האחים פוטר

הלסת של לאנה נשמטה למטה, רון תקע בו מבט כועס ומאוכזב, והרמיוני הפצירה בו לקום מיד. ״היי, איזה ממזר! הוא אפילו לא בן שבע עשרה!״ 

״הוא בן ארבע עשרה! הוא אפילו לא היה יכול לחצות את קו הגיל!״ 

הוא עלה ליד דמבלדור, ואחרי שניה ברח. פלר, סדריק, דמבלדור, וכל שאר המנהלים והמורים הלכו אחריו. ״זה לא מתאים לו!״ לאנה לחשה להרמיוני ברעד.

״הארי!״ דמבלדור קרא. הוא עצר אותו ושאל בנועם; ״הארי, האם שמת את שמך בגביע האש?״ 

״לא. לא אדוני, אני נשבע!״ הוא ענה בקול סדוק עם פחד בעיניו. 

״זה ברור שהוא משקר!״ מדאם מקסים התערבה. ״איך הוא היה יכול לחצות קו גיל?״ פלר שאלה אחריה בקול דואג.

סדריק תקע בו מבט מאוכזב. 

״נבדוק את העניין.״ דמבלדור הרגיע את כולם. 

שבוע נורא עבר על הארי. אף אחד מלבד לאנה והרמיוני דיבר איתו. רון כעס עליו, וחבריו היו נגדו. הוא ניסה להוכיח שזה לא הוא שעשה את זה אבל זה לא שינה הרבה.

העקיצות של הסלת׳רינים נהיו חריפות יותר, ההתעלמות מהבנות האחרות כואבת יותר, במיוחד כשהוא ידע שכנראה לא היה לו סיכוי עם צ׳ו צ׳אנג יותר..

״פשוט תבוא עם הגלימה של אבא לשיעורים כדי שלא יקניטו אותך,״ לאנה הציעה כשהלכו במסדרון. ״כן? ואז כשתדברי איתי, כולם ידעו שזה אני כי את מזיזה את השפתיים!״ הוא השיב.

״הארי! הארי פוטר?״ גברת בלונדינית עמדה מולם, מחזיקה עט ונייר.

״כן..?״ הארי השיב. ״נעים מאוד, יקירי, אני ריטה סקיטר, כתבת הנביא היומי. ראיינתי כבר את חבריך לטורניר, סדריק דיגורי ופלר דלאקור ועכשיו תורך, חמוד״

״לא עכשיו, גברת. הוא צריך מנוחה.״ לאנה השיבה לפני שנתנה להארי את האפשרות להוציא מילה אחת. ״זה בסדר לאנה, אני מעדיף להתראיין מאשר להישאר במקום הזה..״

הוא הלך איתה והשאיר את לאנה לבדה. ״אז..״ היא אמרה כשנכנסו למרתף המטאטאים. ״הארי פוטר הצעיר, רק בן שתיים עשרה״ ״-ארבע עשרה, גברתי.״ הוא תיקן. ״עומד להשתתף בטורניר הקסמים המשולש

ואפילו לא בן שבע עשרה!״ הארי שם לב לעט שכותב מעצמו. ״תתעלם מהעט, חומד..״ היא אמרה והסיטה את תשומת ליבו.

״עכשיו, הארי, רק שנינו כאן..״ הוא התחיל להרגיש לחוץ כאילו היא עומדת לשאול אותו שאלה שתביך אותו. ״איך שמת את השם בגביע?״ היא שאלה בלחש. ״לא שמתי את שמי בגביע!״ הוא הבהיר בכעס.

״ואיך הוריך היו מגיבים לדעתך? איך אחותך הגיבה?״ היא התעלמה והמשיכה עם השאלות. ״אתה חושב שהם היו כועסים? שמחים? גאים?״

״שמעי..״ הוא התחיל לדבר והעט היה מוכן. ״אני לפעמים בוכה בלילות בגלל שהם נרצחו, ואני לא מתבייש להגיד את זה. אבא מאוד חסר לי, גם אמא! ולאנה תמיד בוכה על איך היא הייתה רוצה

דמות אם בחיים שלה שתעזור לה כי.. את יודעת, היא אישה ואני פחות מבין בזה.״ הוא ענה, נראה שריטה מאוד התלהבה משתשובתו, זה למה היא אמרה

שניה אחרי זה; ״טוב, יקירי! יש לי את כל מה שאני צריכה. כל טוב ובהצלחה!״ הם יצאו והוא נכנס אל חדר המועדון, התיישב על הספה ליד רון, שהתרחק ולבסוף קם ולחש לשיימוס משהו באוזן.

לאנה ניגשה אליו. ״מה היא רצתה?״ היא לחשה לו בשאלה. ״ראיון, את יודעת.. שואלים שאלות״

״הארי, מה גילית לה ומה לא?״ היא שאלה בטון לחוץ. ״מה?״

״מה גילית לה ומה לא?? אני מכירה אותך, אתה פולט דברים שאתה לא מתכוון אליהם! אני מאוד מקווה בשבילך שלא פלטת לה שאתה דלוק

על הילדה ההיא, צ׳ו. כן, הארי, אל תסמיק! אתה זוכר איך הוצאתי את זה ממך? היא כנראה הוציאה ממך גם דברים כאלה ואתה לא זוכר! אני מכירה אנשים

כאלה - אני אנשים כאלה.״ הוא שתק. ״אני עולה לישון..״ הוא אמר, לאנה הבינה שהיא הגזימה, וחיבקה אותו ללילה טוב. הוא עלה לחדר, וגילה שרון, שיימוס, ונוויל כבר עלו. הם כולם תקעו בו מבט

מאוכזב וכועס והוא גלגל את עיניו. הוא נכנס למיטה ולפני שהספיק להתכסות.. ״ברצינות, איך עשית את זה?״ רון שאל. ״עשיתי את מה?״

״איך הכנסת את השם שלך לגביע האש?״

הארי הרגיש את הזעם שבוער בגופו. אם עוד מישהו ישאל אותו את השאלה הערורה הזאת, הוא עומד להתפוצץ.

״לא שמתי את שמי בגביע האש,״ הוא ענה. ״כן, ברור..״

״רון, אתה מתנהג כמו אידיוט!״ הוא התכסה. ״כן, זה אני. רון וויזלי, החבר המטומטם של הארי פוטר המפורסם.״ 

הארי התגלגל לצד השני כדי להתחמק ממילותיו. ״לך לעזאזל.״ רון אמר בשיא החוצפה.

הארי לא יכל להאמין למה ששמע, אבל נרדם בכל זאת. 

עוד יום של סבל.

״פוטר המסריח!״ הם צרחו במסדרונות. הוא התעלם והמשיך ללכת. באותו היום, לאנה הייתה חולה, אז לא הייתה יכולה לעזור לו, והרמיוני בילתה את הבוקר בנשיקות עם רון, 

אז גם היא לא הייתה יכולה לעזור. הארי פשוט הלך עם המשפט; ׳ניצחתי את וולדמורט, אנצח גם תלמידי הוגוורטס מטומטמים.׳ הוא נתקל בצ׳ו במסדרון, וחייך אליה. היא חייכה במבוכה והמשיכה. הוא התאכזב שלא

עצרה אותו לשיחה קטנה כדי שיוכל להחליף איתה לפחות מילה קטנה בחיים שלו..

הוא פגש את סדריק, שחסם את דרכו לחצר. ״סליחה, סדריק״ הוא אמר. סדריק הביט בו בבוז וזז. הארי גלגל את עיניו והמשיך ללכת.

״תראו, קראב וגויל, את מי יש לנו פה?״ הוא שמע את קולו הנורא של דראקו מאלפוי.

הפרק הקודם