אהבה בחיי האלפים

פרק חמישי:

נ.מ סופי:

סופי נאנחה.

טאם וביאנה סוף סוף הפכו להיות זוג, לין שותלת מכתבי אהבה אנונימיים בתא של הנערה שבה היא מאוהבת, דקס יוצא עם מישהי שסופי לא ממש מכירה ומארלה מקבלת מכתבים ממעריץ סודי.

והיא בינתיים, לא מצליחה להבין מה היא מרגישה כלפי שני הבנים הכי חתיכים, נחמדים, מתחשבים וקרובים אליה בפוקספייר. אם לא מחשיבים את טאם ודקס. נתעלם מהם כרגע.

היא כבר די הבינה שמה שהיא מרגישה לפיץ וקיף זה לא חיבה רגילה. אבל...

זה אפשרי להיות מאוהבת בשני בנים בו זמנית?

לא שידוע לסופי לפחות.

היא ניגשה לארון שלה והוציאה טייץ שחור וטוניקה לבנה.

היא מתחילה להוריד את החולצה שלה, כשביאנה מתפרצת לחדר.

''הגעתי בול בזמן, אני רואה. שימי חולצה. יש לנו עבודה לעשות."

''מה?" סופי שאלה, מבולבלת. ''

''שימי חולצה!" ביאנה אמרה. ''הגענו למסקנה שהדרך הכי טובה בשבילך להחליט אם את אוהבת את אחי או את קיף, היא-'' ''-איך את יודעת?" סופי קטעה את ביאנה, והסמיקה. 

"אז צדקתי?" ביאנה פערה עיניים בהתלהבות. ''מעולה. אז עכשיו, את צריכה להפגין את החוזקות שלך ולראות מי מהם מגיב הכי טוב."

סופי נשכה את שפתה. ''את בטוחה? כאילו, אני לא רוצה להתחיל לקרוא לאנשים אקראיים מחשבות וכזה..." 

''אוי, את חמודה. ממש לא לזה התכוונתי."

''אז מה זאת אומרת החוזקות שלי?" 

''תורידי חולצה."

''מה?"

''אדליין, היא בהתנגדות." ביאנה אמרה.

אדליין נכנסה לחדר.

''היי חמודה שלי. ביאנה סיפרה לי על ה... התערבות הקטנה שלכן. היא אמרה שיש לה פתרון, ואני מסכימה איתה שהפגנת החוזקות שלך היא דרך טובה לראות מי מהם מגיב אלייך הכי נכון."

''אבל... פיץ וקיף ראו אותי כבר משתמשת ביכולות שלי." סופי לא הבינה. ''וביאנה! אם יורשה לי לשאול, למה בדיוק?!"

''אוקי, סופי, לא נראה לי שהבנת. תורידי חולצה ונתחיל." ביאנה התיישבה על קצה המיטה של סופי.

סופי הורידה את חולצתה, נשארת רק בחזיית ספורט לבנה ושקופה למדי.

''אוקי, ביאנה, אני משאירה אותה בידיים שלך." אמרה אדליין ויצאה מהחדר, מחייכת לעצמה.

''טוב, בואי נתחיל. אוקי, חזה בינוני, לא גדול במיוחד, לא קטן במיוחד, מותניים צרות, די שטוחה." ביאנה אמרה וסופי האדימה לחלוטין וחבקה את חזה בידיה.

''אוי, סופי, שתינו בנות, זה לא שיש לך משהו שלי אין." ביאנה ציחקקה. ''עכשיו, תורידי מכנסיים." 

סופי צייתה לה, נשארת בתחתונים וחזייה בלבד, מובכת מאוד מהמצב.

''אוקי, ירכיים קצת רחבות אבל לא נורא. בסך הכול את במצב מצוין. עכשיו רק צריך להדגיש את זה."

''לזה התכוונת בחוזקות שלי? את לא חושבת שזה מה שיגרום לבנים להתאהב בי, נכון?" סופי הסמיקה.

''תראי, הם שניהם מאוהבים בך בגלל האופי שלך. זה לא שאנחנו מנסות שהם יתאהבו בך בגלל איך שאת נראית. את רק צריכה לגרות אותם עוד קצת, ולראות מי מהם יותר... את יודעת, מתאים לך." ביאנה הסבירה.

''הם מאוהבים בי?!" סופי קראה.

''אוי, את תמימה. בכל מקרה, די ברור שהחוזקה שלך זה העובדה שאת רזה. מה שאומר, שכדאי שתלבשי דברים יותר צמודים." ביאנה שלפה מהארון של סופי טוניקה אדומה כהה צמודה, שמגיעה עד קצת מעבר לברך, שכמייה שחורים ומגפיים חומים כהים. ''תלבשי את זה, ואז אני אאפר אותך." סופי התלבשה במהירות, עושה לביאנה פרצוף.

"מעולה! עכשיו, אני אסדר לך את השיער, ואז תתאפרי!!" ביאנה מחאה כפיים בהתרגשות.

~כעבור עשרים דקות~

''ביאנה, אנחנו נאחר!" סופי מחתה.

''רק רגע... עוד משהו קטן פה... ו-ס-י-י-מ-ת-י! תסתובבי!" 

סופי נשמה עמוק והסתובבה למראה.

היא נגעה לעצמה בשיער, שהיה גלי קלות שלא כרגיל ומשיי. 

היא הייתה מאופרת בקלילות, מה שגרם לה להראות בוגרת יחסית אבל יפהפייה.

הצלליות הבהירות שביאנה שמה לה הדגישו את עיניה החומות, שנראו זהובות לגמרי.

הטוניקה הדגישה את גזרתה, והרימה את חזה בצורה לא מוגזמת.

''וואו" היא התנשפה.

''אני יודעת, אני יודעת. עכשיו - פוקספייר, הנה אנחנו באות!" ביאנה משכה את סופי.

הן ירדו במדרגות במהירות, חלפו על פניו של גריידי, שניסה לומר משהו לסופי, שהתחיל ב-''סופי, את מהמ-'' אבל ביאנה קטעה אותו בהסבר על כך שהן מאחרות, זינקו בזריזות לפוקספייר, ופגשו בחבורה כולה עומדת בכניסה.

''הו, הגעת! התחלתי לדאו-'' כולם פערו את עיניהם ואת פיהם כשסופי נעמדה מתחת לנברשת, האור מאיר אותה.

הפרק הקודם