מכתבים מ-ר' ל- ה'

היי,

אני אמשיך עד לסוף הסדרה...

כרגע הגעתי כבר לתחילת הטורניר בשנה הרביעית...

קריאה מהנה!

פרק 10: ציפייה

הרמיוני לא הפסיקה להתהלך בחדרה. כבר חלף שבוע מאז חזרו מהוגוורטס, שבוע מאז נפרדה מרמוס, שבוע מאז ששאלה את סיריוס במכתב מה כתובתו של רמוס. כעת היא המתינה שהארי ישלח לה את הכתובת.

"הרמיוני! ארוחת ערב!" קראה אימה, במעלה המדרגות. "אני באה!" השיבה הרמיוני וירדה במדרגות. "הרמיוני, הינשוף של הארי פה," אמרה גברת גריינג'ר. הרמיוני הביטה בהדוויג שעמדה על אדן החלון כשרגלה האחת מושטת לפנים. הרמיוני מיהרה לקחת את המכתב של הארי.

הרמיוני היקרה,

מה שלומך? אני מקווה שבסדר. רון הודיע לי שיש לו כרטיסים לאליפות העולם בקווידיץ', הם יבואו לקחת אותי בעוד שבוע בערך. את גם תהיי אצלם? אני מקווה שכן.

סנאפלס החזיר תשובה למכתב ששלחנו לו, ביקשת כתובת של מישהו? הכול בסדר? את צריכה עזרה? אם כן, אז תגידי, ואני אגיע אלייך כבר מחר.

בכל מקרה, הנה הכתובת שביקשת: סמטת מון (ירח), 9 , לונדון.

תזכרי, אני מחכה לתשובה ממך, אם לא תגידי לי אם את צריכה עזרה, אני פשוט אופיע אצלך מחר בבוקר.

נתראה בקרוב,

שלך הארי.   

הרמיוני לקחה פיסת קלף נקיה וכתבה.

הארי היקר,

הכול בסדר איתי, אין צורך שתבוא עד אליי.

אני מקווה שאתה בסדר ושהדודים שלך לא עושים לך צרות. בכל מקרה אנחנו נתראה בקרוב, אני אגיע לבית של רון, ואנחנו נלך יחד לאליפות העולם.

שלך,

הרמיוני

"הנה הדוויג, תתני את זה להארי, בסדר?" אמרה הרמיוני וקשרה את המכתב לרגלה המושטת של הדוויג. היא ליטפה את נוצותיה הצחורות בחיבה ושלחה אותה דרך החלון.

הרמיוני התיישבה לאכול עם הוריה ארוחת ערב. "אבא, אני הולכת אל רון עד לתחילת הלימודים. יש לאבא שלו כרטיסים לאליפות העולם בקווידיץ'." אמרה הרמיוני והביטה באביה. "קווידיץ' זה הספורט שלכם נכון?" הוא ניסה להיזכר אם זה מה שהרמיוני הסבירה לו פעם. "כן, אני אצא בעוד שבוע, אתם לא צריכים לקחת אותי, אני אלך לבדי." אמרה הרמיוני. "לא יהיה לך קשה עם המזוודה שלך?" שאל אדון גריינג'ר. "לא, זה בסדר, יש לנו תחבורה ציבורית-קסומה, אני אסתדר." אמרה הרמיוני. "בסדר גמור," הוא אמר בחיוך.

לאחר ארוחת הערב עלתה הרמיוני לחדר האמבטיה. היא עמדה תחת זרם המים החמים ולא יכלה להימנע מהמחשבה על רמוס. מה הוא עושה עכשיו, מה הוא יעשה בשנה הבאה כשהוא לא יכול להמשיך ללמד בהוגוורטס. כנראה שבאמת יש קללה על התפקיד. היא פלטה אנחה. עוד שבוע, היא חשבה לעצמה. רק עוד שבוע.

למחרת בבוקר, הרמיוני החליטה להשתמש במספר הטלפון שהארי נתן לה. "שלום, האם הגעתי לבית משפחת דרסלי?" שאלה הרמיוני בנימוס. "כן, מי את?" ענה לה ורנון דרסלי. "שמי הרמיוני גריינג'ר, אני מדברת מהועדה לאימוץ קרובים- קטינים, קיבלנו מכתב הערכה מהקטין שאצלכם, הארי פוטר. אני מעוניינת לשוחח אתו אם אפשר," אמרה הרמיוני ברשמיות. "הו, כמובן, אני אקרא לו." אמר ורנון. "הארי, הרמיוני גריינג'ר מהועדה לאימוץ קרובים-קטינים מעוניינת לשוחח אתך," אמר ורנון בלבביות. הארי נתן בו מבט מבולבל וניגש לטלפון.

הוא המתין עד שורנון יצא מהחדר ורק אז דיבר אל השפורפרת. "הרמיוני?" שאל הארי בהיסוס. "הארי! זה עבד? הוא האמין לי?" שאלה הרמיוני. "כנראה שכן, מה אמרת לו?" שאל הארי. "שאני מהועדה לאימוץ קרובים- קטינים וששלחת לנו מכתב הערכה עליהם." אמרה הרמיוני. "גאוני! לא פלא שהוא היה נחמד עד בחילה כשהוא קרא לי," אמר הארי. היא צחקה. "טוב, אז למה התקשרת?" שאל הארי. "להודיע לך שאני גם אבוא בעוד שבוע למחילה, אבל אני אגיע קצת מאוחר, אני עוברת בעוד מקום בדרך," אמרה הרמיוני. "טוב, הכול בסדר נכון?" שאל הארי. "כן, הכול בסדר." ענתה הרמיוני. "טוב, אז נדבר בעוד שבוע," אמר הארי. "נדבר, ביי." אמרה הרמיוני וניתקה את השיחה.

הרמיוני לקחה את הספר שהשאילה מהספרייה ביום האחרון ללימודים ונשכבה על בטנה במיטה. 'כשפים מיוחדים- רק באישור משרד הקסמים'. אחרי המפגש שלה עם סיריוס בלק בשנה שעברה היא כבר החליטה מה לעשות. היא תעשה בדיוק מה שעשו חבריו הקרובים של רמוס בשביל להיות אתו בליל ירח מלא- היא תהפוך לאנימאגוס. בינתיים היא החלה בלמידת הכישוף באופן תיאורטי. הם למדו בכיתה שכשפים מסובכים כמו זה, עלולים להשתבש להחריד.

השבוע חלף במהרה, והציפייה הגיעה לסיומה.

הפרק הקודם		הפרק הבא