המסע (בזמן) של ג'יני וויזלי

את שאר היום ג'יני העבירה פחות או יותר בלי הפרעות.

את רוב המורים שלימדו כעט בהוגוורטס היא לא הכירה למעט סלאגהורן ומקנוגל אז היא היתה צריכה לעבור בין הכיתות במהלך כל היום ולהציג את עצמה בפניהם.

"יום ארוך,אה?" שאלה לילי בחיוך בשעה שהלכו לארוחת ערב

"ספרי לי על זה והיום אפילו עוד לא ניגמר!" ג'יני היתלוננה 

"אל תדאגי! החלק הקשה מאחורינו!" לילי אמרה וטפחה על כתפה של ג'יני בחיבה

"את מתכוונת לסיריוס שעומד מאחורינו , נכון?" ג'יני שאלה

"נכון מאוד!" לילי צהלה

"היי, ליל! לא יפה!" סיריוס מחה מאחור

"גם לשמוע את הקול שלך כל יום זה לא נעים!" לילי צחקה עליו

"אאוץ!" אמר קול נוסף. 

זה היה ג'יימס. " את הילדה החדשה,נכון?" שאל "ג'יני,נכון?"

"בטח,תפיצו את הכינוי שלי. ממש לא איכפת לי..."ג'יני מילמלה והסיטה את המבט.

"למה את מסתכלת הצידה? אני לא עד כדי כך מכוער,נכון?" שאל בבדיחות

"תופתע לגלות. אתה כן כל כך מכוער" ג'יני מילמלה מבלי לשים לב

"אאוץ!" סיריוס צחק "תיזהר ג'יימס! יש לנו פה צמד ג'ינג'יות עצבניות!"

"אה! עוד לא ראית את המשפחה שלי!" ג'יני פלטה " יש לי שישה אחים וכולם ג'ינג'ים עצבניים!"

"שישה אחים?" לילי שאלה

מבלי ששמה לב ג'יני מצאה את עצמה מבלה את ארוחת הערב צוחקת ומאושרת עם חבריה החדשים-ישנים ופעם ראשונה  מאז שהגיעה לשם, הדאגות עזבו את ראשה לזמן קצר.

"את הולכת למשרד המנהל,עכשיו?" לילי שאלה

"כן,המנהל רצה להגיד לי משהו" ג'יני ענתה "אל תדאגי, אני זוכרת את הדרך. נתראה במעונות!" היא נופפה לשלום והתרחקה מג'יימס,סיריוס ולילי

ג'יני ניגשה למשרד המנהל ונכנסה פנימה. 

"שלום,ג'ינרבה"דמבלדור אמר "איך היה היום שלך?"\

"ארוך. יש לי כל כך הרבה לספר לך" ג'יני אמרה וסיפרה לו על כל שאירע: על הפגישה עם האנשים מהעבר.

"כפי שחשבתי"דמבלדור אמר "מסע בזמן"

"כן את זה אני גם הבנתי"ג'יני הנידה בראשה "אבל,אני לא זוכרת איך היגעתי הנה"

"זה כנראה לא היה בעזרת מחולל זמן"דמבלדור אמר "אם זה היה בעזרת מחולל הזיכרון שלך לא היה ניפגע"

"זה גם מה שאני חשבתי אבל, אין דרך אחרת לנסוע בזמן! ובעתיד כל מחוללי הזמן כבר הושמדו... איך זה בכלל אפשרי?" ג'יני שאלה

"ניצטרך לחקור מעט אבל,אל תדאגי אנחנו עוד נימצא דרך להחזיר אותך הביתה" דמבלדור אמר בכזאת עוצמה שדאגתה של ג'יני נעלמה לרגע.

היא תעשה את זה.

היא עוד תחזור.

"מקודם את אמרת שאת היכרת חלק מהילדים בשכבה שלך..."דמבלדור אמר

"נכון.לא היכרתי את כולם ישירות אבל, כן היה קישור כולשהו..."

"כדאי שתתרחקי מהילדים בשכבה שלך" דמבלדור אמר "מי יודע איזו השפעה על העתיד הקשרים שתיצרי כאן יגרמו"

"מה? " ג'יני היתה המומה

"אני מבין שזה יהיה לא נעים להיות כאן לגמרי לבד אבל, עדיף לא לקחת את הסיכון,את מבינה?" שאל

"אני- כן,אני מבינה"ג'יני מילמלה.

ביום למחורת ג'יני היתעוררה עם תחושה רעה.

היא היתארגנה והלכה לחדר אוכל תוך כדי שהיא מנסה לא ליצור קשר עם אף אחד.

אנשים רבים נופפו לה שתתקרב ותשב לידם אבל, היא היתעלמה מהם.

"ג'יני,הנה את!" מישהו טפח קלות על כתפה

לילי.

"חיפשתי אותך בכל מקום!" לילי אמרה בשמחה.

"או, היי ,לילי"ג'יני מילמלה

"בואי, נימצא מקום טוב לשבת" לילי אמרה אבל ג'יני התרחקה מימנה. 'תיזכרי מה דמבלדור אמר לך' היא חשבה ' עדיף לך לא לקחת את הסיכון'

"אני מיצטערת,לילי" ג'יני אמרה "אני צריכה ללכת"

"לאן?" לילי שאלה

"אני פשוט צריכה ללכת!" ג'יני אמרה והתחילה לרוץ לכיוון היציאה.

'אני מיצטערת,לילי!' היא חשבה אבל המשיכה לרוץ

הפרק הקודם		הפרק הבא