הפכים דומים

אז הפרק הזה יהיה שוב מנקודת המבט של הרמיוני, ולא מנקודת המבט של דראקו, כפי שאתם רגילים, אבל זה רק בגלל שריחמתי עליכם ולא רציתי להשאיר אתכם במתח לגבי התגובה של הארי ורון :)

כן, כן, אני יודעת שאני אוסום.

ויכול להיות שחלקכם ראו בפאנפיק השני שלי, 'אהבה אסורה', שאני חייבת רעיונות לפאנפיקים חדשים, אז כן, אני חייבת, כי משהו נורא קרה ואני לא. מצליחה. לחשוב. על. כלום!!!! זה אסון!!!! אז....... אם יש לכם שיפים שאתם רוצים שאני אכתוב עליהם, רק תגידו (לא לסביות, מניסיון זה לא יוצא טוב)!! ואם אתם רוצים שיהיו בפאנפיק כל מיני דברים, תגידו כמה שיותר כי אני חייבת השראה. 

תודה ^^

"מה?" הארי שאל בפנים אטומות.

"רואים? אמרתי לכם שלא תקבלו את זה! לא הייתי צריכה-"

"לא! הרמיוני! זה בסדר, אנחנו פשוט טיפה מופתעים..."

"רגע, רגע." היא אמרה. "זה... בסדר?" 

"כן! אם אתם מחבבים אחד את השני, זה בסדר! אנחנו לא מבטיחים שנהפוך להיות החברים הכי טובים של דראקו או משהו, אבל אם טוב לך, אנחנו מקבלים את זה, נכון רון?"

"נכון." אמר הג'ינג'י בחיוך.

"אתם פשוט מדהימים, אתם יודעים את זה?" הרמיוני צחקה ומשכה את שניהם לחיבוק דוב.

* * *

"הי! הרמיוני!"

הרמיוני הסתובבה למשמע הקול הקורא לה, וראתה את ג'יני.

"זה נכון מה שרון סיפר לי? זה נכון שאת ומאלפוי יוצאים?" 

"כן, זה נכון. אני אבין אם את תכעסי-"

"זה בסדר, רון כבר דיבר איתי. בהתחלה קצת התעצבנתי עליך, בכל זאת מאלפוי, אבל אחר כך הבנתי שאתם באמת באמת מחבבים אחד את השני, ושזה לא כל כך ענייני להתערב לך בחיי הדייטים." היא קרצה.

הרמיוני חייכה והמשיכה בדרכה לשיעור אסטרונומיה.

השעה הייתה כבר חצות, ואף אחד לא היה במסדרון.

הגריפינדורית הלכה לבדה למגדל הצפוני, שבו התקיימה כיתת הצפייה בכוכבים.

הכל היה שקט.

"בו!" מישהו קפץ עליה מאחורה.

הרמיוני פלטה צרחה קטנה והסתובבה לראות מי זה.

מולה נגלה שיער בלונדיני חלק ועיניים אפורות מדהימות.

"דראקו!" היא נזפה בו. "הבהלת אותי! לא יכולת פשוט להגיד שלום?" 

"אבל מה הכיף בזה?" הוא שאל והדביק נשיקה מחוייכת על שפתיה.

"לך מפה! אם תיתפס תקבל עונש!" 

"אני מוכן להסתכן." הוא אמר בממזריות. "חוץ מזה, גם לך יתנו עונש אם יתפסו אותך."

"לא נכון." היא חייכה בהתנשאות. "לי יש תירוץ, אני בדרך לשיעור אסטרונומיה."

"מעצבנת. אז נראה אותך מחר?"

"לא יכולה לחכות." הגריפינדורית נשקה ללחיו והמשיכה בדרכה.

ממרחק לא קטן, מאחורי עמוד אבן, עמד נער עם פרצוף שאף אחד לא הכיר, נעץ עיניו בהרמיוני וליקק את שפתיו בתאווה.

הפרק הקודם		הפרק הבא