כל הזכויות שמורות לג'יי.קיי. רולינג, מלכת מספרי הסיפורים. -ברצוני להגיד שפאנפיק זה התרחש אחרי מאורעות הספר "הארי פוטר והילד המקולל".
שם, גבוה בהרים המושלגים, התאספו בני בריתו של וולדמורט, למרות שהפסד צבא וולדמורט היה לפני הרבה זמן, הם עדיין התקשו לקבל את ההפסד- היה להם כוח גדול יותר, וצבא גדול יותר, ואת שרביט הבכור! הם היו בטוחים שאדונם יצליח למוטט את הוגוורטס, לטבוח בכולם ולתת לבני בריתו כבוד מרומם עד מאוד. עכשיו הם תקועים באיזה הר מושלג בשומקום,מתאספים סביב מישהו שטען שיוכל להשיב להם את כבודם, לנקום את נקמתם ולחסל את מתנגדיהם.
"בואו, תומכיו לשעבר של אדון האופל, בואו ותפגשו את אדונכם החדש!" אמר איש בעל שיער חום מדובלל,פנים מעוותות ואף שבור, ופה עם שיניים צהובות,בעל בגדים בלויים. "ולמה שנבטח בך אפילו?" צעק אחד הענקים
"האחרון שאמר את זה היה אדון האופל, ותראה איך הוא סיים!". מלמולי הסכמה נשמעו מבין הקהל. "משום, שאני יותר חזק מאדונכם הקודם, אני לא זקוק לדבר פשוט כמו הורוקרוסים לשרוד ממנו, ואני בחיים, אבל בחיים, לא אכשל! ובטח שלא על ידי תינוק קטן!". התרברב הזר. "בוא תדגים לנו את כוחך הרב, אם אתה עד כדי כך חזק!" השיב הענק. "אם אתה עד כדי כך חזק, תנסה להרוג אותי, קדימה!" לגלג. הקהל פלט צחוק מקוצר, אך מיד השתתתק ונשאר בהלם כאשר האיש אמר כמה מילים, מין לחשוש מוזר כזה, "לחשננית!" צעק קוסם באימה מן הקהל. הענק שלגלג בפני האיש אחז באוזניו, ונראה כמתייסר מכאבי תופת. נראה כאילו שיש לו איזה משהו בגוף שעומד להתפקע, ובשאגה מחרידה הוא התפוצץ. "זה כוחי, זה כוחו של ארתור גונט! הדגמתי בפניכם את כוחי, וכעת, הצטרפו אלי!". דברי הסכמה נשמעו מהקהל, נראה שהשתכנעו, והתקבצו סביב ארתור. "אנחנו משרתיך!" צעקו הקוסמים (והענקים, ועוד יצורי קסם מבעיתים). ארתור חייך חיוך שבע רצון "כן, אני אצליח לחסל את פוטר, מה שבן דודה שלי לא הצליח לעשות-אני אתעלה מעל אדון האופל! אני המכשף העליון! תתכונן, פוטר, המוות מתקרב אליך!".
|