עלמת הירח הסודית *מוקפא*

 אני קמה מהמיטה כשהחיוך המרוצה עדיין פרוש על פני ומוציאה מהמזוודה של אחד החצויות חולצת מחנה סגולה ומכנסי ג'ינס. לא בדיוק הבחירה הראשונה שלי. אני מעדיפה שחור, גם כחול כהה זה צבע נחמד. כן לא היה לי אכפת ממש שזה לא דברים שלי, מי שזאת לא תהיה תתמודד.
אני מתבוננת סביב ומשפשפת את עיני בחיפוש אחר דיקי, אני לא רואה אותה בשום מקום, מוזר, מישה עם סגנון לבוש כמו של דיקי אמורה להיות בולטת.
אני רואה נערה לא ראיתי את פניה אבל היא לבשה חולצת מחנה סגולה ומכנסי ג'ינס מוזהבים. על מפרק ידה נתלה צמיד חרוזי פלסטיק ומצווארה השתלשל תליון טיפה.
נראה שהיא הייתה עסוקה בלהבריש את שיערה הערמוני הפרוע ולא שמה לב שהבטתי בה.
"אמ..." אמרתי ומשכתי את תשומת ליבה, היא הביטה בי בעיניה החומות.
"דיקי?" אמרתי בהלם מוחלט, זה היה מאוד מוזכר לראות אותה בלבוש כמעט נורמאלי אם לא מחשיבים את צבע הג'ינס שלה.
"זאת אני." דיקי אמרה בקולה המתנגן, היא זרקה את מברשת השיער שנפלה על הרצפה בקול חבטה ופשוט אספה את שיערה לשתי קוקיות עקומות מה שגרם לה להיראות יותר כמו דיקי שלי.
ממתי אני מתנהגת ככה? המחנה הזה מדרדר אותי. עוד מעט אני יהפוך להיות בטח חברה של קליאו ולארטמיס יהיו ילדים*.
דיקי ענדה את הצמידים שלה, נעלה נעלי ספורט ישנות בצבע סגול שעליהן הסמל של מחנה יופיטר ולבשה מעל חולצה בגד שלה את השריון הכתום שלה. במזל היא החליטה לוותר על הקסדה וכל שאר חלקי השריון הצבעוניים.
"גו איריס!" קראה והעירה את כל החצויים בביתן שנעצו בה מבט זועם. "אופסי."
אני הייתי נראית בדיוק כמו שהגעתי למחנה טוב אולי מלבד הבגדים החדשים, תליתי את סיכת השפירית הירוקה שלי על החולצה שלי.
יצאנו מהביתן של הקוהורטה הראשונה, כבתי על ערסל במרפסת וחיכיתי לאלכס האידיוט הזה.
"את רואה אותו?" שאלתי את דיקי שישבה על כיסא ליד שולחן וניסתה לבנות מגדל מקלפי המשחק שהחצויים מאתמול השאירו על השולחן.
"אני פה." אלכס הלך לעברנו. הוא הביט בי בחיוך ערמומי ושנייה אחרי זה אני נופלת מהערסל אל הרצפה בזכות בנו האידיוט של בכחוס.
"תפסיקו שניכם." דיקי ביקשה, היא הניחה את ידיה על מותניה ונעצה בהם מבט רציני. דיקי רצינית. מקרה נדיר.
"אוקיי בואו קיבלנו מכונית,נזוז." אלכס אמר והניד בראשו לעבר ואן ענק וכן הוא היה סגול עם הסמל המוזהב של המחנה. כאילו מה יש להם עם סגול? 
אלכס רץ עבר המכונית והתיישב במושב הנהג, הוא אחז בהגה וחיכה שניכנס.
התיישבתי מאחורה ולידי דיקי. השענתי את ראשי על החלון ועצמתי את עיני, כי טוב בזכות קליאו (אני בטוחה שהיא אשמה בזה) שלושתנו איבדנו הרבה שעות שינה.
הנחתי שדיקי עשתה כמוני כי שמעתי רק שקט שלא אפיין אותה, אם היא הייתה ערה היא בטח הייתה מדברת בלי סוף.
כשאני מתעוררת אני שמה לב שאנחנו בטח כבר רחוקים ממחנה החצויים ושלאכס עדיין מצליח להישאר ער כנראה בזכות האוזניות שהיו מחוברות לנגן אם-פי 5(רגע טכנולוגיה לא מושכת מפלצות? לא שמנה מה אכפת לי), הדבר השני שאני שמתי לב אליו זה מישהו זז מאחור. אני מסתובבת ורואה מישהו שלא אמור להיות פה.
"מה את עושה כאן?"

*תזכרי את המילים האלו חמודה

הפרק הקודם		הפרק הבא