ישראלית בהוגורטס *בהקפאה*

בס"ד.

טוב, זאת הפעם השלישית שהפרק הזה נמחק לי, אז אם הצלחתי סוף סוף להעלות אותו זה נס.

התעוררתי והלכתי בעייפות לחדר אמבטיה. הרגשתי משהו מוזר בפנים שלי אבל הייתי כל כך עייפה שבקושי שמתי לב לזה. משום מה הרחתי גם ריח חזק שהזכיר מנטה.

נטלתי ידיים וכששטפתי פנים הרגשתי משהו סמיך וצמיג נמרח לי על הידיים והפנים.

הסתכלתי בכפות ידיי בתדהמה וראיתי משהו לבן בריח מנטה מרוח עליהם. 

מייד הסתכלתי במראה בחשש גובר וראיתי שכל איזור הלחיים והאף מרוח בזה. ריח חזק של מנטה. משחת שיניים. דוחה. זה פשוט. דוחה.

שטפתי את זה מהידיים ומהפנים במהירות ובגועל.

אגם. אני כל כך עומדת להחזיר לה... איך לא חשבתי על המתיחה הזאת בעצמי? בעצם... אני כן חשבתי. חשבתי לעשות לה את זה אתמול בערב אבל המכתב השכיח ממני הכל.

משום מה אני דיי גאה בה על המתיחה הזאת. מתיחות זה יותר הקטע שלי אז יפה שהיא חשבה על זה.

הצצתי מהדלת של השרותים כדי לוודא שהיא ישנה וסופקתי לגלות שכן.

יצאתי מהשרותים כשביידי אותה משחה שאיתה צחצחתי הרגע שיניים והלכתי עד למיטה על קצות האצבעות למרות שהשטיח העבה גם ככה היה בולע כל רעש.

בזמן שמרחתי לה שפם ענק ומסולסל התאפקתי נורא לא לצחוק ולסיום הוספתי לה בסנתר זקנקן קטן. בדיוק כשבאתי להביא את הטלפון כדי לצלם היא מלמלה משהו לא ברור והשאירה את הפה פתוח כך שהיא היתה נראת הדבר הכי מגוחך שראיתי בחיים שלי.

נשברתי ורצתי לשרותים כדי שהיא לא תשמע אותי צוחקת.

כשחזרתי גילית שהפה שלה נשאר פתוח. רצתי להביא את הטלפון כדי לצלם.

שלחתי לה את התמונה של עצמה ורשמתי #נקמה😈.

התלבשתי וחיכיתי שהיא תתעורר.

אחרי כמה דקות שהיא לא התעוררה גם אחרי שפתחתי את הווילונות לרווחה וכל האור המסנוור נשטף פנימה החלטתי לעבור על הספרי לימוד שקניתי אתמול. פתחתי כמה ספרים באקראי אבל קלטתי שאני מפגרת בחומר. אני חייבת להגיד לאגם שתעזור לי להשלים את הפער. ידי רחפה בהסיח דעת מעל ספר חום שהיה בין שאר הספרים. הוצאתי אותו ופתחתי באמצע. להפתעתי זה היה ריק. דפדפתי קצת הלאה והופתעתי לגלות שזה ריק. למה שרני אקנה ספר ריק? פתחתי בעמוד הראשון ולהפתעתי ראיתי כמה פסקאות של אותו כתב קטן ומסודר ומייד נזכרתי - זה הספר שהרמיוני נתנה לי כדי שנוכל לתקשר אחת עם השניה!  איך יכולתי לשכוח ממנו?

התחלתי לקרוא את הפסקאות שהיא כתבה לי.

היי אלמוג! מה קורה, יש חדש? בכל אופן.. כשאני כותבת בספר הזה שלי זה אמור להופיע לך בעברית וכשאת מחזירה לי תשובה זה אמור להופיע אצלי באנגלית.. זה באמת עובד?

היי, אולי תבואי לבקר שוב בהוגורווטס? וכבר כמה ימים שלא החזרת לי תשובה ואני מתחילה לדאוג שהלחש שלי לא עבד..

  זוכרת שהסברת לי על שמירת השבת שהיהודים עושים? לכאלה שלא יהודים מותר לשמור שבת? ואני זוכרת שהמורה שלי בכיתה אמר לנו שהיהודים רצחו את ישו... לפי מה שסיפרת לי זה ממש לא נשמע הגיוני.. תוכלי להסביר לי על זה עוד?

 השתהתי כמה שניות לפני ששלפתי מהמגירה עט והתחלתי לענות תשובות בין פסקה לפסקה.

היי הרמיוני! ממש כיף לשמוע ממך.. והלחש שלך עובד מצויין. 

מצטערת שלא החזרתי לך עד עכשיו תשובה.. קרה לא מעט.. ולצערי אני לא יוכל עוד לבקר בהוגורווטס בגלל שאני צורבאית (מכשפה יהודייה) ההוגורווטס מגביל לי את כוחות הקסם...

ולא.. לכאלה שהם לא יהודים (-גויים) אסור לשמור שבת.. זו מצווה ששמורה ליהודים. אבל אל תשכחי את שבע מצוות בני נח שהם בשביל הגויים.

ולגבי המורה שלך מכיתה ג'.. זה באמת מה שהרוב המוחלט של הנצרות אומר.. שהיהודים רצחו את ישו במו ידיהם.. קודם כל, זה לא נכון. אבל  כשמורה אומר דבר כזה לתלמידים בכיתה ג'  זה לא בסדר וזה אומר שהוא אנטישמי.

סגרתי את הספר באנחה והחזרתי אותו למקום. היא העלתה את הנושא הכי רגיש בין יהודים לנוצרים. מי שהרג את ישו ימח שמו וזכרו בפועל היו בכלל הרומאים.

ישו, לפני שהפך לנוצרי הוא היה יהודי שקראו לו יהושוע. גם כשהוא היה יהודי הוא היה דיי משוגע.. כל הזמן אמר את שם השם המפורש שזה עבירה חמורה מאוד, ורבו, התנהג אתו קשה מידיי.. כשהוא הפך לנוצרי הוא סחף איתו הרבה מאוד יהודים, ואת האלה שלא הקשיבו לו הוא רצח באכזריות.. 

פיהוק אדיר הוציא אותי מההירהורים שלי. אגם התעוררה.

"בוקר טוב!", קראתי בזדוניות.

"בוקר טוב..", היא מלמלה בעייפות, בדרכה לחדר אמבטיה, " יש כאן ריח מוזר.."

היא נכנסה לשרותים וסגרה אחריה את הדלת.

חיכיתי בצפייה ולבסוף זה הגיע.

צווחה חדה נשמעה מבפנים ואיתה מלמולים מטורפים שהיו נשמעים כמו "מה- אני לא- איך.."

ניכנסתי פנימה וראיתי אותה בוהה בבואה של עצמה בבעתה. פרצתי בצחוק כשהיא נסתה לשטוף את השפם המפואר שעשיתי לה. "באמת חשבת שאני לא יחזיר לך?" הצלחתי איכשהו לומר בין הצחוק הבילתי נשלט.

"על מה את מדברת?"  אגם שאלה בבלבול אחרי ששטפה ונגבה את כל המשחת שיניים מהפנים שלה.

"אויש נו.. אל תעשי את עצמך תמימה.. קמתי הבוקר והיה לי שפם של משחת שיניים על הפרצוף.. לא ממש קשה לנחש מי עשה את זה."

"באמת?, חיוך רחב נמרח על פניה, "חבל שלא ראיתי את זה."

"כבר אמרתי לך, אין לך למה לעשות את עצמך, אני יודעת שזאת את. למען האמת, אני דיי גאה בך."

היא חייכה חיוך גדול מתמיד, ואיכשהו גם מסוקרן. "זה ממש חמוד מצדך לומר את זה, אבל אני מבטיחה לך שלא עשיתי את זה. אבל רעיון נחמד. אני אזכור להבא"

"רגע, מה?, עכשיו באמת הייתי מבולבלת, " אם לא את עשית את זה, אז מי כן?"

בואתו רגע נשמעו דפיקות בדלת של החדר. ניגשתי לפתוח. "בוקר טוב, תקישבי, אמא ואבא רוצים לדבר איתך, זה ממש חשוב.. תוכלי לרדת לסלון עוד כמה דקות?"

"כן, בטח."

סגרתי אחריו את הדלת בשקט.

הסתובבתי בחיוך רחב להביט באגם וראיתי מייד שגם היא הבינה.

זה היה מאיר. הוא זה שמתח אותי וגרם לי למתוח את אגם.

כנראה אנחנו יותר דומים ממה שחשבתי.

בזמן שירדנו לשיחה הייתי דיי מסוקרנת.. חשבתי שכבר קיבלתי את כל המידע שהייתי צריכה לקבל.. מסתבר שטעיתי..

אהבתם? אשמח שתגיבו... כל תגובה ממש חשובה :)

עוד משהו, אם יש לכם רעיונות למתיחה על מאיר תכתבו בתגובות..

הפרק הקודם		הפרק הבא