מאלף הדראקונים

הארי גרר את עצמו במסדרונות הוגוורטס, מתקדם לכיוון חדר המועדון של גריפינדור. גופו רעד מזעם, איך דראקו יכל לעשות זאת? הארי קילל את עצמו על שקינא, כעס ונפגע כל-כך. טכנית, הוא ידע שזה לא אמור להפריע לו, כיוון שהוא ודראקו מעולם לא היו באמת ביחד, אבל זה כן הפריע לו; זה הפריע לו כל-כך שהוא לא יכל לחשוב ישר. הוא זרק את הסיסמא על הגברת השמנה, שנתנה לו להיכנס עם מבט מודאג על פניה.

הארי נכנס לחדר המועדון, וקבוצה של בני השנה השלישית הסתכלו עליו מפוחדים במקצת. הוא ניסה נואשות להירגע ולחזור לשליטה לפני שמשהו אחר יתפוצץ, אבל כל מה שהוא הצליח לחשוב עליו היה דראקו ואוליבר, אוליבר ודראקו...

הוא שמע את הפורטרט נפתח שוב, והסתובב כדי לצעוק על אותו בנאדם שישאיר אותו לבד. לשיימוס פיניגן, בכל מקרה, לא הייתה שום כוונה ללכת לשום מקום.

דראקו חייך לעצמו בסיפוק, נהנה מהביסים האחרונים מארוחתו. המשימה לגרום להארי לקנא עד כדי גיחוך הלכה נפלא. המוח שלו הריץ את השיחה עם אוליבר במלתחות הקווידיץ'...

פלאשבאק

"אני לא מאמין שנתתי לך לשכנע אותי לעשות את זה, דראקו,” אמר אוליבר, מתחיל לפתוח את חולצתו. “תזכיר לי שוב למה אנחנו עושים את זה?”

"טוב, אתה עושה את זה כי אתה עדין רוצה אותי ואתה תשמח למלא כל גחמה שלי.” אוליבר נחר, אבל דראקו המשיך, מתעלם. “ואני עושה את זה בגלל שאני צריך ללמד את הארי לקח.”

אוליבר גלגל את עיניו. “נ-כון. אז למה יש לי תחושה שברגע שהארי יגלה מה עשית, הוא יהיה זה שילמד אותך שיעור?”

דראקו לבש פנים נפגעות. “עכשיו באמת, איך אתה יכול להגיד את זה? הוא אמר שהקנאה שלי לא בשליטה! אני הקורבן פה! אני רק מנסה להוכיח נקודה.”

אוליבר רק נענע את ראשו. “אני לא מאמין שאני הולך לעשות את זה להארי. אני מחבב את הארי, הוא חבר טוב ומחפש אדיר. אתה רק אידיוט קטן ומפונק, חסר נימוסים ומצפון.”

"שכחת הורס, מדהים ופיכח, אם מדברים פתוח. עכשיו אתה עומד לעמוד שם ולהטיף לי כל היום או שאתה עומד לעזור לי?”

סיום פלאשבאק

"הארי, חבר, זה בסדר, זה רק אני.” אמר שיימוס מיד. "אני יודע שאתה כועס מאוד, אבל אתה צריך להירגע לפני שמישהו יפגע.”

"מי? אני? כועס? הו לא, אני רגוע, מאוד רגוע, פאקינג מאוד רגוע עכשיו,” הארי אמר בכעס, האש בחדר המועדון התרוממה לגבהים לא טבעיים. בני השנה השלישית היו מבועתים כעט.

"לא, אתה לא.” שיימוס אמר ברשמיות. “תעלה למעלה ותשכב לנוח. אם לא תירגע מישהו כן עומד להיפגע, וזה לא יהיה אף אחד משני האנשים שראויים לזה. לא מאלפוי, או ווד.”

הארי הסתכל עליו, הכעס החיוור מופיע בעיניו. “איך ידעת?”

"ראיתי אותם,” אמר שיימוס בפשטות. “זה היה ברור שהם הזדיינו כמו מטורפים.” במילותיו של שיימוס אגרטל נשבר בקצה חדר המועדון. “אתה חייב לחזור לשליטה,  הארי. בוא, אנחנו עולים למעלה.”

הארי הרשה לשיימוס לגרור אותו מעלה לחדרם. כשהם עזבו, שיימוס הסתובב כדי להזהיר את קבוצת בני השנה השלישית. “אם מישהו מבקש אותנו, תגידו שאנחנו לא פה, אוקיי? לא משנה מי זה. אנחנו לא רוצים שיפריעו לנו.”

באולם הגדול, דראקו הסתכל על שעונו. בערך חמש-עשרה דקות עברו מאז שהארי עזב את האולם הגדול בזעם. דראקו הניח שהארי סבל מספיק זמן. הוא נעמד, התמתח, שלח לאוליבר קריצה שמחה וקיבל גלגול-עיניים בחזרה. דראקו ידע שהארי בטח הלך מיד למגדל גריפינדור, והוא החל ללכת לכיוון, מוכן למצוא את הארי ולהסביר לו הכל.

פלאשבאק

"תוודא שאתה מכפתר את החולצה לא נכון,” דראקו הזכיר לאוליבר, בזמן שבלגן לעצמו את השיער. “ואל תדחוף את החולצה למכנסיים.”

"כן, דראקו, אני חושב שאני יודע איך להראות כאילו היה לי את הזיון של החיים שלי כרגע. אפילו אם כל מה שהיה לי זו שיחה מתסכלת עם פרחח מעצבן כמוך. תודה למרלין שאנחנו לא יוצאים יותר. שכחתי איזה ממזר אתה.”

"הו, באמת. אל תנסה אפילו להעמיד פנים שאתה כבר לא רוצה אותי. עכשיו פחות דיבור, יותר פעולה. תשפשף את השפתיים עם הידיים שלך כדי שהן יהפכו לטיפה אדומות.”

אוליבר נאנח אבל עשה כמבוקש. השניים התכוונו להראות כאילו הם בדיוק הזדיינו, לפי מזימתו של דראקו.

"עכשיו תבלגן את השיער שלך,” דראקו ציווה, פותח את חולצתו שלו.

"אני חייב?” יבב אוליבר, חושב על כל הבנות והבנים באולם הגדול שהוא רצה להשאיר רושם טוב עליהם. דראקו הביא לו מבט חודרני. “או בסדר, בסדר. אידיוט טיפש. כל העבודה הזאת רק כדי לגרום לחבר הטיפש שלך לקנא,” הוא מלמל.

השניים עמדו אחד ליד השני במלתחות הקווידיץ' והסתכלו על השתקפותם במראה. כל מי שיביט בהם יגיע למסקנה חד משמעית שהם בדיוק סיימו פעילות מאוד פיזית.

"מושלם,” דראקו חייך בסיפוק, מרוצה. אוליבר נראה מעט חושש.

"אממ, דראקו?”

"מה עכשיו?”

"תבטיח שאתה לא תיתן להארי לפגוע בי?”

"מה?”

"הארי עומד להתעצבן כל-כך כשהוא יחשוב שזיינתי אותך. האמת, הוא עדין יהיה מעוצבן אחרי שהוא יבין את האמת ויגלה שאני הסכמתי לגרום לזה להראות כאילו שכבנו רק כדי לגרום לו לקנא. אני באמת מעדיף לחזור הביתה בחתיכה אחת, אז אם תוכל לוודא שהארי פוטר המפורסם לא יתקרב אלי יותר מידי אני אעריך את זה מאוד.”

"אני אדאג להארי, תינוק מגודל שכמותך. הוא לא יכעס כשאני אספר לו שלא עשינו שום דבר חוץ מלהחזיק ידיים. עכשיו תפסיק לדאוג ובוא נלך לטירה. זה הזמן לכניסה הגדולה שלך.”

אוליבר לקח מבט אחרון על עצמו ונאנח. “הארי לא עומד להיות שמח, דראקו. אתה באמת עומד לסבול, אתה יודע.”

אלוהים, אני מקווה שכן, חשב דראקו.

סיום פלאשבאק

כאשר הם נכנסו לחדרם, הארי נפל על מיטתו על הבטן, קובר את ראשו בידיו. שיימוס עשה במוחו כמה תכנונים מהירים ואז התקדם לעבר מיטתו של הארי.

"הארי? אמר שיימוס ברכות, יודע שזהו רגע עדין.

"שיימוס, תראה, אל תיעלב, אבל אני באמת לא במצב רוח לדבר או משהו עכשיו, אוקיי?” הארי אמר, שומר את פרצופו מוחבא בידיו. שיימוס עטה את הבעת "באמת אכפת לי ממך" הטובה ביותר שלו והתיישב על קצה המיטה של הארי.

"אני לא אכריח אותך לדבר, הארי,” הוא אמר, נותן למבטא האירי שלו לבלוט יותר מן הרגיל (נאמר לו שהמבטא שלו הוא אחד מהתכונות הסקסיות ביותר שלו). “זה רק... תראה, מגיע לך טוב יותר, מאלפוי הוא ממזר על מה שהוא עשה לך.”

"כן, טוב, הייתי צריך לראות את זה בא, נכון? אני מתכוון, הוא כן מאלפוי מזורגג וכל זה. אלוהים, אני כל-כך טיפש.” הוא אמר באנחה. שיימוס שלח את ידיו בעדינות והתחיל ללטף את גבו של הארי. הארי הסתובב והביא לו מבט מבולבל.

"אני רק מנסה להרגיע אותך. הקסם שלך יצא לגמרי משליטה לכמה דקות, אתה צריך להירגע שלא יקרה משהו.” הארי נאנח ולא התנגד. שיימוס חייך לעצמו.

"עכשיו תקשיב לי, הארי פוטר. אתה לא טיפש ואתה יודע את זה. זו לא הייתה אשמתך,” שיימוס אמר, מתקרב עוד יותר כדי להפוך את הליטוף למסאז'.

"כן טוב, אני מרגיש די טיפש עכשיו. לא הייתי צריך לבטוח בו. הייתי צריך לדעת שהוא יעשה את זה,” הארי אמר.

"תפסיק עם זה,” אמר שיימוס בתקיפות. “אל תאשים את עצמך, לא יכולת לדעת.” שיימוס התקרב עוד יותר, ועיסה את גבו של הארי בשתי ידיו. כשהארי נעשה מתוח מעט מתחתיו, שיימוס פשוט העמיק את המסאז'.

"אתה כל-כך מתוח, הארי. רק תן לי לעזור לך להירגע,” שיימוס אמר, מחזיק את נשימתו. הארי היה יותר מידי כעוס מכדי שיהיה לו אכפת ששיימוס פיניגן היה מעליו, מעסה את גבו, והוא לא חשב על לשאול מה כוונותיו.

"הארי... אממ... לא פה עכשיו,” אמרה הגריפינדורית לדראקו, שבדיוק דפק על הפורטרט ופגש את בת השנה השלישית שענתה על 'האם הוא יכול בבקשה לדבר עם הארי פוטר'. דראקו בקושי הרים גבה לעברה. הוא במקרה היה שקרן מעולה, וגם היה מעולה בלדעת מתי מישהו משקר לו. במיוחד שקרן גרוע כמו בת השנה השלישית שעמדה מולו.

"אל תהיי טיפשה, ברור שהוא פה. הוא למעלה בחדר שלו?”

"אממ...לא?” בת השנה השלישית הייתה לחוצה ביותר בגלל הסלית'ריני המדהים שניסה להוציא ממנה מידע. הוא הביא לה את אחד מהחיוכים היותר הורסים שלו, ובת השלישית הקטנה הסמיקה.

"קדימה, את יכולה לספר לי. אני לא אגלה לאף אחד אחר, אני מבטיח. זה יהיה הסוד הקטן שלנו,” הוא אמר בקריצה, והילדה הקטנה הסמיקה עוד יותר. אחת מחברותיה באה לצידה.

"אנה, את לא יכולה לספר לו! הבטחנו לשיימוס שלא נספר,” היא לחשה לאוזנה של חברתה, אבל דראקו שמע כל מילה. גישתו המקסימה נעלמה תוך רגע.

"שיימוס?” דראקו אמר, עיניו החלקלקות התרחבו בכעס. “פיניגן נמצא עם הארי כרגע?” המילים היו חדות ומעט מפחידות.

"אממ...” אנה נאבקה.

לדראקו זה הספיק. הוא עבר דרך שתי הבנות שחסמו את דרכו ורץ למעלה לחדרו של הארי.

"מאלפוי הטיפש,” הארי מלמל לעצמו. “דראקו פאקינג מאלפוי הטיפש והמעצבן.”

"אל תחשוב עליו,” שיימוס לחש לאוזנו, מחליק את ידיו מתחת לחולצתו של הארי כדי לעסות את גבו התחתון. הארי היה מודע עכשיו לכך ששיימוס היה מעליו, ושהידיים שלו היו על עורו החשוף, ושזה לא בדיוק הפוזיציה הנכונה למישהו שאינו החבר שלו (למרות שנדמה כי הוא בדיוק הזדיין עם מישהו אחר), אבל הוא היה יותר מידי אבוד במחשבות הקנאיות שלו על דראקו ואוליבר מכדי לחשוב על זה.

לפתע, הארי הרגיש את שיימוס נשען קדימה ומנשק בעדינות את צווארו של הארי. הארי קפא.

"שיימוס, תפסיק עם זה!”

"למה הארי? אתה לא אוהב את זה?” שיימוס נשען שוב לנשק את הארי שוב.

"שיימוס, אמרתי תפסיק!” וכשהמילים עזבו את פיו של הארי הדלת למעונות נפתחה לרווחה.

"מה לעזאזל?”

דראקו מאלפוי מאוד, מאוד מעוצבן עמד בפתח הדלת והסתכל על שיימוס פיניגן עם מבט מוות מאלפויי קפוא, הכי מפחיד בהיסטוריה של מבטי המוות הקפואים של משפחת מאלפוי.

"פיניגן, ממזר מוחלט שכמותך, אני הולך להרוג אותך.”

שיימוס החוויר. “מאלפוי, אני-”

"פשוט תשתוק ותרד ממנו.”

"אבל מאלפוי, אני לא-”

"עכשיו, פיניגן! אתה חרש? תרד מהחבר שלי לעזאזל!!”

"אוקיי, אוקיי. תירגע,” שיימוס ירד מהארי במהירות, שהביא לו מבט מלוכלך. שיימוס בבירור היה קצת יותר ממפחד מדראקו, ומסיבה טובה. דראקו נראה מטורף כדי להפחיד סוהרסן.

"תקשיב טוב, חתיכת חרא, אם תעזוב את החדר בשנייה הזאת אני אולי, אולי לא אשבור את הפרצוף המכוער שלך.”

"תראה מאלפוי, אני מצטער, אני לא התכוונתי לנשק אותו, ברצינות,זה היה רק מסאז', אני חשבתי-”

"עוף מפה!” שיימוס לא ניסה לומר מילה נוספת, והסתלק מהמעונות. דראקו טרק את הדלת מאחוריו, הטיל כל כישוף נעילה ושקט שהוא יכל לחשוב על ואז פנה אל הארי.

"ואתה! מה לעזאזל זה היה?”

"אני?? איך אתה מעז, מאלפוי!” כל כעסו של הארי מהתקרית באולם הגדול הופיעה בשנייה, והוא קפץ מהמיטה אל מול דראקו.

"איך אני מעז? אני נכנסתי וראיתי את פיניגן מעלייך ומנשק אותך! מנשק אותך! שיימוס פאקינג פיניגן, פוטר!”

"מה לעזאזל??!! אין לך שום זכות לכעוס. אתה זה שבגד בי!”

"על מה לעזאזל אתה מדבר?”

שני הבנים עמדו באמצע חדר השינה, צועקים אחד על השני בכל כוחם.

"אתה שכבת עם אוליבר, ממזר בוגדני שכמותך! שלא תעז לכעוס עלי בגלל שיימוס, בגלל שאני רותח עליך!”

"אני לא שכבתי עם אוליבר, דפוק שכמותך!”

"אוקיי, שיהיה מאלפוי, אני ראיתי את שניכם באולם הגדול, שיער מבולגן, חולצות מכופתרות לא נכון, לא מסוגלים להוריד את העיניים שלכם אחד מהשני. אני חושב שאני יכול לדעת מתי שני אנשים עשו סקס. אם אתה רצית להיות עם אוליבר, היית צריך להגיד לי. אני יכול לקבל רמז,” הארי אמר במרירות, ודראקו הרגיש את בטנו מתהפכת. הוא באמת לא חשב שהארי יפגע מהרעיון שהוא ואוליבר ביחד. לוקח מבט מהכאב שבפניו של הארי, דראקו התחיל להרגיש אשם.

"אממ, הארי, אולי כדאי שאני אסביר.”

"מה יש להסביר? אתה לא צריך להמציא תירוצים בשבילי, נכון? אני מתכוון, אנחנו לא באמת ביחד, נכון?” כל מילה שיצאה מפיו של הארי הייתה קפואה.

"פוטר, אני-”

"בוא פשוט נשכח את העובדה שאתמול אתה לא הסכמת לדבר איתי במשך שעות בגלל מכתב מצ'ארלי, או שאכלת אותי חיי מול כל חדר המועדון בגלל ששיימוס העיר כמה הערות מטומטמות.” העיניים הירוקות והפתוחות הרגילות של הארי היו נוקשות וקרות.

"הארי, אתה לא מבין-”

"לא, אני מבין. זה בסדר אם אתה מתעצבן עלי  בגלל שאני יפה, כן? אבל אלוהים ישמור לי אסור להתעצבן בגלל שאתה מזדיין על האקס שלך!”

"פוטר, שתוק ותקשיב לי!” דראקו צעק, תופס את כתפיו של הארי ומסתכל אל תוך עיניו. “אני לא. שכבתי. עם אוליבר ווד.”

"ניסיון נחמד, מאלפוי. אני ראיתי אתכם באולם הגדול.”

"זו הייתה הצגה.”

"הצגה?”

"כן, הצגה! תכננו את הכול.” הארי הביא לדראקו מבט חשדני ביותר.

"ולמה זו הייתה הצגה?”

"כדי לגרום לך לקנא, אידיוט טיפש שכמוך! כדי להתנקם על מה שאמרת אתמול בלילה על זה שהקנאה שלי לא בשליטה. אוליבר רק עשה לי טובה, גרמנו לזה להראות כאילו הזדיינו, אבל כלום לא קרה.” דראקו לא שם לב למבט המסוכן שהופיע בעיניו של הארי, מאחר והיה עסוק בלנסות לזכור ששיימוס נישק את הארי כשהוא נכנס פנימה והתחיל לכעוס שוב. “שדרך אגב, לא הייתה כמו המקרה שלך עם פיניגן, אז-”

"מאלפוי.” קולו של הארי היה שקט באופן מסוכן, ועיניו הבהירות הפכו לכהות ושחורות מכעס. “אתה אומר לי שאתה תכננת את כל הסיפור הזה, שיראה כאילו הזדיינת עם האקס שלך, רק כדי לגרום לי לקנא?”

דראקו לא היה מודע לסכנה שבה הוא היה. “כן, פוטר, זה בדיוק מה שאני אומר לך, אני לחלוטין חף מפשע! אבל אז אני בא לפה ומוצא את שיימוס פיניגן המעצבן מעליך, מנשק אותך, ועכשיו אתה מרשה לעצמך ל-”

"מאלפוי, שתוק.” הארי לקח צעד גדול קדימה, ודראקו לקח אחד אחורה. הוא סוף-סוף שם לב לזעם הקר בעיניו של הארי, ובלע את רוקו. חלק ממנו ידע שסביר להניח שהארי יהיה טיפה כועס בגלל התרגיל הזה, אבל הוא שכח כמה מטורף הארי היה כשהוא באמת כעס.

"מכל האנשים הילדותיים...אנוכיים...מניפולטיביים...” ועם כל מילה הארי לקח עוד צעד קדימה ודראקו אחורה, עד שהארי הצמיד אותו לקיר.

הוא נעל את זרועותיו על של דראקו ודחף אותו על הקיר, נשען קדימה כך שבין פניהם הפרידו מספר אינצ'ים בודדים. “אתה בים של צרות, דראקו מאלפוי.”

ודראקו, כנגד הקיר, ידיו מוצמדות לגופו, עם הארי רותח מכעס מולו, התחיל להרגיש טיפה מבוהל.

ואז, טיפה לא צפוי, היה שינוי קטן.

"חכה, הארי, אני יכול להסביר-”

"אני חשבתי שאמרתי לך לשתוק.” להארי עדין היה ניצוץ מסוכן בעיניו, והוא הסתכל על דראקו במבט של כעס מעורבב עם כאב.

"ממתי אני לוקח הוראות ממך, פוטר?” דראקו אולי היה מפוחד, אבל הוא לא היה בדיוק טיפוס שמוותר, והוא מעולם לא היה טוב במיוחד בלשתוק.

הארי דחף אותו אל הקיר. “אל תתחכם איתי, מאלפוי,” הוא נחר. הוא הסתכל ישירות אל תוך עיניו של דראקו, ודראקו רעד. “תן לי סיבה אחת לא לזרוק את התחת שלך ממש עכשיו ולשלוח אותך מזדחל בחזרה אל אבא שלך ולסוף המאושר שלך עם פרקינסון.”

דראקו לקח נשימה עמוקה. כנות הייתה סביר להניח הדבר היחיד שיכל להציל אותו כרגע. “בגלל... טוב, בגלל שאני... אממ... אני באמת רוצה להיות איתך.”

טוב. זו לא הייתה התשובה לה הארי ציפה.

"מה?” אמר הארי, ממצמץ, משחרר מעט את אחיזתו בדראקו, לפתע לא כל-כך כועס.

לחייו של דראקו הסמיקו בורוד בהיר והוא הסתכל על רגליו. “אני... ובכן, אני די חושק בך.” אחיזתו של הארי בדראקו נחלשה עוד יותר בזמן שהוא בהה בבלונדיני, לא מאמין.

"אני לא... אני לא מבין,” אמר הארי. “אם רצית להיות איתי, למה העמדת פנים ששכבת עם אוליבר?”

דראקו הסמיק קצת יותר. “טוב, אתה רואה, אני באמת מחבב אותך,” הוא מלמל לרצפה. “ואני ממש קינאתי אתמול. בגלל זה ארגנתי לך את זה. אני רציתי שתקנא בי גם."

הארי שחרר את אחיזתו בדראקו לחלוטין, ודראקו התוודע להרגשה המדהימה בחזהו כשאר הוא ראה לאט לאט את הכעס והכאב נעלמים מעיניו של הארי.

"אני לא התכוונתי לפגוע בך,” דראקו הסביר, מעט חושש. “אני לא חשבתי שבאמת היה לך אכפת ממני, אז רק חשבתי שתקנא או אולי תכעס, אבל לא תיפגע. אני מרגיש נורא ואני מאוד מצטער. סולח לי?”

מבטו היה כל-כך מסכן ורציני וחמוד, עם עיניים אפורות וגדולות ושיער מבולגן למשעי, עדין מסמיק מווידויו, שהארי, עד כמה שרצה להישאר כועס, מצא את עצמו נמס.

הוא נאנח וגלגל את עיניו. “אתה פרחח מוחלט, אתה יודע את זה?” הוא שאל, מבריש קבוצת שיערות מעיניו של דראקו. “אבל אני סולח לך,” הוא חייך, נהנה מהצורה בה עיניו האפורות של דראקו נצצו משמחה מתשובתו. הוא נשען קרוב יותר ולחש, “אבל רק בגלל שאני חושק בך גם.” ונותן לעיניו להיסגר, הוא סגר את המרחק בין הפנים שלהם והביא לדראקו נשיקה מתוקה ואוהבת.

דראקו השמיע קול קטן שנשמע כמעט כמו יבבה, וכרך את זרועותיו סביב צווארו של הארי, מחזיר את הנשיקה ומחליק את לשונו לתוך פיו של הארי. הנשיקה התחממה במהירות בגלל שבוע של מתיחות מינית בין שני הבנים. הארי העביר את זרועותיו לאורך גבו של דראקו וכרך אותם סביב מותניו, מושך את דראקו צמוד אל גופו. אחרי כמה דקות של נשיקה לוהטת, הארי משך את דראקו מהקיר ושניהם עשו את דרכם למיטתו של הארי, אצבעותיו של הארי נאבקות עם כפתורי החולצה של דראקו. הם שמרו את שפתיהם צמודות, עוצרים רק לרגע כדי להוריד את החולצה של הארי.

הארי הרגיש את אחורי ברכיו מתנגשות במיטה ונפל אחורה, דראקו מעליו, הארי מחליק את חולצתו מזרועותיו כאשר הם נאבקו יחד, נוגעים בכל פיסת עור חשופה. הוא אהב את התחושה של גופו של דראקו תחת ידיו, לא מוכן להפסיק לגעת בו אפילו לשנייה. הוא קבר את ראשו בצווארו של דראקו, גורם לבלונדיני לגנוח.

"או, אלוהים,” הארי גנח כשגלים של הנאה עברו בו. דראקו שלח לעברו מבט מרוצה וסקסי והתכופף כדי ללחוש לאוזנו.

"אתה אוהב את זה הארי?” הוא שאל בשעשוע, עגנו צמוד לשל הארי, מניח נשיקות על מצווארו של הארי עד אוזנו. הארי נהם בתסכול.

"לטובתך אתה לא מתגרה בי, דראקו,” הוא לחש לאוזנו של הבלונדיני, נאנח כשדראקו הזיז את עגנו.

"לא מתגרה,” הוא אמר בסיפוק. “לפחות, לא הפעם,” הוא הוסיף. הוא התכופף ומצץ את צווארו של הארי. הארי המשיך להריץ את ידיו במורד גבו של דראקו ועל כתפיו. דראקו חזר לנשק את פיו של הארי, ובמשך הדקות הבאות כל מה שלא כלל שפתיים, לשון, עור חם והעונג שנבנה בתוכם, לא היה חשוב.

דראקו התמוטט על הארי, והשניים שכבו זרוקים יחד במשך כמה דקות, נושמים בכבדות. לבסוף, דראקו התרומם כדי להסתכל על הארי וחייך.

"טוב?”

"הו כן. דיי,” הארי השיב, עיניו סגורות.

השניים שכבו בשקט למשך כמה רגעים לפני שהארי סוף-סוף דיבר שוב.

"אתה באמת פרחח לא יאומן, מאלפוי,” אמר הארי, בעצלנות ולא בצורה חשובה יותר מידי, מריץ את אצבעותיו בשיערו של דראקו.

דראקו נאנח. “זה לא מה שחשבת בדיוק לפני כמה דקות,” הוא אמר, מתגפף בתוך צווארו של הארי.

"שקט אתה.” אמר הארי בשעשוע. “ברצינות, אני לא מאמין שתכננת את כל הדבר עם אוליבר. הייתי מוכן להרוג אותו, אני מקווה שאתה יודע.”

"כן, אני יודע. אתה די קינאת. עכשיו כשאתה יודע איך זה מרגיש, אני חושב שאתה חייב לי התנצלות על שאמרת שהקנאה שלי היא לא בשליטה.”

"מה?” פיו של הארי נפער, והוא הסתובב כדי להסתכל על דראקו. “אני לא חושב. שום התנצלויות בפניך. למען האמת, אתה צריך להתבייש בעצמך, עושה לי תרגיל נוראי כזה.”

"מה אני יכול לומר? אני ילד רע.”

"אני צריך להעניש אותך.”

"כן, אתה צריך.”

"אני מתכוון להעניש אותך. אני עומד לגרום לך להצטער על כל השטויות האלה.”

"ברור שאתה מתכוון. אבל בינתיים, פחות דיבורים, יותר נישוקים.” וכדי להבהיר את נקודתו הוא הרים את פניו והדביק נשיקה על שפתיו של הארי, שהחזירה במהירות, והשניים בזבזו כמה רגעים ממזמזים אחד את השני בשמחה. הנשיקה בדיוק החלה להתחמם כאשר הארי התנתק והסתכל על דראקו בחשדנות.

"אתה התגרית בי כל השבוע בכוונה, לא? גורם לי להתחרמן בלי שום כוונה לשחרר יצרים. דפוק.”

"אוי, אל תהיה כזה תינוק. בטוח שזה היה שווה בשביל מה שעשינו כרגע.”

"הממ, אולי. אבל כדאי שתדע שאני לא קרוב לסיים איתך עדין,” אמר הארי.

"אה, אתה לא?” דראקו ניסה לדבר בטבעיות, אבל לחץ הדם שלו התחיל לעלות שוב.

"לא בזמן הקרוב.” ובמילים אלו הארי התרומם, הפיל את דראקו ממנו והצמיד אותו למזרן, התיישב עליו, והתחיל לנשק את הסלית'ריני שוב.

הרבה זמן אחר-כך, דראקו הזדחל לחיקו של הארי והדביק לו נשיקה מתוקה על פיו, ואז התקרב עוד יותר אליו והניח את ראשו על חזו של הארי. הארי חייך אל דראקו ואז סגר את עיניו, כורך את ידיו מסביב לבלונדיני וקובר את אפו בשיערו הרך והכסוף של דראקו.

אחרי כמה רגעים, דראקו דיבר. “אז אתה מבין שעכשיו אתה החבר האמיתי שלי, כן?”

"באסה,” אמר הארי. “אני באמת?”

דראקו חייך, משועשע. “הו כן. אתה שלי עכשיו.”

הארי נאנח בדרמטיות. “טוב, אני מניח שיכול להיות גרוע יותר, למרות שאני באמת לא רואה איך.”

דראקו חבט בידו. “תשתוק, אתה. אתה בר מזל, אתה יודע. עכשיו יש לך חבר חכם, מקסים, מדהים, חתיך באופן הורס ועשיר.”

"שכחת מרושע, מפונק ומניפולטיבי באופן מטריד.”

"אתה אומר את זה כאילו זה דבר רע.”

הארי נחר. בנקודה זו הבנים הופרעו על-ידי נקישה חזקה על הדלת וכמה קולות מעומעמים.

"אה-הא. השותפים שלי לחדר. כנראה הם רוצים את החדר שלהם בחזרה,” אמר הארי בעצלנות, לא עושה שום תנועה לכיוון הדלת.

"כן. אני מניח שהם רוצים,” דראקו השיב, לא מרים את ראשו מחזו של הארי. הם שכבו יחד עוד רגעים מספר, מקשיבים לקולות שנהפכו מבקשות והערות לצעקות.

"עדיין, אני מניח שאנחנו צריכים לתת להם להיכנס,” אמר הארי לבסוף, עם אכזבה בקולו. דראקו בקושי נאנח ונצמד אל הארי יותר.

"אני מניח שאנחנו צריכים,” הוא השיב, מעט מעומעם מאחר וראשו היה קבור בצווארו של הארי. הצעקות הפכו לאיומים כעת, שאחריהם הגיעו דפיקות חזקות על הדלת.

"אבל בכל זאת,” אמר הארי בהרהור, “אף אחד מאיתנו מעולם לא היה יותר מידי טוב בלעשות מה שצריך. למה להתחיל עכשיו?”

"אתה צודק בהחלט,” אמר דראקו בעייפות, ושני החברים התכרבלו יחד ונרדמו.

הפרק הקודם		הפרק הבא