עוטי השיריון בהוגוורטס- הנבואה

שלושת הצבים הנותרים צעדו לאורך המערה.

"הפחדים הכי גדולים שלנו...", הירהר דוני.
"ג'וקים!", גיחך ליאו והצביע על ראף.
"ומה הפחד שלך בדיוק?", שאל ראף, "את זה לא סיפרת לנו".

"אממ... זה לא עניינכם. בואו נמשיך", התחמק ליאו.
ראף הביט בו בחשדנות.

"אני אספר לספלינטר מי שבר את התמונה שלו עם מיווה", אמר ראף וחייך חיוך זדוני.
"אוקיי, בסדר, אני אספר. הפחד הגדול שלי הוא- ", ליאו בלע את רוקו, "- שאני אאכזב אתכם".

שתיקה מביכה השתררה בין שלושתם.

"פפפפ... חה חה חה! והעיקר אתה ירדת עלי", אמר ראף, וצחק צחוק של שמחה לאיד.
"אוי, ליאו הגיבור שלנו מפחד לאכזב אותנו", הצטרף דוני.

לאחר כמה דקות הם הגיעו לקיר, באמצע ניצבה דלת.
ראף ניסה לפתוח את הדלת, אבל היא הייתה נעולה.

"אני אפרוץ את הדלת בשיטת ראף", ראפל רץ לעבר הדלת, מוכן להעיף אותה.
"אלוהומורה!", קרא דוני, מניף א שרביטו.

הדלת נפתחה לפני שראף הספיק לנגוח בה, וכתוצאה מכך הוא נפל על הרצפה.

ליאו התפקע מצחוק. "אני רק מחזיר לך על זה שירדת עלי", הוא העיר.

"דוני, כשנגמור עם המשימה המטופשת הזאת אני אסגור איתך חשבונות", הזהיר ראף.

לפתע השלושה הרגישו כאב חד בראשם, ונפלו על רצפת המערה, חסרי הכרה.

*** 

כאשר דוני התעורר הוא הבחין בדמות לצידו.
הדמות נראתה מוכרת, אבל הוא עוד ראה מטושטש.

כאשר הראייה שלו התמקדה הוא מצא את עצמו מביט בעיניים כחולות של נערה ג'ינג'ית שאת שערה עיטרה קשת צהובה.

"אפריל! אני שמח לראות אותך. חיכיתי לך המון זמן. כלומר לא חיכיתי לך כי אני אוהב אותך או משהו.. אני כאילו לא שמה ש- אוף! כדאי שאני אפסיק לדבר", בירבר דוני.

"דוני, כדאי באמת שתהיה בשקט", הציעה אפריל.

לפתע הבזק של כעס ניצת בעיניה.

"אני שונאת אותך!", היא אמרה בקול שלא הזכיר את הקול של אפריל בכלל.

"אתה סתם חנון דביל! אני שונאת אותך! שונאת! אותה יודע את מי אני כן אוהבת?", אמר אפריל בקול.

לפתע הופיע נער בעל שיער שחור ועיניים חומות מתחת לגבות עבות. הוא חייך בשובבות.

"את קייסי אני אוהבת. הוא חמוד ומגניב וג'נטלמן", אמרה אפריל בקול מתקתק.

היא רכנה אל קייסי ונישקה אותו על לחיו.

דונטלו הביט בנעשה, נחרד.
"לא!! תפסיקי! תפסיקי!", דוני איבד את שיפיותו מרוב כאב, והוא נפל על הרצפה מיוסר.

***

"הו, ליאו. זה אתה", אמר ראף לאחר שהתעורר.

ליאו פתח את פיו לדבר, אך לחרדתו של ראף, הפה של ליאו התמלא ב- ג'וקים!

ליאו גנח ונפל על הרצפה.
"אהההה!!!!!", נבהל ראף.

כאשר ליאו הזדקף, ראשו התחלף בראש של ג'וק.
"ראף, תחבק אותי", אמר ליאו.
"אההההההה!!!", צרח ראף, "בפעם אחרת ג'וק מגעיל!"

המערה החלה להתמלא ברעש מוזר.
המון חרקים מבחילים החלו לשרוץ במערה.

"תגידו לי שזה חלום", אמר ראף ובלע את רוקו.

לפתע החרקים התפזרו.
ראף נשם לרווחה, אבל הרגיש שזה לא הסוף.

והוא צדק.

לאחר כמה שניות הופיע יצור סגול מוזר, בעל פה בצורת בומרנג מלא בשיניים קטלניות.
מתוך ראשו דמוי הג'לי צמחו קרניים מעל עיניים זוהרות בצבע צהוב.

"דראג", אמר ראף בשנאה מהולה בפחד.
"רא'פילה. יש לי בשבילך מישהי שאתה רוצה לפגוש.

יצורה כחולה דמוית לטאה, רק גדולה יותר עקפה את דראג והביטה בראף.

"מונה? מונה ליזה?", אמר ראף בפליאה.

"אני מצטערת ראף. אני חייבת לבגוד בך", לפתע המון ג'וקים כיסו את דמותה של מונה ליזה, וכשהג'וקים התפזרו היא לא הייתה שם.

"מונה!!!", זעק ראף. הוא נשכב על הרצפה ביסוריים, מחכה שהסיוט הנוראי ייגמר...

***

ליאו התעורר, קהה חושים.
הוא נעמד על רגליו באיטיות, והביט בראף.
ראף ישב על הארץ ונראה מדוכדך מאוד.

"ראף?", ליאו תהה למה ראף במצב רוח רע.

"ליאו", קולו של ראף היה צלול מהרגיל, "נכשלת. אתה איכזבת אותנו. לא תוכל לכפר על הטעות".

כשראף הסתובב עיניו היו ריקות. שחורות לגמרי.

"לעולם לא נגיע לבדולח! זה מאוחר מדי!"

ליאו נסוג לאחור בבהלה.

מייקי ודוני הצטרפו.
הם אמרו ביחד במן מקהלה מצמררת: "איכזבת אותנו ליאו! נכשלת במשימה!"

"לא! די! תפסיקו", התחנן ליאו.
ואז גם הוא, שכב על הרצפה, ואיבד את הכרתו...

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא