מעבר לפרגוד

פרק 11-  עדיין חידה

''יאללה לואיס..'' רון הפציר בו, ''מי זה לואיס?'' נשמע קול לפתע, ''טדי!'' (החופש הגדול התחיל לפני שבועיים להזכירכם) הארי אמר וקם, הם התחבקו. ''האמת שהפסדת די הרבה'' הארי אמר, ''בסך הכל התבודדתי שבוע, טוב אתה יודע שהייתי צריך את זה ולפני שבוע הייתי אצלכם מה יכול לקרות בכל כך מעט זמן?'' טדי שאל בתמימות, ''נכון, ובכל זאת.. נצטרך להשלים לך. עכשיו בא תכיר, סיריוס בלק'' הארי אמר והצביע על סיריוס, הוא רצה להמשיך אבל טדי קטע אותו, ''סיריוס בלק מת לפני 15 שנה, בקרב במחלקת המסתורין, סיפרת לי את זה הרבה פעמים'' טדי אמר, ''גם אני טועה'' הארי אמר וכולם צחקו.

הם סיפרו לטדי את כל הסיפור, מאז שהארי נעלם ועד עכשיו. ''לואיס בדיוק צריך לספר לנו על עצמו'' ג'יני אמרה.

לואיס:

לספר מההתחלה? ''כן'' נוויל ענה לו. טוב אז ככה, נולדתי בקדוש מנגו בחודש מרץ, להוריי.. ''התכוונו יותר ממוקד'' לונה אמרה. זה חשוב! (כולם הבינו שאין להם ברירה ולואיס המשיך)

להוריי, פה בעצם הזהות שלי מסתבכת, אני לא יודע מי ההורים שלי, איך קראו להם וכל דבר שקשור אליהם, היום אני יודע אבל תתארו לכם שלא כי זה יהרוס את הסיפור.

כשהייתי תינוק ממש ממש קטן, איש אחד מישראל, בן 80 יצא למסע חשוב אני לא יודע איפה, איש בודד שפתאום שמע תינוק צורח, אין ספק שיש לו שמיעה טובה.

הוא הלך בעקבות הבכי, בין עצים, על סלעים, וראה עגלה קטנה דווקא יפה ודי חדשה, בתוכה תינוק צורח, על העגלה יש תיק.

הוא מרים את התינוק שעדיין צורח, ומוצא בקבוק חלב בתיק, נותן לי ואני שותה הכל במהירות וממשיך לבכות. הוא מוציא בקבוק נוסף, אני שותה גם אותו ונרדם בידיו של הזקן.

היו שם חפצים שנשאו את השם לואיס, מפה לשם הוא הבין שאני בן שלושה שבועות.

אותו איש אימץ אותי, לקח אותי לביתו מישראל וגידל אותי. 

שמו היה גדעון, אני קראתי לו סבא גדעון. סבא גדעון לימד אותי הרבה והייתי מאוד בוגר כשהייתי בן חמש, כשהוא נפטר. 

בכיתי, ולאחר יומיים, לקחתי תיק עם דברים שחשובים לי, נעלתי את הבית מכל הכיוונים ושמתי את המפתח בתיק.

הלכתי ליער, רק בן חמש, ברחתי מהבית של סבא גדעון שמת. 

לאחר שבועיים, נגמרו האוכל והמים שהיו לי, ונאלצתי לחזור. נעלתי את הבית וסגרתי הכל, ופשוט הייתי לבד בדירת שלושה חדרים.

לימדתי את עצמי לנקות, לבשל, פשוט להסתדר עם החיים, חייתי ככה עד גיל 11. יצאתי רק לקניות מדי פעם, אבל שאר הזמן גידלתי את עצמי בבית, סבא גדעון לימד אותי לקרוא, אז קראתי את כל הספרים בבית שלו, ולמדתי מהם המון, הייתה לו טלוויזיה והייתי צופה בה.

ביום הולדתי ה11 שמעתי נקישות על הדלת, התעלמתי מהן, במשך 10 דקות דפקו ולא פתחתי. ואז הדלת נפרצה ובפתח עמד.. דמבלדור, הוא היה מורה באותה תקופה.

אגב, סבא גדעון היה יהודי חילוני, אני הייתי נוצרי חילוני..

דמבלדור סיפר לי על עולם הקוסמים, על הוגוורטס וכו' לבסוף נתן לי את המכתב הצהוב והמוכר.

הגעתי להוגוורטס, ברכבת מצאתי את שון, (''או סוף סוף נזכרת בי!'' שון אמר ''מה לעשות? הייתי בחיים גם לפניך'' לואיס ענה והמשיך) היינו החברים הכי טובים!

טוב הוגוורטס זה כבר משהו אחר, בואו נדלג מעט... 16, 18, 19, 23, 24, כן! עכשיו אני בן 24 (לואיס פשוט זכר בראשו הכל, וכאילו דפדף בו על מנת למצוא את הזמן המבוקש), אני שושואיסט! שון נשוי לרונה, הוא מובטל כרגע.. רונה בהריון, אני רווק.

יום אחד......

אני עוצרת כאן. בכוונה. אז תגיבוו, תודה לכל הקוראים המדהימים, בקרוב פרק נוסף...

הפרק הקודם		הפרק הבא