מציאות ודימיון - העלאה מחדש

רגני הגיע לידי החלטה. הוא כיוון את שרביטו על אבן ולחשש:

"גוהיר חיפושית!"

האבן זהרה בצבע אדום מהפנט. כל החיפושיות החלו זוחלות אל עבר האבן, וביניהם ריטהף לא שהקסם השפיע עליה, אלא שלא רצתה לחשוף את עצמה.

רגני אומנם קיווה שריטה תישאר במקומה, אך ידע שייתכן שתלך עם כולם. הוא חיכה עד שכל החיפושיות יגיעו אל האבן.

החיפושיות החלו לטפס על האבן ולהצטופף.

כשכל החיחפושיות עמדו על האבן רגני תפס את האבן והחל לנער אותה בכל כוחו.

החיפושיות האמיתיות, שהיו דבוקות לאבן באמצעות הכישוף, לא היו יכולות ליפול; אך ריטה, שרק כח רגליה חיבר אותה אל האבן, תאבד לבסוף את כוחה ותיפול.

ואכן, לאחר כדקה נפלה חיפושית בודדת מן האבן.

רגני זימן צנצנת והכניס לתוכה את החיפושית שנפלה. הוא הבריג את המכסה, וכישף את הצנצנת נגד שבירה.

"ובכן, ריטה, החלטת לרדת למחתרת?", שאל רגני, "אולי בפעם הבאה גם תצליחי..."

הוא חייך חיוך מרושע מעט, והכניטס את הצנצנת לכיסו.

רגני התעתק למשרד הקסמים בקול אוושה קלה.

***

הצינור החל להתכווץ. אלבוס נבהל. הוא עוד יפספס את ההזדמנות להיכנס! ומי יודע מה סקורפיו יעשה שם!

הוא ניסה להשחיל את גופו בפתח. הפתח עדיין היה מספיק רחב בשביל שאלבוס יוכל לעבור בו.

הוא הכניס את רגליו...

בטנו...

ידיו...

לאאאאאאאא!!!!!

הראש נתקע! הפתח כבר צר מדיי בשביל הראש!

וכשהוא ימשיך להצטמצם, הראש - ישאר בחוץ, והגוף - בפנים; במילים אחרות, אלבוס הרגיש שאילו רגעיו האחרונים.

הוא סובב מעט את ראשו, וניסה שוב להעביר אותו.

אלבוס נאנח בהקלה, ומייד נאלץ להיזהר שלא לפלוט זעקת אימה - הוא החל להתגלש במהירות אדירה.

אני עוד אגיע אליהם... אני חייב לבלום את עצמי!, חשב אלבוס, וניסה לתפוס בצידי הצינור.

ידיו החליקו מן הברזל. אלבוס חלץ את נעליו והכניסם לחלוקו, לא לפני שהכניס אל תוכם את גרביו.

הצינור הזה קר...

הוא התהפך, כך שהתגלש על בטנו, וניסה לבלום את הירידה. נעליים תמיד יותר מחליקות מאשר כף הרגל.

קצב הגלישה ירד באיטיות, עד שאלבוס נעצר לגמרי.

הוא ימתין מעט ואז ירפה את אחיזתו.

הוא קיווה שיוכל לעצור את סקורפיו.

***

סקורפיו לבש את הפיג'מה שלו. הוא שיחזר את הרגע בו  פוטר עבר מול עיניו ולא הבחין בו.

אולי הוא חשב שירדתי עם הבסיליסק!, עלה רעיון משמח בראשו של סקורפיו. טיפש שכמותו... איך בדיוק אני אעלה בלי הנחש? הוא הרי לא חושב שיש לי עוף חול, כמו שהיה לאביו!

סקורפיו נכנס למיטתו והשתעשע במחשבה הזו.

מה יקרה לאלבוס אם הטיפש אכן חושב שירדתי עם הבסיליסק? הוא ינסה לרדוף אחריי, וברגע שיגיע אל הנחש הוא בוודאי ימות.

אני לא יכול לתת לזה לקרות!

סקורפיו קפץ ממיטתו, ורץ (עם הפיג'מה) לחדר שירותי הבנות בקומה השנייה.

הוא יצא מן המועדון וצעד בשקט.

אור עששית הבליח מאחד המסדרונות הסמוכים. מורה.

סקורפיו מיהר להתחבא בכיתת הלימודים הסמוכה; מי שהוא לא יהיה, המורה נכנס למסדרון שבו צעד סקורפיו לפני מספר רגעים.

מזל שנכנסתי לכאן.

סקורפיו הסתכל סביבו. חדר ההתגוננות מפני כוחות האופל.

מזוודה סגורה היתה מונחת על השולחן.

סקורפיו ניגש לבדוק מה יש בה. הוא לא מצא מאיפה אפשר לפתוח את המזודה - לא היה לה מנעול, או כל דבר אחר שמציין שיש אוויר בתוכה.

הוא הרים את עיניו אל הדלת, לבדוק איפה המורה שראה קודם.

סקורפיו ראה את ראשו של המורה - זה היה סלגהורן.

מעבן שכמוהו!, חשב סקורפיו. מה הוא נעצר פתאום? שימשיך בסיור שלו!

סקורפיו פנה אל המזודה.

"אלוהומורה!", הוא לחש.

צירים הופיעו על אחת מן הדפנות הארוכות יותר של המזודה. החלק העליון של המזוודה הסתובב על הצירים, והמזוודה נפתחה.

סלאזר סלית'רין התרומם ויצא מן המזוודה. הוא זינק לריצפה, ואז ראה את סקורפיו נטוע במקומו בפחד.

"נכשלת במשימה!", אמר סלאזר בקול מלא צער וכאב, שהיקשה על סקורפיו יותר מאשר אם היה צועק עליו. "תלמד מהדוד-רבא שלך. את כל חייו הקדיש ללחימה במוגלגים ובבוצדמים! כל חייו! ואתה...

לא רק שאינך כמוהו - אינך עוזר לו לחזור לחיים! אתה מביא את הקץ על טהורי הדם! התבייש לך! הפתרון היחיד שנשאר הוא... להיפטר ממך".

סלאזר סלית'רין הניף את שרביטו, וכיוון אותו לעבר סקורפיו.

המשך יבוא בע"ה...

הפרק הקודם