חברים

ג'יימס פתח את עינייו בטישטוש.

מסביבו נשמעו קולות מוקלים ומעומעמים.

"הפסדנו," הוא מילמל לעצמו. "הפסדנו..."

"נו, באמת!" נשפה מאדם פומפרי ברוגז ומיהרה להצמיד בקבוקון שיקוי לפיו.

"הילד רק התעורר שחצי מהגוף שלו מרוסק וזה מה שמעניין אותו.."

סיריוס, רמוס ופיטר הביטו בו מלמעלה בדאגה.

רמוס הרכיב לו בזהירות משפקיים שנראו חדשות.

"אתה בסדר, קרניים?" הוא שאל בשקט.

"המשקפיים הקודמות שלך התנפצו לחלוטין, לא היה סיכוי לתקן אותן.."

"שלא לדבר על המטאטא שלו,"

הוסיף סיריוס במרירות.

"המטאט שלי..." נזכר ג'יימס באנחה. "קראב הזה, שאני אתפוס אותו..."

"פרופסר מקגונגל הורידה לסלית'רין 150 נקודות, זה לא עונש מספיק טוב?" פיטר ציחקק.

קולו גווע שאפילו רמוס נראה כועס כשנעץ בו מבט.

"מצטער, קרניים..." סיריוס מילמל. "כתבתי לאמא שלך על זה, היא בטח תקנה לך מטאטא חדש."

"יש לכם עוד 5 דקות!"

קולה של מאדם פומפרי נשמע מהמשרד שבתוך המרפאה.

ארבעתם נאנחו.

"פרופסור, עוד כמה זמן הוא ישאר פה?"

צעק אלייה סיריוס כעבור דקת דומייה.

"בערך יומיים, אם הוא יתנהג יפה!" היא ענתה.

"אוי, לא." ג'יימס נראה אומלל. "יומיים שלמים בלי להציק או לפלרטט עם לילי?"

"כן, זה יהיה נורא," גיחך רמוס.

"רוצה שאני אעשה את זה במקומך?" הציע סיריוס.

"מה פתאום, זה התפקיד שלי!" זעף ג'יימס.

"רק מנסה להיות חבר טוב," נעלב סיריוס.

מאדם פומפרי גירשה אותם.

הם יצאו, רוטנים.

"נשארתי רק אני," מילמל ג'יימס. "לבד, בחושך..."

"רעיון מצויין, " מאדם פומפרי כיבתה את האור בעזרת שרביטה.

"שתה את השיקוי שעל השידה, הוא יעזור לך לישון."

ובזאת היא חזרה למשרדה.

הפרק הקודם		הפרק הבא