עיניים

ואז הנה עוד פרק אחרי הרבה זמן שלא היה...תהנו.ותגיבו!ככל שיהיו יותר תגובות הפרק הבא יתפרסם מהר יותר.ועוד משהו-הדירוג של הפרק הזה הוא R חלש

על אלימות.

רציתי,באמת שרציתי להזהיר את דייגו ממה שאולי מצפה לו בערב אבל האח סימון הבהיר טוב מאוד שהוא לא אמור לדעת.

כך מצאתי את עצמי מעבירה את שארית היום בדאגה,לבד.

הייתי צריכה להשלים את הכנתו של שיקוי דוחה במיוחד ובערך כשסיימתי לשטוף את הקדירה הענקית באו להודיע לי על תחילת המבחן.

"מה עומדים לעשות לו?" שאלתי

"את תראי.זה משהו ששווה לחכות לו." הנזיר חייך בערמומיות מתחת לשפמו ואני תהיתי אם הוא שמח על כך שאת הסבל שהוא עבר לפני שהפך לנזיר עומד עכשיו לחוות מישהו אחר.

כשהגענו,האולם היה מלא לחלוטין.נעמדתי בסוף,רוצה לראות כמה שפחות אבל האח סימון הגיח מלפני ומשך אותי איתו עד לשורה הראשונה.

"את לא תראי אם תעמדי שם.את נמוכה מידי."

"אני לא רוצה לראות..." מלמלתי בשקט אבל כבר היה מאוחר מידי.

דייגו נעמד בחלל השטח הריק שלפנינו,פניו מבולבלות.

"דייגו דלה טורה,יומך הגדול הגיע.אתה עומד בפני המבחן שיקבע את הפיכתך לנזיר שלם מן המניין.אתה מוכן לכך?" הרעים קולו של אב המנזר מכסא העץ המגולף שלו.

דייגו הנהן חלושות והבעת פניו השתנתה מיידית לפחד.

"טוב מאוד.מבחן זה עומד בפני כל נזיר מתלמד.אני מקווה שבשונה מאלה שהיו לפניך לא תיכשל בו."

האח סימון והאח אמריגו יצאו מהשורה,מחזיקים סכינים בידיהם.הם התקרבו לדייגו ואמרו לו משהו בשקט.בתגובה הוא הפשיל את שרווליו והושיט את מפרקי ידיו לפנים.הם תפסו כל אחד בזרוע אחרת וחתכו חריצים לאורכה,משתמשים בדם שזלג כדי לשרטט סביבו סמל מוזר שדמה לחצי ירח ניצב בתוך ספירלה.

האח סימון חזר לעמוד לצידי ואמר,עוד לפני ששאלתי,שזה סמל המשמש לזימון שדים חזקים במיוחד וכעת גם דייגו כבול אליו עד שהזימון ייעשה.

"דייגו דלה טורה," קרא אב המנזר שוב.דייגו הרים את עיניו מזרועותיו הפצועות ותלה אותן באב המנזר בציפייה. "עליך לזמן את מרקוריוס-השד בעל 17 הפנים.אם תצליח בזה,הוא ייכנס לתוכך וכאן נמצא האתגר האמיתי:כשהוא יהיה בפנים,מרקוריוס ינסה להשתלט על גופך ולהשתמש בו כדי לצאת לתמיד מהגיהינום בו הוא נמצא.בכח אמונתך במשעבד אתה צריך להוכיח שהשד לא מסוגל לשלוט בך אלא שאתה שולט בו.עומד לרשותך זמן מוקצב לזמן אותו ואינך יכול להסתייע בנזירים אחרים."

דייגו בהה בו בפה פעור לרגע  ונראה כעומד למחות אבל אז עיניו הוארו והוא פנה אלי:

"טרה,רק את יכולה לעזור לי עכשיו.אני צריך שתביא לי ממחסן מרכיבי השיקויים תמצית דם שדים,3 גבעולים של ברדס הנזיר וכמה שיותר כספית שתוכלי למצוא.רוצי!"

הגעתי אל המחסן,נחושה בדעתי לעזור לדייגו לעבור את המבחן.את הכספית ו3 הגבעולים מצאתי במהירות אבל דם השדים פשוט נעלם.

"מרלין תעזור לי..." התפללתי מתוך ייאוש ונברתי כמו מטורפת בין המדפים.הדקות חלפו במהירות ועדיין לא הצלחתי למצוא את התמצית הארורה.רצתי חזרה לאולם ומסרתי לדייגו את מה שכן מצאתי.

"הזמן שלך עומד להיגמר." הזהיר האח סימון.

"אני מצטערת...אני לא יודעת איפה עוד לחפש..." לחשתי לדייגו.ידעתי שאם ייכשל בגללי במבחן הוא לעולם לא יסלח לי.בעצם,גם אני לא הייתי סולחת לעצמי.

"אהממ...אני יודע!רוצי לספרייה וחפשי מאחורי המדף הכי ימני גומחה בקיר.אמור להיות שם בקבוקון למקרי..."

לא נתתי לו לסיים את המשפט-רצתי אפילו יותר מהר מהפעם הקודמת ושבתי תוך פחות מדקה עם הבקבוקון ביד.

דייגו ערבב הכול המהירות וזרה במרכז חצי הירח.את מה שנשאר הוא מרח על מצחו.

"מרקוריוס,השד בעל 17 הפנים,אני קורא לך לצאת מכלאך אשר בגיהינום ולהופיע כאן לפניי."

אחרי זה הוא הוסיף למלמל מילים מוזרות בשפה שלא הכרתי והחווה בידיו על הסמל.

המתנו כמה דקות בנשימה עצורה ואז כל הנרות באולם התחילו להבהב ולרעוד עד שכבו לגמרי,משאירים את האולם באפילה מוחלטת.

שמעתי מלמולים משונים לצידי ואז הופיעו כדורים קטנים של אש סגולה בידיהם של כל הנזירים.הפניתי את מבטי חזרה לדייגו.

הוא נראה מתוח ודרוך,מפוחד ואז עיניו נעצמו.כשפתח אותן הן לא היו לבנות אלא שחורות עמוקות-כמו הצבע של האש במעמקי הגיהינום.

בתחילה הוא עמד יציב ונראה כאילו אמונתו במשעבד באמת מונעת ממרקוריוס להשתלט על גופו אלא שאז הוא זינק 2 מטר באוויר והחל להתפתל ולהתעוות,זיעה זולגת במורד גופו.

"לא...לא!הוא לא עומד בזה!" קראתי וטמנתי את פניי בכפות ידיי.

"טיפשים!בני תמותה נאלחים!תולעים!באמת חשבתם שהעלוב האומלל הזה יצליח לעמוד נגדי?!"

דיבר קולו החלקלק של מרקוריוס מפיו של דייגו. "במשך דורות כבר אתם בוחנים את המתלמדים שלכם ובכל פעם מחדש הם נכשלים.מתי תבינו שאין גבול לכוחי?שאי אפשר לשלוט בי?!יהיה הדבר שאעשה לגופו של זה לקח לכולכם לא להתעסק איתי יותר!"

דייגו הוטח על הרצפה שם המשיך להתעוות ולהתפתל והפעם נוספו רעשים מחרידים שנשמעו כאילו השד שובר את כל עצמותיו מבפנים.

קולו האמיתי של דייגו נשמע לרגע-צורח מכאבים.

"די!" צעקתי והתנפלתי על האח סימון "אם לא תפסיקו את זה מייד הוא ימות!"

"שקט.השד לא יהרוג אותו.עדיף לדייגו לנסות להתגבר עליו ולהדוף אותו ואז אולי זה ייחשב כאילו הצליח במבחן...לא.מאוחר מידי.הם מגרשים אותו."

מעגל של נזירים,ביניהם אב המנזר הקיף אותו וקרא להשבת מרקוריוס אל הגיהינום.

"אוה,לא הפעם.אתם לא תצליחו,אתם..." קולו של השד נדם וכל הנרות נדלקו מחדש.

דייגו חדל להתעוות.למעשה,הוא שכב על הרצפה בחוסר הכרה.

"כמה חבל.." אב המנזר התיישב בכסאו באדישות מוחלטת לגורלו של דייגו "אני נאלץ להכריז שהמתלמד דייגו דלה טורה נכשל במבחנו הראשון ולכן יצטרך לעבור אותו שוב.בנוסף,כעונש על הזמן הקצר מידי בו הצליח לעמוד נגד השד ועל חוסר האמונה שהפגין,על דייגו יהיה לרפא בעצמו את הפצעים שגרם השד ללא עזרת כשפים."

2 נזירים נטלו את דייגו המעולף על כתפיהם והחלו לגרור אותו כאילו היה שק אל היציאה מהאולם.

מיהרתי בעקבותיהם,מתעלמת מקולו של האח סימון שקרא לי לעצור.

הם הגיעו לחדר והשליכו אותו על המיטה.

מאחר והדרך היחידה שהכרתי לעורר אדם מעילפון היא התזת מים קרים-עשיתי את זה.

זה עבד.

דייגו פתח את עיניו לרגע ולהפתעתי הבחנתי הבזק ירוק מופיע בהן לפני שהפכו ללבנות ואז הוא עצם אותן שוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא