החיים שאחרי- הארי פוטר

נוכחותו של ג'ורג' בארוחת הבוקר ואווירת החופשיות הכללית השפיעה לטובה על ארוחת בוקר השמחה ממילא של הוויזלים.

"ארי!" אמר רון בפה מלא מכל טוב "אני חושב שאתה צריך לקנות ינשוף חדש. 'תה יודע במקום אדוויג. פ'כל מקרה, אני צריך ללכת לסמטת דיאגון אז חשבתי שתצטרף אליי, ואם ארמיוני וג'יני ירצו אז גם אם יוכלו לבוא..." אמר ובלע בקול. "לדעתי זה רעיון נפלא!" קראה ג'יני " אנחנו נוכל ללכת קצת החוצה וגם לבקר את ג'ורג'! יהיה ממש נחמד! אתם רוצים?" שאלה בתחינה. וכולם הנהנו, מחייכים לנוכח התלהבותה של ג'יני לצאת מהבית, שדמתה במעט להתלהבותו של פיגווידג'ן לשלוח מכתב ששוקל פי 5 ממשקלו שלו.

לאחר הארוחה, עוד היה זמן לפני שקבעו לצאת לסמטת דיאגון, לכן יצאו הארי רון והרמיוני לדבר בחוץ.

"אני לא יודע מה לומר." אמר רון בפנים חיוורות וקפואות ומופתעות מהרגיל.

"אתה... אתה בטוח שזה מה שקרה הארי? כי, אתה.. יודע... המוות..." אמרה הרמיוני בקול חלוש עם טיפת ספק.

"הרמיוני, את כבר טעית בעניין הזה פעם... אפילו שזה הדבר היחידי בערך שטעית בו!!!" הוסיף לאחר ששם לב להבעת פניה החמוצות של הרמיוני.

היא לא בדיוק נרגעה; "אבל רון, לא נראה לי שהמוות היה מאפשר כזה דבר. ובכלל, לא נשמע שהוא מאוד... סמכותי... או... אובייקטיבי"  אמרה נחרצות.

"הרמיוני, את לא מאמינה לי? את חושבת שאני משקר?"

"לא! ברור שלא! אבל... תודה שזה-"

"קצת לא הגיוני. כן. אני יודע..." אמר הארי במבט מהורהר.

לאחר שסיימו את סיבוב הקניות, שבו התפצלו כך שהבנות יעשו מה שירצו (לרון ולהארי לא היה עוד כוח לקשקושים שלהם על הלק החדש שמשקם את עצמו מבית היוצר של ג'ורג') והבנים הספיקו לקנות הכל מלבד ינשוף חדש להארי, שעוד לא רצה ינשוף חדש, הלכו כולם לחנותו של ג'ורג', לעזור לו בחנות.

"אני נשבע לך, אנ'לא יודע מאיפה הוא ממציא את הדברים האלו!" אמר רון להארי לאחר שבחן את העט החדש של ג'ורג שמכין לך את שיעורי הבית.

"רון! זו רמאות! ובכלל, אתה לא לומד מזה כלום! אתה יכול להיות לך חור בהשכלה בגלל זה!"

"כן, כי לא לדעת על סקרוטים פוצי-תחת ועל פיוניות יכול להכשיל אותי בכשיפומטרי..." לחש רון להארי.

לאחר שכולם התעתקו הביתה התקלחו ואכלו ארוחת ערב, כבר הייתה השעה תשע, וכולם עלו לחדריהם.

"לילה טוב!" קראה ג'יני מחדרה לכל יושבי הבית שענו לה במקהלה; "לילה טוב!"

הארי הסיר את משקפיו והניח אותם על השידה שליד מיטתו של הישנה של רון.

מולי אמרה לו שיוכל לעבור לגור שם כמה שירצה, אך הוא לא הרגיש בנוח, הוא הרגיש שם נטל.

תמיד יהיה לך את כיכר גרימולד 12 הציע קול בראשו. ואכן זה היה נכון. אולי יעבור לשם.

אבל בינתיים לפחות היה קרוב לג'יני.

הוא אסף את משקפיו, הניח אותם חזרה על פניו והילך על קצות האצבעות לחדרה של ג'יני.

"ג'יני?" לחש "את ערה?"

"כן הארי, בוא תיכנס" לחשה אליו.

ג'יני בדיוק הברישה את שיערה האדמוני המבריק וחייכה אל הארי מן המראה.

"הארי? מה קורה?"

"הכל בסדר... אממ.... קיוויתי לדבר איתך..." אמר קצת נבוך, כי ג'יני לבשה לגופה חלוק בלבד.

"אהה... בטח! שב על המיטה..." היא החוותה לעבר המיטה והצטרפה אליו.

הי חייכה לעברו.

"מה?" שאל הארי במבוכה.

"לא כלום..." אמרה והמשיכה לחייך.

"נו ג'יני..."

"תוהה איך יצא שאני חברה של 'הנבחר'..." אמרה בחיוך.

הארי חייך אליה ואמר: "ג'יני?"

"מה הארי?"

"אני... אני אוהב אותך...." הייתה זו הפתעה עבור שניהם.

"אוי הארי," חייכה אליו ג'יני "גם אני אוהבת אותך...." אמרה בהתרגשות, ונישקה אותו נשיקה לוהטת.

היא ניסתה לשוב למקומה, ולדבר, אבל הארי מנע ממנה. הוא נישק אותה בלהט, כמו שלא נישק אותה אף פעם. הנשיקה התלהטה אף עוד אם היה זה אפשרי בכלל כשג'יני הצטרפה אל הנשיקה.

הם המשיכו בנשיקה שלא התקררה אפילו לא מעט במשך זמן רב. יכול להיות כי היו אלו שעות תמימות, או דקות אחדות, לא שהם שמו לב.

כעת ג'יני ישבה על הארי והתערסלה בזרועותיו.

הארי ליטף את פניה, את צווארה, את כתפיה את מותנה ושוב את שיערה.היה נדמה שג'יני נרדמה. הארי נשק לה והשכיב אותה במיטה. כשניסה לחזור לישיבה אנכית שם לב שידה של ג'יני מחזיקה את חולצתו בעוצמה שלא מתאימה לאדם ישן. היא החזיקה אותו קרוב לפניה. "הארי... מממ... אל תלך...." היא לחשה רדומה.

"אני לא... אהובתי" זה צלצל לו נכון. הוא נשכב לידה ונישק אותה שוב.

וכך הם נרדמו, שזורים זה בזו, ומאוהבים עד הגג.

בבוקר העירו אותם ליחשושים"...אבל רון... תראה איזה חמודים הם ביחד!  ממש מתאימים אחד לשני..." אמרה במתיקות כמו שמדברים על צמרור.

"כן. חמודים." אמר רון וחרק שיניים.

הארי פקח מעט את עיניו וראה שהרמיוני מסתירה אותם מעיניו של רון וסימן לג'יני להיות בשקט ולא לזוז. היא הנהנה.

"רון! הוא החבר הכי טוב שלך! הוא לא יפגע בה! הוא ל-"

"הרמיוני! תתאפסי על עצמך! הוא ישן איתה ישן-איתה! את לא יכולה לדעת או לחשוב מה הם עשו לפני ש-"

ג'יני החמיצה פנים ולחשה להארי במהירות; אני לא מאמינה עליו!"

"רון!"

"מה?!"

"באמת נראה לך שהארי......"

"...טוב, לא אבל-"

"שום אבל רון. הוא פשוט לא." פסקה הרמיוני.

"אני פשוט-"

"עוד לא.. רגיל לזה?"

"כן ואם תיתני לי לסיים משפט זה יהיה נחמד!"

"סליחה..." אמרה והחלה לבכות.

רן פירש אותה לא נכון; "הרמיוני אני לא התכוונתי באמת! אל תבכי!"

"לא זה לא... פשוט אני לא רוצה ש... ש.. יחשבו עלינו כאלו דברים ו.. ו..-"

"עזבי את זה בואי נלך לחדר שלי..."

"טוב..."

ג'יני והארי שמעו דלת נפתחת ונסגרת.

"מה הוא חושב שאני?!" שאלה ג'יני בלחישה

הארי צחק. "בוקר טוב לעלמה האדמונית"

"בוקר טוב" אמרה לו ג'יני והם התנשקו קצרות.

"את רוצה שאני אקח אותך היום לאנשהו? מקום מאוד יפה..."

"כן! כן! לאן?!"

"סוד" לחש לה הארי

"תתלבשי. ונצא..."

"טוב... אהובי..."

"אני אצל רון בחדר בינתיים."

הארי הלך לחדרו של רון ושלו ומיד כשנכנס לחדה את מבטו תמונה מהשנה השישית שלו הוגוורטס; הוא רון וג'יני מעופפים על מטאטים. כנראה הרמיוני צילמה אותם לפני תחילת אחד המשחקים.

ואז נכנס רון אל החדר

"מה'נשמע הארי?"

"הכול בסדר, מחכה שג'יני תתלבש."

"תגיד, איפה היית היום בבוקר? לא היית במיטה..." משחק את הלא מבין. אמר לעצמו בראש.

"אה... ישנתי עם ג'יני... למה?"

"אה.. לא... סתם..."

שתיקה צורמת השתלטה על החדר שלא פגה עד כעשר דקות לאחר מכן כשג'יני אמרה להארי; "הארי, אני כבר מוכנה לצאת! אתה יודע רק איפה המברשת שלי?"

הפעם היה זה רון שענה: "ג'יני, בשביל מה יש לך שרביט?"

נשמע צחקוק "לפעמים המוח שלי פשוט לא שם לב..."

"לאן אתם יוצאים?" שאל את הארי.

"ל... שניה." אמר הארי ואז מילמל מופליאטו על הדלת. "אני לא רוצה שהיא תישמע. אנחנו הולכים לעץ שזזוגות קוסמים חורתים בו את השם שלהם ואז כל מיני דברים מופיעים שם...כל מיני לבבות ולפעמים אפילו ציורים של הזוגות..."

"איפה מצאת כזה דבר?"

"בגן שעשועים ליד פינת פריווט. אבל בטח מוגלגים לא רואים את הציורים הזזים והכול..."

"הגיוני." פסק רון בקרירות.

"רון, אתה כועס עלי?"

"לא. יש סיבה שאני צריך?..." חקר רון בהרמת גבה.

"לא... פשוט... אה... לא חשוב..."

"טוב."

"הארי! בוא נצא!"

"אני בא! אני בא!"

ברגע שהרים את ידו לדפוק על הדלת, היא נפתחה וג'יני אחזה בידו.

"הולכים?" שאלה בחיוך קורן

"בואי"

והם התעתקו.

 היה המשך לפרק אבל הוא כבר יהיה פרק הבא, שלא בטוח יהיה מחר!

כולם להגיב!

הפרק הקודם		הפרק הבא