על החיים ועל המוות

"שירה,סמדר,תביאו לי יד."לחשתי לעבר אחיותי.לוציוס גיכח."ומה זה יתן לכן?אי אפשר להתעתק,אתן מוקפות,ויחסי הכוחות הם פי 6 לרעתכן."ליגלג מקיינר."אל תזלזלו בהן."אמר וולדמורט."אם זה היה כל-כך קל,היינו תופסים אותה כבר לפני 7 שנים.היא יודעת מה היא עושה."אל תשאלו אותי,אין לי מושג מה הם רוצים ממני."נו,למה אתם מחכים?"התפרץ וולדמורט."תפסו אותן!"תוך דקה אחיותי כבר הובסו,ו-וולדמורט הורא לאוכלי המוות לעזוב אותי.וולדמורט חייך חיוך המבשר רעות."את יודעת כבר מה העיסקה."הוא לחש לעברי.הרכנתי את ראשי."בחלומות הלילה."לחשתי."טוב,בעיה שלך."אמר וכיוון עליהן את שרביטו."קרושיו!"לחש,אבל הלחש התפוצץ.

הפרק הקודם