בת הירח הסודית *מוקפא*

"זה לא יכול להיות." פסקתי,פני החווירו ועיני נותרו נעוצות בציור.

האישה האדמונית הסתובבה והרימה את הציור,היא תלתה אותו על מעמד מעץ אלון.

"לונה." היא אמרה והכריחה אותי להביט בעיניה הירוקות החודרות, שהרגשתי שחדרו לנשמתי. 
"מי את?" שאלתי.
"שמי הוא רייצ´ל ואני היא האורקל מדלפי,עתידנו תלוי בידייך." היא אמרה בנימה מסתורית אך על פניה נמתח חיוך.

"האורקל מדלפי חיה לפני אלפי שנים." אמרתי ושילבתי את ידי,היא לא תעבוד עלי.
הילה ירוקה בערה סביב רייצ´ל לרגע ואז נמוגה באוויר. אוקיי אני מאמינה.

רייצ´ל קרסה על הרצפה. התחלתי להילחץ וגררתי אותה לישיבה על מיטה שכוסתה במפה חד פעמית שקופה ומלאה בכתמי צבע.
מבטה הפך למזוגג וערפל ירוק יצא מבין שפתיה הדקות.

"ילדת הירח מהלבנה הישמרי
את השלום מהכבלים שחררי
יעמוד בדרכך אויב שהושמד
ומשפחת הבת הסודית תואבד.
זהובה וחיוורת נמצאת האלה
ששמש המוות תקבע גורלה"

קולה היה עתיק כי זאת הייתה אורקל דלפי המדברת מגרונה.

אבל ברצינות האדם הבא או האורקל שיקרא לי ילדת ירח יקבל אגרוף ישר לפנים. 
אני רצינית? למה כולם קוראים לי ככה, רק יש לי שרשרת של ירח,סיכה של ירח ובאתי בלילה במרכבת הירח בברכתה של ארטמיס,אלת הירח ופרוש השם שלי הוא ירח בלטינית. אוקיי נראלי שהבנתי למה...

אבל הכי הטרידה אותי השורה השלישית. "תואבד משפחת הבת הסודית"
כי אני הייתי הרי ביתה של ארטמיס שעליה שמרה בסוד.

הפרק הקודם		הפרק הבא