אהבה אסורה

ביום למחרת,

איגל והארי החלו להתעורר מקרני שמש שפגעו בעיניהם, איגל מלמלה "הארי, למה לא סגרת את הוילון?"

"סגרתי" הארי החזיר מלמול

"אז איך הוא פתוח?" איגל שאלה

"אין לי שמץ של מושג" הארי ענה

לפתע נשמעה צעקה "הארי! ואיגל! קומו שניכם!"

איגל והארי התיישבו במהירות  על המיטה וצעקו "הרמיוני!"

רון עמד ליד הרמיוני וצחק על הארי ואיגל, הרמיוני אמרה בגיחוך "מה קורה פה? השתובבתם?"

הארי ואיגל שתקו בהלם ואיגל אמרה בגמגום "ל-למה את-ת מתכוו-נ-נת כשאת או-אומרת השתוב-בתם?"

הרמיוני צחקה ושאלה את רון בגיחוך "איך 'איגל פוטר' נשמע?"

איגל קמה מהמיטה וצעקה "הרמיוני! אני רוצחת אותך!"

הרמיוני ברחה במהירות מאיגל צוחקת וצועקת "אני מצטערת, סליחה". איגל והרמיוני רצו בכל החדר עד אשר יצאו ונשמעה צעקה של איגל "סליחה?! זה כל מה שיש לך לומר!"

רון אמר להארי "זה לא יגמר טוב"

הארי קם מהמיטה ואמר "זה יגמר כמו תמיד, בריב לחצי שעה"

אז הרמיוני נשמעה ברקע צועקת "איגל! תביאי לי את השרביט שלי!"

והארי אמר "מקסימום שעה." רון צחק והארי שאל "הרגל בסדר?"

"כן, מאדאם פומפרי הצליחה להחזיר את הרגל לקדמותה"

"יופי" הארי אמר בחיוך

"אז מה קרה בינך לבין איגל?" רון שאל בסקרנות

הארי אמר "כלום! סתם נרדמנו זה ליד זה"

"אני מקווה בשבילך שזה רק זה" רון אמר

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הרמיוני אמרה "איגל אני מצטערת, שחררי אותי". הרמיוני אמרה זאת מפני שהייתה קושרה כולה בשמיכות של חדרי הבנות (היא די דמתה למומיה).

"למה לי?" איגל שאלה

"איגל!" הרמיוני צעקה "שחררי אותי, מיד!"

"לא, לא נראה לי" איגל אמרה בגיחוך

"איגל!" הרמיוני צעקה

"אני אשחרר אותך,אבל יש לי תנאי" איגל אמרה

"אוי לא" הרמיוני לחשה לעצמה

"תפסיקי לרדת עליי!" איגל צעקה

"אבל זה קשה" הרמיוני אמרה

"טוב,גם לי קשה לקום ולשחרר אותך" איגל אמרה מתמתחת ומפהקת

"אוקי, אפסיק לרדת עליך!" הרמיוני אמרה.

איגל ירתה קסם לעבר הרמיוני והיא השתחררה מהשמיכות ואז אמרה "נכון לשניות הקרובות".

"הרמיוני!" איגל צעקה וברחה מהרמיוני.

"איגל את תצטערי על היום שבו נולדת!" הרמיוני צעקה כאשר היא רודפת אחרי איגל. וכך כל הריצות והבריחות החלו מההתחלה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הארי ורון יצאו מחדרי השינה של הבנים ושמעו את איגל צועקת "הרמיוני!".

הארי ורון שמעו קולות של דברים נזרקים ומושלכים לכל עבר, והרבה צעקות כמו "אני אגרום לך להצטער על זה!", "אני אהרוג אותך!", "אני לא מפחדת ממך" וכו'.

לפתע איגל יצאה בריצה מהחדר והסתתרה מאחורי הארי, בזמן שהרמיוני אחריה מנסה לתפוס אותה, שתיהן הסתובבו סביב הארי. הארי החל לקבל סחרחורת משתיהן ותפס את הרמיוני ואמר "מה קורה כאן?"

הרמיוני אמרה בכעס "חברה שלך, קשרה אותי בשמיכות, לקחה לי את השרביט, הריצה אותי בכל המועדון, זרקה עליי כריות,שמיכות וכמעט כל דבר אפשרי!" הרמיוני צעקה

הארי הביט על איגל שהייתה מאחוריו ואמר בחיוך "איך הצלחת לחטוף לה את השרביט?!"

הרמיוני צעקה "הארי!"

"סליחה הרמיוני" הארי אמר בהתנצלות, ואז הוסיף בחיוך "אבל זה באמת מסקרן"

רון אז הצטרף לשיחה ואמר להארי "תשתוק!"

הארי צחקק ואמר "כאילו זה לא מעניין אותך?!"

איגל נעמדה לצדו של הארי ולחשה "חבל שלא ראית מה עשית לה עם השמיכות, אתה היית מתפוצץ מצחוק"

"איגל!" הרמיוני צעקה "אני אוריד לך את הראש!" ונאבקה בהארי, שתפס אותה בכדי למנוע ממנה להרוג את איגל.

"לא את לא" איגל אמרה, במהירות מסתתרת מאחורי הארי.

"אוקי בנות, תירגעו" הארי אמר, ואז אמר לאיגל "את מוכנה ללכת להתלבש?"

איגל הנהנה ונכנסה במהירות לחדרי הבנות, מפחדת שהרמיוני תכנס אחריה.

הארי שחרר את הרמיוני ואמר "אני נכנס לרגע לחדרי הבנות, כדי שתלכו לאולם הגדול, אני הולך להתעכב. והרמיוני בבקשה תפסיקי לריב עם איגל"

"אוקי" הרמיוני אמרה, עיניה מופנות לרון בחיוך.

"יופי" הארי אמר ונכנס לחדרי המועדון.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

איגל נכנסה לחדרי הבנות, והחלה לחטט במזוודה שלה מחפשת אחר גלימה ותלבושת. ברגע שמצאה את מה שחיפשה, נכנסה לשירותי הבנות.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הארי נכנס לחדרי הבנות ושמע את איגל מתלבשת במקלחות והוא התיישב על מיטתה של איגל והמתין לה שתצא(הארי התיישב עם הגב למקלחות). הוא הביט על המיטה שלה, היא הייתה מסודרת ונקייה, לצידה של המיטה הייתה מזוודה ובה כל הדברים של איגל.

כעבור 5 דקות איגל יצאה לבושה. היא ראתה את הארי יושב על מיטתה ומחכה לה. איגל התקדמה לעבר הארי שומעת אותו מילל מבכי. היא שאלה "הארי קרה משהו?"

"לא" הארי ענה מוחה את הדמעות של פניו.

איגל שאלה בדאגה "מה קרה?"

"כלום" הארי ענה, מנסה להתגבר על הבכי

איגל התיישבה לצידו של הארי ואמרה "הארי, מספרים שהגברים בוכים בלילות, ולפי דעתי זה נכון. אל תדחיק את הבכי, כי בסוף הוא יתפרץ."

הארי הביט על איגל כאשר עיניו אדומות ואמר "אני חשבתי, מה היה קורה אילו הייתי לוקח אותך להורים שלי?"

איגל חייכה חיוך עצוב ומלא רחמים על הארי,ואז אמרה "הארי, אתה לא צריך להתעסק במה היה קורה, אלא במה שקורה. תהנה מהחיים כל עוד אתה יכול, ואל תתעסק במה שהיה יכול לקרות או במה שקרה או יקרה."

"אני יודע שאני צריך להתעסק בהווה, אבל אני רוצה להכיר אותם, לדעת מי הם" הארי אמר

"אני מבינה" איגל אמרה בקול עדין ורך.

הארי הניח את ראשו על כתפה ונתן לדמעות לזלוג על לחיו. איגל הייתה יכולה להתחיל לבכות עם הארי ושאלה אותו "אי פעם הלכת לקבר של ההורים שלך?"

"לא" הארי אמר בשקט

"עוד שלושה שבועות חופשת חג המולד, אתה רוצה שנלך לשם יחדיו?" איגל שאלה

"לופין לא ייתן לנו" הארי אמר

איגל נאנחה ואמרה "הארי, רמוס לא אביך. אתה לפי דעתי צריך ללכת פעם אחת לשם,לדעת מאיפה אתה בא"

"מה אם וולדמורט יפתיע?" הארי שאל

"הוא לא," איגל אמרה "אני מבטיחה לך שהוא לא".

"איגל, אני לא יכול לקחת את הסיכון" הארי אמר.

"הארי, אני לקחתי את הסיכון להיות איתך על בקביק, ואני עכשיו לוקחת את הסיכון ללכת איתך למקום קבורת הוריך." איגל אמרה ואז ציטטה אותו "תעשה את זה בשבילי, וגם אנחנו יחד אין לך ממה לחשוש".

הארי חייך  והביט על עיניה ואמר "את מלאך".

איגל חייכה והארי חיבק אותה. ומחשבה עלתה במוחה התכוונת כנראה למלאך המוות.

 בבקשה תגיבו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

זה ממש חשוב לי. ואני יודעת שהפרק לא הכי מושלם אבל אני מקווה שהפרק הבא יהיה יותר טוב. כי יש לי רעיון מצוין בשבילו

הפרק הקודם		הפרק הבא