החיים שאחרי המוות

אני מקדישה פרק זה לחברתי ג'יני וויזליginy wizly כי היא כל כך חמודה.
same same עם הוויזלים.

(פרד)

הבניין היה שקט. שקט כמו המוות.

"יכול להיות שמאלפוי שיקר?"

"אני לא חושב... זה נראה כאילו הפנטתי אותו או משהו כזה..."

שמענו תזוזה.

פתאום מישהו יצא מאחד המקומות וצעק, "אקספליארמוס!" בדיוק בזמן גם הארי צעק זאת, אני חושב שזה נהיה אצלו כמו אינסטינקט.

השרביט של הארי ושל הזר נחתו על הרצפה. כנראה שהזר לא שיער כמה אנשים אנחנו ופעל מתוך פחד. – ממתי אני מנתח מה אנשים עושים ולמה??? זו תכונה שיש לערפדים?

"פרד, תטפל בו." אמרה הרמיוני.

התקרבתי אליו במהירות. הסתכלתי עמוק לתוך עיניו. וראיתי איך עיניו כאילו נישבו למעמקי עיניי.

"מי אתה?" שאלתי.

הוא נראה לי מוכר מאיפה שהו, אבל אני לא יודע מאיפה. מאז היותי ערפד הזיכרונות הקודמים שלי קצת היטשטשו.

"פרד, אתה באמת ובתמים לא מזהה אותו?" שאלה הרמיוני. חוץ מזה שזיכרונותיי היטשטשו, הוא לא נראה מטופח כל כך. זקן מגודל ופרוע, הוא היה רזה, עייף, שיערו היה כמו סבך ובגדיו מרופטים. "זה קינגסלי שאקלבולט!" היא אמרה בזמן שהזר אמר, "אני קינג-סלי שאקל-בולט."

זעמתי מבפנים. עוד בוגד! אבל הייתי חייב להשתלט על הרגשות שלי. "מה אתה עושה כאן?"

"הי-יתי שומר של - ג'ורג' וויז-לי" הוא אמר, כמו מאלפוי, בטראנס.

"ולמה היית השומר של ג'ורג'?" שאלתי.

"סודות - ההנהלה" אמר.

הבטתי בהרמיוני. כנראה הוא נדר את הנדר הכובל אם אני לא מצליח להוציא ממנו מידע. אני לא יודע מאיפה הגיעה לי התשובה הזו.

"מה עושים?" שאלתי, ""שאהרוג אותו?"

"לא." אמרה הרמיוני. "יכול להיות שהוא היה מרגל... אבל לא עד הסוף. כלומר, זוכרים איך הוא שלח את הפטרונוס בחתונה של ביל ופלר? הוא לא היה שולח אותו אם הוא לא היה בצד שלנו. הוא היה נותן לאוכלי המוות להרוג אותנו." היא הסתכלה עלי ו "או שלא..."

"הרמיוני, בתור בת מוגלגים, הייתי מצפה ממך לדעת מה זה סוכן כפול."  אמר הארי.

"טוב, אז מה אתם רוצים לעשות?" שאלתי. הם הסתכלו עלי במבט של 'נו, פרד. תביא איזו הברקה.'

"אתם רוצים שנעשה לו הלטת הכרה? אבל אני לא יודע לעשות, וגם אתם לא."

"פרד, אתה גאון!" אמר הארי. "בואו נלך לדמבלדור שיעשה לו הלטת הכרה!"

"אבל לא נוכל להמשיך לחפש את ג'ורג'! הם לא יתנו לנו ללכת שוב!"

"או שאולי הם כן... פרד, אמא שלך עוברת, או עברה יותר נכון, תהליך בזמן ששניכם הפרתם את מילתה. חייבים לבדוק מה קרה לקינגסלי. זה כבר לא משחק! במלחמה אנחנו נלחמנו ישר, אבל הם פנו לדרכים עקיפות וחכמו יותר. כמו, ג'ורג', עכשיו קינגסלי ומי יודע עוד מה צופן לנו העתיד." אמרה הרמיוני. האישה הזאת באמת חכמה... ומצחיקה, וחמודה... די, פרד! היא חברה של אח שלך! אתה לא מתבייש??

"זה די מוקדם מכדי לחזור... אבל כרצונכם." אמרתי, "טוב, קינגסלי, מתעתקים להוגוורטס. לא להוגסמיד, להוגוורטס."

"בס-דר."

התעתקנו. ראינו את לופין יושב על האדמה.

"היי לופין!" אמרתי.

"או, היי פרד!"

"נראה שהבנו מה הקללה במשפט."

"ובכל זאת, אני לא נתקפתי בכללה הזאת. אז יצאתי נקי." הוא אמר.

"טוב.. אתה יודע איפה אמא שלי?"

"לילי אמרה שהיא בבית החולים בהוגסמיד. אני לא יודע למה."

"אוקיי, אז נלך להוגסמיד." הבנתי שהוא לא שמע על הבריכה שלנו מלפני כמה ימים.

"להתראות."

התעתקנו להוגסמיד. רצנו ישר לבית החולים הקטן ליד הדובשנריה.

שיערתי שאם אמא שלי שם,  אז גם דמבלדור.

ובהחלט צדקתי. דמבלדור היה שם. הוא, אמא, אבא ו... ג'ורג'.

הסתכלתי עליו לרגע, ואז הרמתי את שרביטי, כיוונתי אותו אל פניו של ג'ורג' וצעקתי "קרושיו!"

(???)

כמה טוב לחזור מחדש.
חזק יותר מאי פעם.

בגופי הראשון. של טום רידל הנאלח.

וואלה, הייתי פעם חתיך! ואפילו לא ניצלתי את זה לטובתי... טוב, אולי כן, כמה פעמים.. אבל לא יותר.

הייתי מקובל. אבל אף חד לא העלה על דעתו מה יש מתחת למסכה יפת הפנים שלי.

אני לא אדבר יותר על חרטות מעכשיו, לעולם לא.

אף אחד לא יָדע. אף אחד לא יֵדע גם.. חוץ מסוורוס.

אם היה דבר שאני מתחרט עליו הוא אליאן.

אוי אליאן שלי. מה עשיתי לך?

תגובות??

הפרק הקודם		הפרק הבא