אף פעם לא באמת שנאתי אותך

לצערי הרב, ככל שיש לי יותר זמן, כך אני מתעסקת ביותר דברים שהם לא לכתוב. אני משתדלת ונהנית מכל התגובות של כולם! אין עליכם!3>

תהנו מהפרק! הוא קצת קצר, אבל בתקווה שווה את זה:)

----------------------------------------------------------------------------------

כשהם ירדו מהמטוס, קידמה אותם שמש סתווית אך נעימה ורוח קלה.

כשהיא ביקשה חופשה מקינגסלי לפני כמה ימים, הוא צחק ואף דחק בה לקחת חופשה.

"מאז סוף הקרב על הוגוורטס וטקס מסדרי המרלין לא יצאת לחופשה! לכי, תיהני לך גריינג'ר." הוא אמר לה. הם נזכרו בטקס הענקת מסדרי המרלין בחיוך גדול.

דראקו אחז בידה ובייחד, אחרי שהם החתימו את הדרכונים שלהם (דראקו רצה לעשות את כל המסלול המוגלגי), הם התעתקו אל מלון הקוסמים שלהם ברומא.

הם נכנסו אל לובי גדול וזהוב, עם נברשת ענקית בצבע זהב שכדורים אשר דימו את הכוכבים בשמיים הסתובבו סביבה וסביב החדר והפיצו אור צהבהב ונעים. הם הלכו לדלפק הקבלה ולקחו את המפתחות לחדר שלהם.

"וואו," אמר דראקו בהשתאות.

הם בדיוק נכנסו לחדר שלהם, אשר נשלט על ידי הצבעים זהב ולבן. הייתה במרכזו מיטה זוגית ענקית, חדר אמבטיה גדול עם ג'קוזי עצום במרכזו, שולחן אוכל, ספה מהודרת, אפילו טלוויזיה מוגלגית הייתה שם. דראקו הוקסם מהטלוויזיה ומיד התחיל לשחק עם השלט. 

"ידעתי שתרצה ללכת למלון חמישה כוכבים," אמרה הרמיוני בחיוך.

"מה לעשות ששנינו היינו צריכים חופשה. הלכתי על הטוב ביותר,"

מכיוון וזה היה רק בוקר, הם החליטו ללכת ולחקור את רומא. הרמיוני עשתה מחקר קטן מראש ומצאה שם אטרקציות לקוסמים.

בוותיקן, הם בחרו בסיור המודרך לקוסמים אשר תיאר את כל הקסמים שנדרשו להחזיק במקום את הקתדרלה.

הרמיוני בחרה (לשניהם) גם הרצאה חווייתית על הקסם בימי האימפריה. היא העירה את דראקו בעדינות כשהוא נרדם באמצע.

"מה? השתעממתי!" הוא היתמם בלחש.

הם אכלו פסטה, כמובן, והקפידו על לשמור את כוחות הקסם שלהם מעיני המוגלגים כשהם טיילו ברחובות ההומים והיפהפיים של רומא.

בערב הם היו הולכים לאכול במסעדות קטנות ורומנטיות ונרדמים בלילה מחובקים.

"הרמיוני, יש לך פה מכתב,"

הרמיוני הייתה באמבטיה אחרי יום ארוך והיא הופתעה שיש לה מכתב. מי ישלח לה מכתב?

זה היום השביעי לחופשה שלהם ועד עכשיו היא נהנתה מאוד. היא קיוותה מאוד שאין במכתב הזה משהו שיהרוס לה את חופשת יום ההולדת.

היא השתדלה לצאת מהמקלחת מהר ומיהרה במגבת אל דראקו.

הוא בדיוק שיחרר את הינשוף האפור לדרכו ונתן לה את המכתב.

זאת הייתה מעטפה חומה וקטנה, שמה של הרמיוני היה רשום עליה ברישול. היא לעולם לא תוכל שלא לזהות את הכתב הזה.

"הרמיוני,

רק אתמול הבנתי מג'יני שאת בחופשה באיטליה. תהני.

רציתי לבקש ממך משהו, למרות שהדבר האחרון שתרצי לעשות הוא לעזור לי.

לא סיפרתי לאמא שלי על זה שנפרדנו, למרות שעברו כבר שישה חודשים מהיום ההוא. בכללי, לא פגשתי אותה הרבה לאחרונה.

חג המולד מתקרב, והייתי ממש רוצה לבקש ממך שתבואי לחגוג אותו אצלנו, במחילה, כמו כל שנה כשהיינו בייחד.

אני לא יודע למה אני מבקש את זה, אני פשוט קצת מתגעגע ואת בטח כועסת עליי שהתנהגתי כמו פוץ ביום ההולדת שלך.

לא כל כך אכפת לי שדראקו ואת בייחד.

רק בבקשה, תחשבי על זה. לא יהיה משהו שישמח אותי יותר מאשר חג מולד כמו פעם, אנחנו, הארי את ואני, ושאר המשפחה.

רון.

נ"ב: אם את מעוניינת לחגוג איתי, יש כמה פערים מידעיים שתאלצי להשלים. נצטרך להיפגש כמה פעמים ספורות כדי שזה לא יהיה מוזר באופן מיוחד."

הרמיוני הרימה את הגבה שלה הכי גבוה שהיא יכלה. דראקו לא היה לידה, הוא הלך להכין לעצמו קפה.

אסור שדראקו יראה את המכתב הזה. מה היא תעשה?

"הרמיוני מה זה המכתב הזה?" הוא שאל מהמטבחון.

"זה... מרון." שיט. אבל היא לא יכלה לשקר לו. היא אפילו לא ניסתה, הוא ישר היה מבין במה מדובר. הוא היה גלאי שקרים אנושי.

"רון? וויזלי??" הוא שאל בהשתאות. כאילו הוא לא שמע את השם הזה מיליון פעמים, היא צחקה לעצמה. היא הרגישה את השנאה מתגלגלת על הלשון של דראקו כשהוא אמר את השם.

"כן," היא השתדלה לא להסתכל לו בעיניים.

"אממ... למה הוא כתב לך מכתב?" הוא שאל בטון ענייני מזויף. היא ידעה שהוא חלול מבפנים.

"הוא הזמין אותי לחגוג איתו ועם המשפחה שלו את חג המולד,"

"אבל זה עוד יותר מחודש וחצי!" היא שמעה טרוניה בקול שלו. הוא רוצה לחגוג איתה? הם אפילו לא דיברו על זה.

"כן, אבל- אמממ... הוא חשב שאני ארצה לחגוג- כלומר, אם אין לי תוכניות אחרות..." היא גמגמה. דראקו בהה בה.

"חשבתי שאולי כדאי שנחגוג בייחד, אני מניח, אבל לא צריך, אם הוא מזמין אותך אז תסרבי לו?" הוא אמר בקול מקוטע. הוא נשמע כמו מסמר חלוד מרוב שהוא ניסה לווסת את הקול שלו.

"כן? אתה בטוח?" היא שאלה. היא לא חשבה שהוא יתמוך ברעיון.

"כן, לכי אל הוויזלים," היא הרגישה שהוא בכלל לא רוצה שהיא תלך לחגוג איתם, אבל למה הוא אמר שכן?

בלילה הם נרדמו (או ניסו להירדם) מחובקים, אבל אף אחד מהם לא ישן טוב.

דראקו לא הבין למה הוא שיקר במצח עזה להרמיוני, הרמיוני לא הבינה למה הוא שיקר לה. לשניהם היה ברור שהם צריכים לחגוג בייחד, אבל שניהם בחרו בתוכניות אחרות.

הפרק הקודם		הפרק הבא