מצנפת המיון

אממ זה פרק לא מאוד מעניין אבל נחמד.

__________________________________________________________________________

"לאן אנחנו הולכים?" שאלה ג'ולי בפעם האלף.

"אמרתי לך, את תראי כשנגיע," אמרה הוגוורטס והמשיכה לטפס.

"אבל -" ג'ולי התנשפה קלות ואחזה במותנה הכואבת. "את לא - מסבירה לנו - כלום! אוף!" היא הוסיפה כשנתקלה באבן מחודדת ונפלה ארצה.

טום הושיט לה יד בחיוך משועשע. מאז שהגיעו למקום המוזר הזה הוא כמעט ולא דיבר, ורק חייך את החיוכים המעורפלים שלו. 

ג'ולי אחזה בידו ברוגז והתרוממה, מנערת את העפר מבגדיה.

"אז לאן אנחנו הולכים?"

פעם אלף ואחת.

הוגוורטס נאנחה והנידה בראשה. "פשוט תמשיכי ללכת."

ג'ולי המשיכה בדרכה, רותחת בשקט. 

"היא לא נורא מעצבנת?" שאלה את טום. הוא משך בכתפיו והמשיך ללכת.

"אתה לא דברן גדול," העירה ג'ולי. טום גלגל עיניים ועקף אותה, ממשיך להתקדם במהירות במעלה הגבעה. ג'ולי התנשפה ברוגז והמשיכה לטפס.

"הגענו!" הודיעה הוגוורטס בשמחה והפנתה את עיניה הזהובות אל ג'ולי. "רואה? זה לא היה כזה נורא."

ג'ולי מלמלה משהו ברטינה והצטרפה אל הוגוורטס ואל טום, שעמדו על ראש הגבעה. "מה עכשיו?" 

"עכשיו אנחנו צריכים לרדת," אמרה הוגוורטס והצביעה על נהר שזרם בנקודה כלשהי מתחת לגבעה.

הם התחילו ללכת במורד הגבעה ועד מהרה החלו לרוץ בלי שליטה. ג'ולי צחקה לאורך כל הדרך, וגם טום לא הצליח לשלוט בעצמו וצחקק מעט. רק הוגוורטס רצה בשתיקה עם חיוך על פניה, שיערה החום הבהיר מתבדר ברוח.

הם הגיעו לבסוף לתחתית הגבעה, ג'ולי התיישבה על אבן גדולה וניסתה להסדיר את נשימתה.

"טוב, הגענו, אז מה עושים?" היא שאלה לבסוף.

הוגוורטס נופפה בשרביטה ואוהל עצום הופיע באוויר וצנח בחבטה על הדשא.

"באמת? זה נראה לך כמו זמן לקמפינג?" שאל טום.

"אין לנו משהו אחר לעשות," ענתה הוגוורטס בעליזות. 

"את צוחקת עליי, נכון?" מלמלה ג'ולי והציצה אל תוך האוהל. זה היה אוהל רגיל של מוגלגים, פרט לגודלו העצום ולשתי מיטות הקומתיים שהיו בתוכו.

"בהחלט לא, נו, תנסו להנות קצת!" אמרה הוגוורטס וקפצה פתאום לנהר.

מבטיהם ההמומים של טום ושל ג'ולי נפגשו, ובראשם עברה מחשבה זהה.

היא מטורללת על כל הראש.

הפרק הקודם		הפרק הבא