה וכישלון

בשש בערב טום התגנב החוצה מבעד לשערי הטירה והלך ברחובות הוגסמיד עד לפונדק "ראש החזיר". השלט התנודד רעוע מעל לפתח הפונדק. טום נכנס לפונדק האפלולי וחש בשכבת הלכלוך שהתאספה על הרצפה. הוא ניגש לקבוצה של תלמידים שהסתודדו בפינת החדר.

לפתע נעמד אחד מהם ושלף את שרביטו.  טום היה זריז יותר ועוד לפני שפצה התלמיד את פיו הוא פעל. "אקספליארמוס! " אור אדום נורה משרביטו של טום והעיף את השרביט של התלמיד השני. "מה הולך פה? " שאל בעל הפונדק הזקן. "שום דבר אדוני, סתם טעות" אמר ג'ף. "שלא יהיו טעויות בפונדק שלי, אחרת תלכו החוצה ברור?! "

ג'ף הנהן. "הוא משלנו, זה טום רידל" אמר ג'ף והציג את טום מול חברי הקבוצה. הקבוצה מנתה כחמישה עשר תלמידים משנה חמישית, שישית ושביעית מסליתרין. כולם הביטו בטום. "שב טום, אנחנו רוצים להתחיל" אמר ג'ף. טום התיישב והאזין.

"או.קיי, טים תומפסון סולק מבית הספר ויועמד למשפט במשרד הקסמים בעוון ניסיון באונס, ולכן אני תופס כרגע את מקומו" אמר ג'ף והמתין להתנגדות, אף אחד לא פצה את פיו.

"או.קיי, התכנון היה להתחיל בפעולות קטנות שימשכו תשומת לב, אך לא יסגירו את פועלי הארגון" אמר ג'ף. "תומפסון הציע שנענה ילידי מוגלגים צעירים בהוגוורטס, כאלה שמרוב פחד לא יעזו לדבר" אמר אחד התלמידים. "זה רעיון לא רע, מה אתה מציע טום? " שאל ג'ף. כל העיניים הופנו אל טום. "אני מקשיב היום, לא משתתף" אמר טום. "בסדר, עוד רעיונות? " שאל ג'ף. אף אחד לא הגיב.

"או.קיי, אז זה  מה שנעשה, יש תלמיד שנה ראשונה מגריפינדור, יליד מוגלגים ויתום, ההורים שלו מתו שנה לפני שהוא נכנס להוגוורטס. קוראים לו ג'ונתן בראון. הרעיון הוא כזה תתפסו אותו כמה פעמים השבוע, הוא ילד בלונדיני קטנטן עם עיניים חומות, שתקן ומבודד, הוא לא יספר לאף אחד, אני רוצה שתתפסו אותו ותכשפו אותו קצת. קרושיאטוס יהיה טוב, אבל תיזהרו אם הוא ימות אנחנו ניחשף. כל יום קצת עד שבסוף הוא יתחנן לעזוב את הוגוורטס" אמר ג'ף בחיוך מנצח. מספר מלמולים של הסכמה נשמעו בקבוצה.  

טום היה מזועזע. הוא מעולם לא חשב עד כמה הארגון הזה רציני. הוא חייב למנוע את ההתעללות בילד הזה. הוא צריך למנוע מהם לפגוע בו.

למחרת בבוקר טום עקב אחרי הסליתרינים והאזין לכל שיחותיהם. הוא היה חייב לדעת מתי הם מתכוונים לתקוף את הילד הזה. "אז מה אתם אומרים? שמעתי שהיום הוא יוצא מחדר המועדון בערב לפגוש חברים מרייבנקלו זאת הזדמנות טובה לא? " אמר תלמיד שביעית. "צודק, היום זאת הזדמנות מצוינת להתחיל" אמר תלמיד שישית.

הערב ירד. ג'ונתן בראון יצא מחדר המועדון וירד לאולם הכניסה. לפתע הקיפו אותו עשרה תלמידים עטויי מסכות שחורות ולבושי ברדסים שחורים. ג'ונתן הנרעד שלף את שרביטו. התלמידים פרצו בצחוק רועם. "ג'וני הקטן חושב להילחם בנו? אתה בסף הכול בוצדם שלא צריך ללמוד כאן" אמר ג'ף עטויי המסכה.

"קרושיו! " קרא ג'ף אך הלחש נבלם על ידי לחש פרוטגו אילם שהופיע משום מקום. "קרושיו! " קרא תלמיד אחר אך גם לחש זה נבלם כמו קודמו. טום הסיר את לחש ההנגזה שהסתיר אותו. הוא לבש גלימה לבנה בוהקת בעלת ברדס, וכמו התלמידים גם הוא עטה מסכה, אך בשונה מכל הקבוצה שלו הייתה לבנה.

"מי אתה?! היחשף! " צעק ג'ף. טום חייך, אחז בג'ונתן ושניהם נעלמו בערפל כחול. לחש שטום המציא בעצמו ושמר לעצמו.

"התעתקנו? אבל אי אפשר בהוגוורטס" אמר ג'ונתן ברעד. "לא התעתקנו, זה לחש שהמצאתי" אמר טום בקול שקט. הם עמדו מול הפתח למגדל גריפינדור. "למה הם תקפו אותי? מה עשיתי להם? אני לא מכיר אותם! " קרא ג'ונתן ופרץ בבכי. "היי, אל תבכה, לא עשית שום דבר, זה רק בגלל שאתה יליד מוגלגים, אבל אני אשמור עליך בסדר? אל תדאג" אמר טום בקול רך וליטף את ראשו. ג'ונתן המשיך לבכות.

טום התיישב במסדרון ליד הקיר והושיב את ג'ונתן לצידו כשהוא מלטף את ראשו בניסיון להרגיעו. "הירגע, הכול יהיה בסדר" אמר טום. "ואם הם יבואו עכשיו? ואם הם יבואו ואתה לא תהיה איתי? אני לא יכול להילחם בכולם" אמר ג'ונתן בבכי. "יהיה בסדר, אני מבטיח" אמר טום.

לפתע נפתח המעבר למגדל גריפינדור וכריסמס יצאה החוצה. היא בחנה את פניו המכוסים של טום והוא הסיט את מבטו מחשש שתזהה אותו. "הכול בסדר ג'וני? " שאלה כריסמס והתיישבה על ברכיה מולו. "ילדים ניסו לתקוף אותי! הוא אמר שזה בגלל שאני יליד מוגלגים, אני רוצה את אבא שלי! " קרא ג'ונתן ופרץ בבכי. כריסמס עטפה אותו בזרועותיה וליטפה את ראשו. "שש.. הכול יהיה בסדר, אל תבכה" אמרה כריסמס בקול רך.

כריסמס התיישבה ליד הקיר בסמוך לטום כשהיא מחבקת את ג'ונתן שלאט לאט נרדם בזרועותיה. "הלכת לפגישה שלהם, נכון טומי? " שאלה כריסמס בקול שקט מבלי להביט בטום. "אה.. איך זיהית אותי? " שאל טום. "אני אזהה את טומי שלי בכול מקום" אמרה כריסמס. "הלכתי, אחרי שרבנו ג'ף דיבר איתי על זה ומילא לי את הראש שאת בוגדת בי ושעכשיו שום דבר לא מונע ממני לבוא לפגישות אז הלכתי" אמר טום. "לא בגדתי בך" אמרה כריסמס. "אני יודע שלא, אני פשוט טיפש כזה, את מכירה אותי" אמר טום. היא חייכה.

"אז מה קרה בפגישה? " שאלה כריסמס לאחר שתיקה ארוכה. "הם דיברו על פעולות נגד ילידי מוגלגים והחליטו לפעול נגד ג'ונתן, כי הוא קטן ו...יתום" אמר טום. "ואז שמעת שהם מתכוונים לתקוף אותו? איך? מתי? " שאלה כריסמס. "כל יום, קצת קרושיו, עד שהוא בעצמו יבקש לעזוב את הוגוורטס" אמר טום. "אז מה קרה הערב? " שאלה כריסמס. "ידעתי לאן הוא הולך וידעתי שהארגון יהיה שם, אז חיכיתי להם מוסתר בלחש הנגזה וכשהם ניסו לתקוף, פשוט השתמשתי בלחש מגן ואז חשפתי את עצמי, ולקחתי משם את ג'ונתן" אמר טום. "והם פשוט נתנו לך ללכת? " שאלה כריסמס בפליאה. "השתמשתי בערפל הכחול, זוכרת אותו? שהשתמשתי בו פעם בהוגסמיד? " אמר טום והפנה אליה את מבטו. "כן, המצאה שלך? " שאלה כריסמס בחיוך. "כן, זה כמו התעתקות אך לא בדיוק ככה אפשר להשתמש בזה בהוגוורטס" הסביר טום. "מבריק" אמרה כריסמס בחיוך.

הם המשיכו לשתוק כל אחד כל אחד שקוע בהרהוריו. "למה הגלימה והמסכה? ולמה לבן? " שאלה כריסמס. "לא יכולתי לחשוף את עצמי, כי אני רוצה להמשיך בפגישות כדי למנוע את התקיפות אז לבשתי גלימה ומסכה, ולבן... לבן מלחיץ כשכולם מסביבך בשחור" אמר טום בחיוך ערמומי. המחשבות התרוצצו במוחה. היא הבינה שהוא מדבר על אוכלי המוות הצעירים רק שהם מונהגים על ידי מישהו אחר כי מי שעתיד להיות וולדמורט עסוק בלשבש להם את התוכניות.

"כריסמס? כריסמס? " שאל טום. היא ניערה את ראשה. "סליחה, חלמתי קצת" אמרה כריסמס. "אני מצטער" הוא פלט לפתע. "על מה? " שאלה כריסמס. "על זה שהייתי טיפש" אמר טום. "אתה לא טיפש, רק אנושי" אמרה כריסמס. "מצחיק שאת אומרת את זה, כי אני בעצמי שמעתי אותך קוראת לי טיפש" אמר טום בחיוך שובב. "היי! אנחנו רבנו והייתי עצבנית, זה לא הוגן לזכור לי את זה" אמרה כריסמס בזעף. הוא חייך.

"נרדם הקטנטן" אמר טום לפתע. "כן, הוא היה ממש מבוהל, לפחות הוא רגוע קצת עכשיו" אמרה כריסמס. "הוא לא התרגל לעובדה שאין לו הורים יותר" אמר טום. "זה טרי מדי בשבילו" אמרה כריסמס. "אולי כדאי שתיקחי אותו לחדר שלו? " הציע טום. "כן, אתה צודק" אמרה כריסמס. טום עזר לה להיעמד והיא נשאה את ג'ונתן על זרועותיה.

טום נשק בעדינות על שפתיה וליטף את ג'ונתן. "הם ינסו שוב נכון? " שאלה כריסמס בדאגה. "כן, אבל אני פה, המכשף הלבן" אמר טום בקריצה ונעלם שוב כשרק ערפל כחול נותר מאחוריו. כריסמס חייכה ונכנסה למגדל גריפינדור.

מחכה לתגובות...

מקווה שתהנו:)

הפרק הקודם		הפרק הבא