מעלליהם של הדור הצעיר

<!-- /* Font Definitions */ @font-face {font-family:"Monotype Corsiva"; panose-1:3 1 1 1 1 2 1 1 1 1; mso-font-charset:204; mso-generic-font-family:script; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:647 0 0 0 159 0;} /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-language:HE;} @page Section1 {size:612.0pt 792.0pt; margin:72.0pt 90.0pt 72.0pt 90.0pt; mso-header-margin:35.4pt; mso-footer-margin:35.4pt; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} -->

אלבוס פתח את עיניו, והדבר בראשון שראה היה אמו, שרוכנת עליו ובוחנת אותו בדאגה. פניו היו חבושים פה ושם, ידו הייתה מקובעת, ובטנו היתה חבושה גם.

"אלבוס, איך אתה מרגיש?" שאלה בדאגה.

"בסדר." אמר אלבוס. הוא הביט סביבו. הוא היה בחדרו שלו.הוא ראה את מאט ישן על מזרון עבה שהיה פרוש על הרצפה, ואת ג'יימס,שוכב על מזרון ובוהה בתקרה.

"אמא, איפה אלין?"שאל אלבוס בחשש.

"היא בחדר של לילי. גם נודל,רוז ,מליסה ומוני כבר שם.אתה לא הולך לשומקום!" אמרה ג'יני, בעודה עוצרת את אלבוס מלקום מהמיטה.

"עכשיו, תספר לי מה קרה." אמרה ג'יני.

"ה-הוא חזר. ו-וולדמורט חזר." אמר אלבוס בקצרה.

"הבנתי." אמרה אימו ויצאה מהחדר. אלבוס התקרב אל החלון שהיה סמוך למיטתו. הוא ראה את אימו נעה במעגלים סביב הבית, שרביטה מונף, מפזרת לחשים.

"אתה בסדר, ג'יימס?" שאל אלבוס את אחיו.

"כן." ענה ג'יימס בקצרה. רק עכשיו אלבוס שם לב שחזהו של ג'יימס חבוש.

מאט התעורר.

"היי אלבוס..." אמר בקול ישנוני.

"מאט! אתה בסדר?" שאל אלבוס.

"אני? אהה, כן. רק הכתף שלי פרוקה..." אמר מאט וחזר לישון.

אלבוס יצא מהחדר, ודידה לכיוון חדרה של לילי, אחותו הקטנה.

"היי אלבוס!!!" אמרה נודל ורצה לחבק אותו. על פניה היו שריטות רבות, שנראו כאילו הן כבר מחלימות.

אחרי שנודל סיימה לחבק אותו, אלבוס הלך אל מזרונה של אלין.

"בוקר, אל..." פיהקה רוז, שעל פניה היו המון פצעים פתוחים, מרופאים למחצה. גם ידה הייתה חבושה בקפדנות, ושיערה היה פרוע.

" בוקר אור, פוטר...." אמרה מוני, שוכבת על מזרון קצת יותר קטן משל רוז, אבל לא נראה שהדבר מפריע לה.הברך שלה הייתה חבושה.על התחבושת היו כתמי דם אחדים.מליסה המהמה לעברו משהו, אבל אלבוס לא הבין מה.על צווארה היו כמה שריטות, אבל לא יותר. ולבסוף, מזרונה של אלין, שנח מתחת לחלון. היא שכבה עליו ללא ניע.רגלה הייתה חבושה בהמון שכבות, ועדיין,כתמי דם רבים היו עליה. על פניה היו שריטות רבות, מכוערות.אלבוס התקרב אליה. דמעותיו היה יבשות. צמתה הייתה פרומה, שיערה מפוזר על כל המזרון. עיניה היו עצומות. הנה, תמיד חשבתי שאפילו המוות לא יפריד בנינו. אבל טעיתי. הופרדנו.לא הצלחתי לקיים את ההבטחה שנתתי לה, שם. חשב אלבוס. הוא לא הצליח לבכות. פתאום, עיניה של אלין נפתחו.

"אלבוס...הבטחת....וקיימת...." לחשה לו.

אלבוס התיישב לידה. היא חייכה אליו,והוא אליה.

"אלין... חזרת!!!" אמר אלבוס, וחיבק את אלין.

"אאאייייוווווו...." אמר קול ילדותי. אלבוס הפנה את ראשו, וראה את אחותו הקטנה, מחזיקה בדובי שלה ביד אחת.היא הייתה לבושה בפיג'מה גדולה עליה בכמה מידות, מכיוון ש'כך היא אוהבת'.שיערה הג'ינג'י היה מפוזר על כתפיה, ועל פניה.

"יייאאאכססס..." חזרה לילי.היא ברחה משם.אלבוס תהה איפה היא ישנה הלילה. בחדר של ג'יימס, מין הסתם....

"אלבוס, הגיע הזמן לתת לאלין את המנוחה שמגיעה לה..." אמרה אימו, שהגיעה הרגע מהמסדרון. אלבוס לא התווכח, וחזר לחדרו, למיטתו.הוא נרדם בחלומות מתוקים.

הפרק הקודם		הפרק הבא