![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
הכול מתחיל בנסיעה ברכבת להוגוורטס לקראת פתיחת השנה השלישית ללימודים של השלישיה, מה יקרה בשנה הזו? מה ירקם בשנה אחת ויימשך שנים רבות? קראו ותראו!
פרק מספר 11 - צפיות: 153572
![]() |
פרק: |
דירוג הפאנפיק: R - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: הרפתקאות, פאנטזיה, רומאנס - שיפ: ר'/ה' - פורסם ב: 08.12.2011 - עודכן: 13.10.2012 |
המלץ! ![]() ![]() |
היי, זה פרק נחמד, ממש נהניתי לכתוב אותו... אז מה דעתכם? פרק 11: סמטת מון 9, לונדון! זה היה יום חם למדי של אמצע הקיץ. הרמיוני לבשה שמלה קיצית בצבע צהוב בעלת כתפיות, שהגיעה עד ברכיה בקפלים. את שערה הסבוך קלעה לצמה ארוכה. היא סיימה לארוז את בגדיה וספריה, והניחה את שרביטה בתוך ארנק-צד קטן שנתלה על כתפה באלכסון. "זהו, אני מוכנה." היא אמרה בעודה גוררת את מזוודתה. גברת גריינג'ר חיבקה אותה, נשקה על לחיה ואמרה "את נראית נפלא, ממש שמש." הרמיוני חייכה וחיבקה את אביה. "שתהיה לך שנת לימודים מהנה, ושתיהני באליפות העולם." היא נופפה להם לשלום וגררה את מזוודתה לקצה הסמטה. בקצה הסמטה הניפה הרמיוני את שרביטה וכעבור רגע הופיע משום מקום אוטובוס תלת קומתי סגול. הרמיוני זכרה שהארי סיפר לה על האוטונוס, ועל סטן הכרטיסן. "ברוכים הבאים לאוטונוס..." הוא החל לברבר. "רק תגיד לי כמה זה עולה, המזוודה הזו כבדה," אמרה הרמיוני. "אחד עשר חרמשים." הוא ענה. היא חייכה אליו ושילמה לו. סטן עזר לה להעלות את המזוודה אל האוטונוס. "לאן?" שאל סטן. "סמטת מון 9, לונדון." ענתה הרמיוני. "סמטת מון 9, לונדון!" חזר אחריה סטן. "כמה זמן ייקח להגיע לסמטת מון 9, לונדון, ארני?" שאל סטן. "חצי שעה לכל היותר," ענה ארני. "חצי שעה לסמטת מון 9, לונדון!" קרא סטן. האוטונוס יצא לדרך בקול נפץ. הרמיוני נפלה מכיסאה. היא התיישבה שוב על אחד מהכיסאות הלא תואמים, ונאחזה בפמוט של נר שהיה קבוע בדופן האוטונוס. "שים גז ארני! נוסעים לסמטת מון 9, לונדון!" אמר סטן. הרמיוני נאנחה ותהתה עוד כמה פעמים הוא יחזור על הכתובת שנתנה לו. הדרך חלפה על פניה כל כך מהר, שהכול נראה לה כמו מערבולת של צבעים. היא לא הפסיקה לחשוב מה רמוס עושה עכשיו. באותו הזמן, בעוד הרמיוני מטלטלת עם האוטונוס מפה לשם, רמוס ישב בביתו בחוסר מעש. היה לו משעמם, והוא התגעגע להוגוורטס. אוף! על מי אני עובד? אני מתגעגע אליה, הרמיוני. הוא לא הצליח להפסיק לחשוב על הפעם האחרונה שראה אותה. על העצב בפניה המתוקות, על הדמעות שירדו על לחייו לפני שחזרה אל הכיתה בשביל העט שלה, ועל הדמעות שירדו אחרי שאמרה להתראות. המחשבה על זה העלתה דמעות נוספות בעיניו החומות. "סמטת מון 9, לונדון! הגענו!" קרא סטן והאוטונוס נעצר בבת אחת. הדלתות נפתחו וסטן עזר לה להוריד את המזוודה אל הרחוב. "תודה, ביי." אמרה הרמיוני. סטן נופף לה בחיוך, הדלתות נטרקו והאוטונוס נעלם בקול שאגה. הרמיוני בחנה את סביבתה. רחוב שקט, בתים קטנים וחביבים, דשאים ששיוועו למים ביום הקיץ היבש והחם, ומעט פרחי קיץ שפרחו למרות החום. המראה העלה חיוך על שפתיה. משום מה, זה נראה לה מקום שמתאים לרמוס לחיות בו. בקצה הסמטה נראה גן ציבורי, שבשוליו נראה יער עבות. אם כך, לא רק השם של הסמטה מתאים לרמוס, אלא גם המיקום. ביער הוא יכול להשתנות בלילות ירח מלא ולהיות בטוח שלא יפגע באף אחד. הרמיוני צעדה בשביל הגישה הקטן, גוררת את מזוודתה, עד לדלת חומה מעץ. היא נקשה על הדלת בעדינות. היא מעולם לא חשבה על זה, אבל אולי הוא גר עם מישהו, או מישהי, אולי לבדו. רמוס זקף את ראשו למשמע הדפיקה העדינה. זה הזכיר לו משהו, משהו לא הגיוני בכלל, היא לא יודעת איפה הוא גר. הוא מחה את דמעותיו ופתח את הדלת. עיניו נפערו בתדהמה. כנראה שהכול הגיוני בעולם הקסמים. "היי, אתה נראה מופתע." היא אמרה חלושות. לרגע היא תהתה אם הוא יגרש אותה משם. הוא עיקם את אפו. "אולי כי אני באמת מופתע, היכנסי." הוא אמר בקולו הצרוד במקצת, הרך. היא גררה את מזוודתה פנימה. רמוס סגר אחריה את הדלת. הרמיוני הביטה סביבה. הבית נראה חמים, מזמין. מסדרון הוביל לשני חדרים נוספים, וליד הכניסה היה המטבח. היא הביטה באח הכבויה, בקירות שמספר מועט של תמונות היו עליהם. הייתה תמונת נוף שלווה, ותמונה של זוג שנראו כמו הוריו של רמוס, תמונה נוספת מזמן לימודיו, שבה נראו ארבעת הקונדסאים. את רמוס היא זיהתה מיד, רזה, חום שיער. סיריוס בלק עם רעמתו השחורה לא השתנה בהרבה, ג'יימס פוטר- הארי ממש העתק שלו, הילד השמנמן הוא כנראה פטיגרו. אך התמונה הרביעית הייתה התמונה שהעלתה חיוך על שפתיה. רמוס עומד לבדו במרכז התמונה, כשהוא נראה בן לא יותר משלוש או ארבע, ופניו מלאות שמחה ואושר. רמוס הביט בה בזמן שצפתה מסביב על הסלון שלו ונעצרה מול התמונה הזו. היא הסתובבה אליו והוא המתין לשאלות בחיוך. "בן כמה אתה בתמונה הזו?" היא הצביעה על התמונה הרביעית. "שלוש, אם אני לא טועה. יום ההולדת שלי, אני חושב." הוא ענה. "אתה ממש... מתוק בתמונה הזו," היא הוסיפה. הוא צחק "תודה, נדמה לי," הוא אמר והיא צחקה. "אני בטוח שאת נראית יותר מתוקה בגיל הזה," העיר רמוס. היא הזעיפה את פניה והנידה ראשה לשלילה. "עם השיער הזה, אני נראית כמו שיח קטן בגיל שלוש." הוא צחקק. והיא צבטה את זרועו. "היי! את לא יכולה לצבוט אותי בבית שלי!" הוא מחה. "בטח שכן, הרגע עשיתי את זה." ענתה הרמיוני. הוא זעף. היא צחקה. הרמיוני התיישבה על הספה החומה והרכה, מול הספה היה שולחן קטן, שעליו הונח אגרטל ריק, רמוס התיישב לצדה. "איך הגעת לפה בכלל?" הוא שאל בסקרנות. "באוטונוס, ואני בחיים לא אעשה את זה יותר, אני מעדיפה ללכת ברגל." היא אמרה והוא צחק שוב. "כתובת?" הוא שאל בגבה מורמת. "סיריוס." היא ענתה. "אלוהים אדירים! תגידי לי שלפחות סחטת את זה ממנו בעינויים," הוא הביט בה בשאלה. היא הנידה ראשה בשלילה. "הארי שלח לו מכתב, ואני ביקשתי את הכתובת בתוספת למכתב למטה. הוא פשוט כתב." היא אמרה בחיוך. "עם חברים כאלה מי צריך אויבים?" הוא שאל. "אל תהיה כל כך דרמטי." היא אמרה והשעינה את ראשה לאחור. "עייפה? צמאה? רוצה לשתות משהו?" הוא שאל כשנזכר שלא הציע לה כלום. "כן, לא, לא." היא ענתה. הוא הביט בה בגבה מורמת. "חוסכת במילים?" הוא שאל. "לא," היא ענתה. הוא צחק. "למה בכית לפני שנכנסתי?" היא שינתה את הנושא. "לא בכיתי," הוא ענה מבלי להביט בה. היא אחזה בסנטרו וסובבה את פניו כלפיה. "אם אתה רוצה לשקר למישהו, ואתה רוצה שהוא יאמין לך, אתה צריך להסתכל לו בעיניים כשאתה עושה את זה, אחרת..." היא פשוט הנידה ראשה בשלילה. "ממתי את מומחית בשקרים?" שאל רמוס. פניו עוד היו אחוזים בידה. "מאז שהכרתי את רון והארי ואנחנו מסתבכים בצרות על ימין ועל שמאל. צריך להמציא תירוצים, כדי לצאת בחיים כשמקגונגל היא ראש הבית שלך," היא הסבירה בחיוך וליטפה את לחיו. הוא חייך, "מכיר את זה," היא צחקה. אחרי הכול היא יושבת מול תלמיד גריפינדור שהיה אחד מהקונדסאים, גם אם היה השקול שבחבורה. "לא ענית לי," היא הזכירה לו. "את נראית נפלא," הוא החמיא לה. "אתה מעביר נושא," היא אמרה בתגובה. "אני לא משקר," אמר רמוס. "זה לא משנה את העובדה שאתה מעביר נושא." היא המשיכה. "את קשה," הוא אמר באנחה. היא נשקה על מצחו. רמוס הניח את ראשו בחיקה והיא ליטפה את שיערו החום. אחרי זמן מה של שתיקה נעימה, היא שאלה "נרדמת?" הוא שתק לעוד רגע. "כמעט," הוא ענה לבסוף. היא המשיכה בפעולת הליטוף. "זה נחמד," הוא הוסיף. היא חייכה ונשקה על לחיו. "גם זה נחמד," הוא אמר והסתובב על גבו, ראשו עדיין בחיקה. היא צחקה והוא הביט בה. "בחיים לא הייתי חושבת שאתה מפונק," אמרה הרמיוני. הוא חייך חיוך עגמומי. "ננשכתי בגיל צעיר מאוד, ההורים שלי פינקו אותי כי הם לא יכלו להיות בסביבתי בזמן שסבלתי בכל ליל ירח מלא," אמר רמוס. "אני הייתי אתך בליל ירח מלא," היא הזכירה לו. "כן, וזה היה טירוף מצדך," הוא אמר. "השרביט שלי היה מוכן ביד, אם משהו היה משתבש היית מוצא את עצמך משותק על הגב," היא ענתה בתגובה. הוא לא יכול היה שלא לחייך אחרי ההערה הזו. רמוס התיישב והביט בה. זה מטורף, הוא חשב לעצמו. ילדה קטנה ומפלצת. "מכירה את הסיפור המוגלגי של היפה והחיה?" הוא שאל לפתע. היא הנהנה. "אנחנו מתקרבים יותר מדי לסיפור דומה," הוא אמר. הרמיוני הביטה בו בגבה מורמת. "אז אני מבינה שאני בתפקיד החיה?" היא אמרה. הוא הניד ראשו בשלילה. היא השתגעה? היא החיה? ועוד בשמלה הזו? הוא ניער את ראשו. "ספר לי מה אתה חושב," היא אמרה. "שאת מטורפת," הוא ענה בכנות. הרמיוני צחקה. הצחוק הזה... הוא חשב לעצמו ונאנח. "תפסיק להיאנח כמו זקן בן תשעים." היא העירה. "אני זקן, ואת תינוקת," הוא קבע. "אני אהיה בת ארבע עשרה בקרוב. אני ממש לא תינוקת," היא אמרה במבט רציני. "את בקושי מחצית מהגיל שלי, עכשיו תגידי שאני לא זקן," הוא אתגר אותה. "לי לא אכפת, נראה אותך מתמודד עם זה," היא השיבה והתקרבה אליו. פניהם היו במרחק סנטימטרים ספורים. היא חשה את נשימתו על פניה, ריח מנטה, היא חשבה לעצמה. מה היא עושה? מה אני עושה? השתגעתי? הוא חש את ליבו מאיץ את פעימותיו. יש לה עיניים שוקולדיות, מדהימות הוא חשב לעצמו, מהופנט. כעבור רגע נוסף שפתיה נצמדו אל שפתיו. זה היה תמים, מתוק. רמוס הניח את ידיו משני צדי פניה כשהוא מעמיק את הנשיקה. לשונו חדרה אל פיה והשתלבה בלשונה, בעדינות, במתיקות. היא כרכה את זרועותיה סביבו ואז הכול נגמר. רמוס זינק על רגליו ונסוג אל קצה החדר. הרמיוני ניערה את ראשה בבלבול. "רמוס?" היא לחשה. רמוס הביט בה באימה. מה עובר עליי? אני צריך לקחת אותה מפה, אסור היה שזה יקרה! למה נישקתי אותה? למה היא נישקה אותי? "רמוס? אתה בסדר?" היא שאלה בדאגה והתקרבה אליו. נשיקה ראשונה. וואו! זה היה טוב כל כך, אבל למה הוא נבהל? מה לא בסדר? היא תהתה, מקווה מאוד שזה לא הגיל, או עצם היותו אדם זאב. כי לה ממש לא אכפת. "אסור היה שזה יקרה! את לא רואה כמה זה שגוי? אני יכול להיות אבא שלך! אני אדם זאב!" הוא זעק. "אתה לא אבא שלי! ולא אכפת לי שאתה אדם זאב, זה לא מי שאתה, אתה גריפינדורי! אריה! אתה צריך להיות אמיץ!" היא ענתה בדמעות. "אז אני לא אמיץ, המצנפת טעתה, זה סתם כובע מטופש," אמר רמוס. "אתה יודע שלא, המצנפת מכילה חלק מהקסם של המייסדים, היא אף פעם לא טועה," אמרה הרמיוני. "אז למה את לא בריבנקלו?" שאל רמוס. הרמיוני הסמיקה, "כי ביקשתי להיות בגריפינדור. היא רצתה לשים אותי בריבנקלו," היא חשפה את זה לראשונה. "זה מתאים לך, את תמיד יודעת מה את רוצה ואיך להשיג את זה," אמר רמוס. "אני רוצה אותך, אני אוהבת אותך," היא אמרה בעיניים מלאות דמעות. שוב גרמתי לה לבכות. "את טועה," הוא אמר בקול שקט. "אני אף פעם לא טועה, זוכר?" היא שאלה בחיוך קטן. הוא פלט אנחה. "לאן את אמורה להגיע היום?" שאל רמוס. "לוויזלים, במחילה." היא ענתה בקול מדוכדך. והנה נגמרו היחסים ביניהם. הוא כל כך עקשן! היא חשבה לעצמה. בהנפת שרביט הוא שלח את המזוודה שלה לשם. "בואי ליער, נתעתק משם." הוא אמר והחזיק עבורה את הדלת. הם הלכו בשתיקה ברחוב אל גן השעשועים שבשוליו שכן היער. היא בחנה את פניו, המסכה של פרופסור לופין המתבודד חזרה. היא פלטה אנחה והוא הביט בה. נראה היה שהוא נזהר שלא לגעת בה. לא לעורר שום קרבה, למחוק כל זכר לנשיקה שלהם. הם הגיעו אל היער והוא אחז בידה בחוזקה והסתובב במקום. הרמיוני חשבה שהיא תיחנק למוות ואז הכול נגמר והם עמדו ליד המזוודה שלה מול המחילה. היא השתעלה. "מצטער, הייתי צריך להזהיר אותך בקשר לתחושה הלא נעימה," הוא אמר בקול שקט. "זה בסדר," היא אמרה והישירה אליו מבט. "אתה לא נכנס להגיד שלום?" היא שאלה. "לא, עדיף שלא," אמר רמוס ופנה לאחור. כשהרמיוני הביטה אחריו הוא כבר נעלם. "להתראות רמוס," היא לחשה אל הרוח וניגשה לדפוק על הדלת.
|
|
||||
ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
![]() |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2007-2025 |