הארי פוטר בן ארבע אצל הדרסלים

עדיין יש בלגן עם הפרק שהעלתי בטעות הרבה פעמים ואני עדיין מחכה לאישור ללהסיר אותם

תהנו והרבה תגובות בבקשה 

🧸🏥👶🏼 הפעוט הקטן שעבר התעללות – פרק 8 👶🏼🏥🧸
שבו ציור קטן פוגיש לב פצוע... וגם סלון שמלא בגאווה.

פרק 8: מַה שֶּׁלְּךָ, תִּהְיֶה שֶׁלְּךָ 🎨

על השולחן הקטן בסלון חיכו לו:

דפים צבעונים

טושים עבים

מדבקות

גירִי פנדה

ואפילו קופסת נצנצים

"זה בשבילך, מתוק שלי," אמרה פטוניה.
"תצייר מה שתרצה."
"הכול מותר כאן," הוסיף ורנון.

אבל הארי הסתכל –
ונשך את השפה.
ולא התקרב.

"אני לא יודע לצייר."
"בטח שכן."
"אבל אם זה לא יצא יפה?"
"זה שלך. כל מה שתעשה – יפה."
"אבל אם תכעסו?"
"למה שנכעס, ילדון?"
"...כי אולי אני אצייר משהו ש... לא אמור לצייר. ואז תכעסו."

דאדלי הרים גבה.

"הארי... מישהו קרה לך פעם בגלל ציור?"
הארי שתק.
ואז לחש:
"ציירתי עץ.
ואת עצמי עומד לידו.
הם אמרו... 'מה זה השטויות האלה?!'
ואז זרקו את זה לפח."

פטוניה הייתה בשוק.

"מי... מי עשה את זה לך?"
"אתם."
הארי לחש.
לא בבכי. לא בכעס.
רק זו עובדה פשוטה כאילו.
זה מה שעושים לילדים קטנים כאילו.

ורנון שם יד על הלב.

"אנחנו...
אנחנו לא אותו הדבר יותר.
ואם תצייר אפילו עיגול עם עיניים עקומות – אנחנו נתלה אותו על המקרר."

"באמת?"
"היום אתה המנהל סגל של תערוכת הציורים של הבית."

ואז זה קרה.

הוא התקרב.
הוציא טוש כחול.
וצייר נקודה.
עוד אחת.
ואז קו.

"מה זה?" שאל דאדלי.
"גשם."
"אפשר לצייר איתך?"
"רק אם לא תכעס."
"אני הולך לצייר גם טוסיק."

כולם צחקו. אפילו הארי.

כמה שעות אחר כך:

כל הקיר מול המטבח היה מכוסה בציורים שלו

אחד עם שמיים

אחד עם עץ

אחד עם משפחה

ואחד, קטן כזה, פינה שמאלית למטה:

ילד עם משקפיים עומד בתוך לב גדול
ובפנים כתוב:
"שלי."

הארי, בלילה, לחש לכרית:

"אולי עכשיו זה באמת שלי."

הפרק הקודם		הפרק הבא