נשיקה של גולגולת ונחש

פרק נוסף תודה לבטא הרמיוני 445 :) (תגיבוווו)
----------------------------------------------

דראקו מאלפוי עיקם את אפו בחוסר שביעות רצון.
הארי פוטר חיכה לו על המיטה שלו.
"מה אתה עושה פוטר?" דראקו שאל, לא מתיישב.

"אמרת שאם אני לא חסר תועלת בלחשי ריפוי אז אני מוזמן לעזור לך." הארי התגונן ואחז בחוזקה בשרביטו, למאלפוי היה מבט ספקני על פניו, "ואתה לא?"
"אני לא" הארי התעקש "בשנה הקודמת שיננתי כמה לחשים מועילים כשחיפשתי הורוקרוסים"
"בסדר" מאלפוי נאנח והתיישב לצד הארי, "אבל אם תהרוס לי את הפרצוף אני-"
"אהרוג אותך?" הארי השלים, "לא, אני לא חושב שזה אפשרי" מאלפוי נחר והארי חייך חיוך קטן "אבל אני כן אמרר לך את שאר השנה".

"הבנתי" הארי השיב תוהה איך מאלפוי גרם לכל הסיטואציה להישמע כאילו הוא זה שעושה טובה להארי.
"אתה לא מתכוון לספר מי עשה לך את זה?" הארי שאל, בזמן ששרביטו תיקן וריפא.
"לא ראיתי אותם בכל מקרה" מאלפוי השיב, עיניו עצומות, ולולא דיבר לפני רגע הארי היה יכול לחשוב שמדובר בפסל ולא באדם חי. הוא התפתה להתקרב רק על מנת לבדוק אם הוא נושם.

"סיימתי עם הפנים" הארי הכריז לבסוף, "יש מקום נוסף שאתה צריך עזרה איתו?"
"רק הגב הולכות להיות שם חבורות נבזיות אחרת, עם הרגל אוכל להסתדר" ולפני שהארי הספיק להנהן מאלפוי הוריד את חולצת הפיג'מה שלבש והסתובב.

פיו של הארי נפער, נבזיות זה מחמאה לעומת מה שהחל להיווצר על גבו של מאלפוי. אבל הן היו מעטות, כך שלמרות הצבע הכמעט שחור סגלגל שהן כבר קיבלו יהיה קל לרפא אותם.
כשהוא סיים, מאלפוי הסתובב, והארי הבחין בצלקת אחת גדולה לאורך החזה שלו, צלקת שהגיעה כמעט עד הטבור, "איך?" הוא מלמל וקפא בדיוק כשידו נחה על תחילת הצלקת, ובכך גורמת למאלפוי להתקשח.
"זה, אני עשיתי את זה." הארי אמר אחר מספר שניות שנראו לו נצח, "כן" מאלפוי התרחק וניתק את הבקושי מגע שהיה בינהם ולבש את החולצה.

"אני אף פעם לא התנצלתי, אני מצטער" הארי אמר ועיניו ננעצו בעוצמה במאלפוי וגרמו לו לחוש חוסר נוחות לנוכח הרגש העז בהן.
"תודה" לקולו של מאלפוי היה טון רך ושקט שנשמע יותר כלחישה, ואז הוא חייך חיוך קטן. "אבל אין בה שום צורך, התכוונתי להטיל עלייך קרושיו ואני יודע שלא ידעת מה הוא עושה."
"איך...?"
"סנייפ." מאלפוי הסביר, החיוך עדיין על שפתיו, "הוא אמר שהטלת לחש שאתה לא יודע מה הוא עושה והוא קרא לו 'אימבציל חסר תקנה' תוך כדי."
"נשמע מתאים לו." הארי אמר ביובש, נזרק על מיטתו, "כן" מאלפוי הנהן והחיוך נמוג משפתיו. הוא נכנס למיטתו גם כן, מכבה את שאר האורות פרט לכמה שנרות שדלקו בקצה החדר.
"אם תרצה לדבר... עליו אני כאן, כלומר אתה יכול לדבר איתי אם אתה צריך מישהו לדבר איתו" הארי מלמל לחשכה , "אנחנו חברים בערך עכשיו... נכון?" הוא הוסיף בהיסוס, הוא לא יכל לראות את מאלפוי אבל אחרי כמה שניות שהרגישו להארי כמו נצח הוא ענה- "תודה פוטר, אבל אני אוותר." ואז צחק, לא צחוק מלגלג אלה מתפלא.
"מה?" שאל הארי.

"אני מניח שאנחנו באמת חברים בערך" מאלפוי השיב, והארי יכל לדמיין את החצי חיוך שמסתתר בשפתיו, "פעם חשבתי שדבר כזה יכול לקרות כשאצטרף לארגון המוזר הזה של גריינג'ר עם גמדוני הבית"
"זה עדיין לא מאוחר מדי." הארי חייך "היא תמיד מחפשת תומכים נלהבים חדשים" ובתגובה דראקו גיחך.

הפרק הקודם		הפרק הבא