באור שונה

הצד של רון

״אה.. מה?״ הרגשתי שאני מסמיק. ״אתה רוצה לפגוש את אמא ואבא שלי?״ היא חזרה על עצמה. ״כן.״ עניתי במהירות. הרי ברור שרציתי לפגוש את ההורים שלה. ראיתי אותם שנה שעברה, הם נראים כמו אנשים נחמדים מאוד.

״מגניב, אז היום בשתיים.״ היא אמרה כאילו זה לא עניין גדול. ״ילדים יקרים שלי!״ פרופסור טרלוני הלא מחוברת אמרה. ״שוב פעם זאת..״ הרמיוני לחשה לי וגלגלה את עיניה. ״אין לי כוחות לזה..״ לחשתי לה. ״החופרת הזאת.״ הארי אמר בכעס. אבל נראה לי שהיא שמעה אותנו.. ״מה זה, יקירי?״ היא פנתה אל הארי. ״כלום!״ הוא נבהל. ״ככה חשבתי.״ היא אמרה וחזרה לדבר ולחפור לנו על ה״עתיד״ וה״חזיונות״ של ה..אה, פה איבדתי אותה. ״השעה 13:57, רון.״ הרמיוני לחשה לי, והסתכלתי בשעון שלה, זה נכון. ״כן.. אז מה?״ שאלתי.

״אם אנחנו רוצים ללכת לבית שלי, נצטרך לחכות עד 14:00 כדי שמקגונגל תתן לנו לצאת. ופרופסור טרלוני לא תעזור בזה.״ היא הסבירה לי.

״בואו נגיד שאנחנו צריכים ללכת לשירותים!״ הצעתי. ״ביחד?? אנחנו קטינים.. מה היא תחשוב?״

״צודקת..״

״נצטרף סיפור כיסוי יותר אמין..״ היא הסתכלה על השעון שלה. ״כבר 13:58..״ היא אמרה לי. למזלה של הרמיוני, החבר שלה הוא יותר מסתם פנים יפות, והוא יודע איך לשקר. ״פרופסור!״ הרמתי את ידי.

״מי זה שקורא לי?״ היא שאלה ובחנה את התלמידים.

״זה רק אני, רון,״ עניתי וגלגלתי את עיניי.

״החתול של הרמיוני, והעכברוש שלי, ממש רבו הבוקר ואנחנו צריכים ללכת להפריד ביניהם את מבינה?״

התחלתי להפעיל עליה את כישורי המשחק שלי. ״הם כלואים בתוך חדר!״ הרמיוני שמה יד על הפה כדי להסתיר את הצחוק שלה. ״הם יהרגו זה את זה!״ אמרתי בכאב מזויף.

״חתול מסכן!!״ היא אמרה, במפתיע. ״לכו אליהם, ילדים! לכו.״ יצאנו מהכיתה, אחרי שנפרדו לשלום מהארי. ״לא, היא דפוקה!!״ אמרתי להרמיוני, שסוף סוף שחררה את כל הצחוק שהיא שמרה וצחקה כמו משוגעת.

הצד של הרמיוני

הסתכלתי על השעון שלי. ״כבר 13:59 רון!!״ אמרתי, לקחתי את ידו, ורצנו עד למשרד של מקגונגל. עד שהגענו, מזיעים. ״בדיוק 14:00.״ אמרתי והסדרנו נשימה. ״אתה כזה גאון שהצלחת לחשוב על כזה סיפור כיסוי.״ אמרתי ועיניי נצצו. ״את הופכת אותי לגאון.״ הוא אמר, ובטני התהפכה. נישקתי אותו על הלחי. ״וויזלי, גריינג׳ר, מה רציתם?״ מקגונגל שאלה. ״אני ורון רוצים ללכת אליי הבייתה,״ עניתי, היא הרימה גבה. ״כאילו לפגוש את ההורים שלי..״ המשכתי. ובחיים לא רציתי להשתמש בקלף הזה, אבל הוא תמיד עובד עליה. ״את יודעת איך זה, אהבת נעורים..״ רון השתדל לא להתפוצץ מרוב צחוק. ״אני מבינה, חמודים.״ היא אמרה בחיוך וקמה. ״אוכל לשחרר אתכם. בואו אחרי.״ היא הסכימה והובילה אותנו לחצר. ״האוטונוס יוכל להביא אתכם באופן חריג לביתך.״ היא אמרה לי. ״זאת הטבה, ואני מאוד מקווה שאתם מעריכים אותה.״ היא המשיכה. ״מעריכים מאוד, ביי!״ רון אמר ונפרדנו ממנה. עלינו לאוטונוס. ״שלום?״ רון שאל. ״שלום!״ הנהג ענה. ״לאן?״ 

״לבית שלי..״ אמרתי לו גם את הכתובת והוא נסע כמו מטורף!! והגענו דיי מהר, זה השתלם לנו בסוף! ״ביי! ביי!״ הנהג אמר וכמעט חתך חצי מהתיק של רון כשנסע בחזרה. ״פסיכופט.״ הוא אמר בזעף. דפקתי בדלת. ״מי ז- הרמיוני!!״ אמא פתחה לנו את הדלת וחיבקה אותי, כעבור שלוש שניות גם אבא הצטרף. ״נעים מאוד, גברת גריינג׳ר. נעים מאוד, אדון גריינג׳ר.״ רון אמר בחיוך מרוגש. ״מי?..״ אמא שאלה. ״אני בן הזוג של הרמיוני!״ 

״המה שלה?!?״ אבא שלי התחרפן. ״אני ורון התאהבנו בהוגוורטס, ועכשיו אנחנו זוג.״ הסברתי, זמן שרון עדיין קצת נבהל מאבא. ״בוא תיכנס, יקירי!!״ אמא אמרה, ונכנסנו. אבא בהה ברון במבט שופט. ״הרמיוני, מה זאת אומרת? בחיים לא התאהבת!״ אבא אמר. ״זה קרה מבלי ששמתי לב..״ אמרתי, ואני ורון הסתכלנו אחד על השניה.

הפרק הקודם		הפרק הבא