עיניים

"ממ...עורב...חייב להביא אוכל..."

"אוך תסתום כבר!" קראתי והצמדתי את הכרית לאוזניי בכוח.

זה היה כבר הלילה השני שבו דייגו מלמל דברים חסרי פשר מתוך שינה-הוא היה חסר הכרה במשך רוב הזמן שעבר מאז המבחן אבל לאחרונה הראה סימני התאוששות.

"לא...לא...אבא..."

הקשבתי למלמוליו המסויטים עוד כמה זמן ואז החלטתי שממילא לא אצליח להירדם כך ויצאתי בשקט מהחדר משאירה נר קטן דולק,למקרה שיתעורר.

לפי המסדרונות הריקים והנרות שאורותיהם עומעמו הבנתי שהשעה מאוחרת מאוד-אפילו בשביל אנשים מוזרים שנראה כאילו אינם צריכים לשון בכלל כמו הנזירים.

התקדמתי בשקט,נזהרת שלא להשמיע רעשים מיותרים וכך בלי לשים לב רגליי הובילו אותי לספרייה.

בהתחלה רפרפתי על פני כמה ספרים בלי להתייחס יותר מידי לתוכנם-רובם הכילו הוראות לביצוע כשפים או שהכילו סתם מרשמים ואסופות הסטוריות-מסוג הדברים שאפשר למצוא בכל ארכיון פשוט.

כשסיימתי לעבור על פני מדף אחד הבחנתי בכך שאת המדף העליון ביותר בעמודה זו כיסה ווילון קטיפה שחור ומאיים למראה.

התרוממתי בזהירות על קצות האצבעות וניסיתי להסית אותו,ללא הצלחה.

כפי שאלסנדרו נהנה להקניט אותי לעיתים קרובות-גובהי לא עלה בהרבה על מטר וחצי.

תרתי בעיניי אחרי שרפרף או כל דבר אחר שיסייע לי.משלא מצאתי החלטתי לטפס על המדף עצמו.

זה היה ובכן...רעיון לא מוצלח במיוחד.

העמודה התנודדה בקצב מסוכן ובשנייה האחרונה הספקתי לקפוץ ממנה ולהטות אותה אחורה בכל כוחי אם כי כמה ספרים מהמדף העליון ביותר (בכל זאת הצלחתי להשיג אותם!) נפלו על הרצפה בקול רעש גדול ,מפזרים ענני אבק לכל עבר.

הרמתי את הראשון מביניהם ופתחתי בעמוד שהכיל ציור מזוויע של אישה שותה דם מגופה כשאש משתוללת סביבה.

טרקתי את הספר,מזועזעת,ועברתי לבא אחריו.

הוא הכיל בעיקר סיפורים כשאחד מהם,מוכר לי מימי ילדותי,תפס אותי והתחלתי לקרוא אותו כפי שהובא בספר ההוא:

"ראשית מלחמת הקסם הטהור בכוחות האפלים של המאגיה השחורה מצויה בכפר קטן מעבר להרים-מקום הולדתו של המכשף הנודע מרלין.

כילד יתום,גדל והתחנך מרלין על ברכי סבו עד שזה האחרון מת והותיר את הילד הצעיר בודד בעולם.

בצר לו עבר מרלין לגור ביער עם החיות שם למד את שפתן ומנהגיהן והפך ידיד להן.

בכל זאת,מרלין הצעיר לא שכח כי מוצאו מן האדם וגדל להיות נער סקרן וחכם מטבעו,שאהב לשוטט הרבה,לשאול ולחקור כל דבר.

באחד משיטוטיו הוא הגיע לחורבותיו של ארמון ישן שניצב בקצה היער.מרלין נכנס ומצא שם,באחד מהמרתפים העמוקים שנשאר עומד,דרקון זקן ומרשים במידותיו.

"מה מעשיך כאן כל השנים הללו?" שאל מרלין את הדרקון בתדהמה.

הדרקון הראה לו כי הוא כבול בשלשלאות לקיר והבטיח למרלין שילמדו את האומנות הסודית של הדרקונים אם ישחררו.

מרלין,במאמצים אדירים,שחרר את הדרקון מכבליו וזה עמד בהבטחתו:הוא קיים את הבטחתו למרלין ולימד אותו האומנות הסודית.

מרלין התגלה כמהיר הבנה ואף  אם טעה פה ושם או היה נמהר מידי הרי שעד מהרה הוא שלט באומנות היטב כדרקון וותיק.

"אין לי עוד מה ללמדך.הגעת לשלב בו אתה יכול ללמוד ממי ששכללו את האומנות הסודית-הדרואידים."

וכך נפרדו מרלין והדרקון כידידים והלכו איש לדרכו.

אך נראה כי לשלוט באומנות בלבד זה לא מספיק.על מרלין היה להוכיח שהוא ראוי לה ולכן זימן לו הגורל מבחן בדמות איש זקן.

היה זה לעת ערב כשמרלין הילך בשולי היער ותכנן לחצות את הגשר העץ שמעל הנהר הסוער אלא שאז הבחין האיש זקן שדידה לאיטו עם מקל ומעד מידי פעם על הסלעים.מרלין הזדרז לעזור לו למרות שהזקן רטן על כך ואף קילל בזעם.

"בבקשה אדוני," ניסה מרלין  "תן לי לסייע לך,אני..."

דבריו נקטעו באחת כששאגה קולנית ואיומה הדהדה בין עצי היער ולאחריה הופיעו 3 טרולים רצחניים למראה.

"הם חפצים להרוג אותנו!" קרא מרלין בבעתה   "הבה נמהר לחצות.. "

הזקן נופף בדיו לביטול והורה למרלין להניח לו לנפשו כי עייף הוא מן העולם וחפץ למות.

אז הבין מרלין כי אין לו ברירה ויהיה עליו להשתמש באומנות הסודית שלמד מהדרקון.הוא לחש לאש את שמה וקרא לה לסייע לו כי ידע שהטרולים הם פראים אינם רגילים באש.

בראותם את כדורי האש שהשליך עליהם מרלין נמלטו הטרולים ביבבות מפוחדות וברחו חזרה למערתם.

הזקן שעמד בצד לאורך כל ההתרחשות ניגש למרלין.

"היטבת לעשות,נער."

מרלין הנדהם צפה בו משתנה לנגד עיניו והופך מאיש זקן לבוש בלויי סחבות לאדם גבוה,מכובד עם שיער שחור שירד עד אמצע גבו.

"מי אתה?" " תמה מרלין ונסוג מעט לאחור.

"אינך צריך לדעת את שמי.רק זאת דע כי דרואיד אני,מכוהניה של הדת הישנה ושומריה.שנים רבות חיפשנו אני ובני עמי אחרי בני האנוש שכוחה של הדת הישנה זורם בעורקיו.עתה הוכחת עצמך כראוי לכוח זה ולכן אני מעניק לך את השם שבו תיקרא בפי בני עמי-אמריס.היזהר מן העוצמה הטמונה בכוח הזה,אמריס.יום יבוא ותגלה כי בידיים הלא נכונות הוא עלול להיות הרסני.כנגד זה הענקתי לך מגן. "

במילים אלה נעלם הדרואיד והותיר את מרלין מבולבל אך בטוח בהמשך דרכו.

מעשיות רבות נטוו על שמו של מרלין-רובן ככולן עוסקות במלחמותיו הבלתי פוסקות במאגיה השחורה שכן כפי שחזה אותו כהן של הדת העתיקה הוא נתקל בכאלה לאר מעט-אך מעשייה זו של ראשית דרכו היא המפורסמת  מכולן. "

סגרתי את הספר וליטפתי את כריכתו באצבעותיי,מהורהרת.

מישהו סיפר לי את הסיפור הזה בילדותי,בזה הייתי בטוחה,רק שבניגוד לשאר הסיפורים שסיפרו לי מהסיפור הזה שכחתי פרטים רבים וגם לא זכרתי מי סיפר לי אותו.

בנוסף הטרידה אותי המחשבה של ספר מעשיות המוסתר מאחורי ווילון בספרייה של מנזר חסרי נשמה.

אולי זה מהווה להם מעין אזהרה?

עייפות פתאומית השתלטה עליי ופחד שמישהו ימצא אותי שם.קראתי את הסיפור פעם נוספת,משננת אותי בזכרוני כי פחדתי לקחת את הספר או לתלוש את הדף של הסיפור.

את הדרך חזרה לחדר מצאתי בקושי בגלל החושך ששרר ועיניי שהתעקשו להיעצם.

בסוף הצלחתי להגיע.

נכנסתי בשקט,על קצות האצבעות והתכסיתי בשמיכה עד מעל לראשי.

"אמריס." מלמלתי לעצמי בקול ישנוני.איזה שם משונה ועם זאת,הרגשה טובה הציפה אותי כשהגיתי אותו,כאילו מישהו טיהר את גופי ממחלה שלא הייתי מודעת לה.

רשרוש חד גרם לי לזנק מהמיטה.

"מה קרה?"

קולו של דייגו היה ברור וחזק.הוא ישב זקוף וער לחלוטין במיטתו ונעץ בי זוג עיניים חומות-ירוקות ללא שמץ מהלבן ששלט בהן פעם.

הפרק הקודם		הפרק הבא