עוטי השיריון- הסיכוי האחרון של הוגוורטס

לאלזה היה יום מספיק גרוע, גם מבלי שיצור מוזר יבוא אליה לארמון בחברתו אל אולף.
מסתבר שניהול הממלכה קשה הרבה יותר ממה שהיא חשבה.
היא הייתה צריכה לטפל בעניינים כלכליים וכל השטויות האלה שהיא לא הבינה.
לדעתה אפילו אולף היה יכול לנהל את הממלכה יותר טוב ממנה.
"שטויות, אני בטוחה שתצליחי יום אחד", הייתה אנה מעודדת אותה בכל פעם שהיא הייתה במצבי משבר.
אנה אומנם לא הייתה יכולה לעזור לה, אבל היא הייתה יופי של אחות.
היא תמכה בה ועודדה אותה, גם כשהיה לה קשה.
אלזה הייתה אסירת תודה אליה.
וזה עוד בלי לומר את העובדה שאנה הצילה את חייה.

"אולף, תודה רבה שאתה בסדר", אמרה אלזה בהקלה. "לא ידעתי שאיש שלג יכול להיחנק".
אלזה פנתה ליצור הירקרק.
"אולי תסביר לי מי או מה אתה?", היא שאלה בקרירות.
"אני מיכלאנג'לו. צב נינג'ה. ולפי מה שהבנתי הגעתי ממימד אחר. אצלנו זה תמיד קורה", הסביר מייקי.
אלזה בהתה בו.
"על מה אתה מדבר? צב נינג'ה? מה?!"
"אני צב נינג'ה. זה אומר שאני שולט באומנות הנינג'יטסו. אם אני הבנתי אז אין שום בעיה שאת תביני. זה ייקלט לך בשנייה".
אלזה התייאשה מלנסות להבין.
אבל מאז אולף היא כבר הייתה רגילה לדברים כאלה.
הוא איש שלג מדבר נטול שכל.
הוא וצב הנינג'ה אחרי הכל לא כל- כך שונים.
"אה, כמובן. דינג'יצו", קראה אלזה. "איך שכחתי מזה..."
מייקי הינהן בחיוך.
"ידעתי שתיזכרי", הוא אמר בביטחון.
אלזה פלטה צחקוק.
היצור הזה קצת מצא חן בעיניה.
היא עמדה להמשיך את השיחה המשעשעת, כשקול פסיעות הסב את תשומת ליבה למדרגות.
אנה וכריסטוף עלו במדרגות, מדברים ביניהם ומצחקקים.
אלזה שמה לב שיש ביניהם חיבה הדדית.
הם אהבו להעביר את הזמן אחד עם השני.
אלזה הניחה שאנה תתלהב מהצב.
כריסטוף גר עם טרולים כשהוא היה קטן, אז בטח צב זאת לא תהיה ההפתעה הכי גדולה שלו.
"היי כריסנא. כלומר, אנטוף. כלומר, כריסטוף ואנה. אנה וכריסטוף", אמרה אלזה בשעשוע.
אנה גילגלה עיניים.
"זאת לא הנקודה", אמרה אלזה. "העניין הוא שיש לנו בעיה קטנה".
אנה וכריסטוף השפילו את עיניהם לעבר מייקי כאחד.
מייקי נופף אליהם בעליזות.
"אלזה, מה זה היצור הזה", שאלה אנה, ספק משועשעת, ספק מודאגת.
"קוראים לו מיכלאנג'לו. הוא צב קונג פו, או משהו כזה", אמרה אלזה. "הוא טוען שהוא הגיע ממימד אחר. אין לי מושג מה זה אומר".
"אה, מצוין. עוד מישהו מוזר מצטרף למשפחה", אמר כריסטוף.
"הוא נראה די חמוד", אמר אנה, ורכנה ליצור.
"היי, קוראים לי מייקי", קרא מיכלאנג'לו.
אנה נבהלה, ומעדה.
"הוא מדבר!", היא קראה בפליאה.
אלזה גילגלה עיניים.
"איך בדיוק אני אדע שקוראים לו מיכלאנג'לו? מלאך התגלה אליי?"
"לא הייתי מוכנה לזה", הודתה אנה. "איפה הבית שלך, מייקי?"
"במימד אחר", אמר. "ואם כבר מדברים, שכחתי לגמרי מהשלט".
הוא התכופף והרים את הקובייה השחורה כפחם.
למה השלט היה חייב להגיע דווקא אליו?
למה לא לדוני?
או ליאו?
או כל צב אחר?
מייקי הביט בכפתורים הצבעוניים בייאוש.
הוא לחץ על כמה כפתורים אקראיים, מקווה לטוב, כשפתאום הקובייה החלה לזהור באור סגול.
כל הנוכחים הביטו בקובייה בדאגה, חוץ מאולף, שהתקרב אליה מהופנט.
"אולף, תתרחק משם!", קראה אלזה.
"כל- כך... יפה", אמר אולף, והביט בקובייה בסהרוריות.
אלזה הניפה את ידה, וחומת קרח חצתה בין אולף לשלט.
מייקי הביט בה המום.
"יש לך כוחות!", הוא אמר. "אולי את תוכלי לעזור לנו!"
אלזה בדיוק התכוונה לשאול על מה הוא מדבר, כשהבזק של אור מסנוור העיף את כולם אחורה.
התקרה רעדה.
מייקי זיהה את הקובייה מבעד לערפל הסמיך והסגלגל שהתפזר באוויר.
היא ריחפה באוויר, ומתוכה יצא הפורטל הבין ממדי.
חומת הקרח של אלזה התנפצה לרסיסים ברחבי החדר.
מייקי התקרב לפורטל בזהירות.
הוא לא זכר שזה קרה בפעם האחרונה שהם השתמשו בשלט.
גם האחרים התקרבו לשם בזהירות, מנסים להבין את פשר הדבר.
"בדיוק אמרת שאני יכולה לעזור לך, כשהקופסא שלך התפוצצה. במה התכוונת שאוכל לעזור?", שאלה אלזה.
"העולם שאני חי בו נמצא תחת מתקפה. אני חושב שנצטרך אותך. הכוח שלך מאוד מועילים", אמר מייקי.
הוא לא הבין מאיפה הגיע לו המשפט הזה.
הוא נשמע כמעט כמו ליאו.
נראה שמייקי מתחיל לקחת אחריות על דברים.
ולהיות אחראי.
ו...בוגר.
מייקי לא אהב את זה.
הוא רצה להישאר צעיר וחסר אחריות לנצח.
אבל הוא התחיל להידבק מליאו.
אבל לא היה לו זמן להתעסק בזה עכשיו.
יש לו עולם להציל.
"אני לא יודעת... אני בקושי מצליחה לנהל את העולם שלי", אמרה אלזה.
אנה הזדעפה.
"לא", אמרה אנה בנוקשות. "אני חושבת שאת צריכה ללכת. עד עכשיו לא הצלחת להוכיח את עצמך שאת ראויה להיות המלכה באמת. זה הזמן שלך להיות גיבורה. אני סומכת עלייך, אלזה. ואני יודעת שתצליחי".
"אנה צודקת. אנחנו נעזור לממלכה כשאת לא תהיי פה. מבטיחים", אמר כריסטוף.
אלזה הירהרה רגע בנושא.
"צודקים. אני אלך", היא החליטה לבסוף.
"אז את מוכנה?" שאל מייקי.
"כן".
"בואו נעשה את זה. בויאקשה!"
מייקי זינק אל תוך הפורטל, ואחריו אלזה.
אולף הביט בפליאה בפורטל.
הוא התקרב אליו ביראת כבוד.
"אולף, מה אתה עושה!", קראו אנה וכריסטוף ביחד, ורצו לעברו.
אנה בדיוק הצליחה לאחוז בידו הדקיקה של אולף, כשהשלושה נשאבו אל השער אפוף המסתורין.

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא