ייתר זכויות לפרנק ליימן באום וג'יי. קיי. רולינג. כל השירים לקוחים מהסרט המוזיקלי ״הקוסם מארץ עוץ״ אז ייתר זכויות גם לכותבים ולמלחינים של אותם השירים. נ.ב יהיו שירים בפאנפיק. פשוט תדמיינו את הדמות ששרה אותם שרה אותם בקול שלה.
זה היה לילה קר בבית משפחת דארסלי. הארי בן ה13 ישב על מיטתו וחשב עוד על המילים של הרמיוני שנאמרו בשנה האחרונה בהוגוורטס.
״אם אתה ורון כל כך לא רוצים ללמוד, אז רק שתדעו שזה ממש לא אפשרי. אם באלכם לא ללמוד, אולי תצטרכו לחפש מקום שבו הצרות פשוט לא קורות!״
מקום שבו.. צרות פשוט לא קורות? יש מקום כזה, בטוח.. אבל בטוח רק מעבר לקשת.
״שם.. מעבר לקשת.. במרומים...״ הארי התחיל לשיר לעצמו בשקט. ״יש פינה מופלאה, מקום שאליו חולמים.
שם.. רקיע.. של תכלת, אין ענן.. פה אני מבקש לי, מה שרק שם ניתן.״ לפתע, הוא הסתכל על השמיים.
״אשאל, אשאל, כוכב זוהר.. איך מגיעים לשם ספר.. ספר לי! מעל הכחול, הרחק מעל, שם כל כאב נמוג כטל.. שם א..ש..אר!!! לי...״ הוא חייך חיוך של אושר.
״אל מעבר.. לקשת.. בריחוף.. גם אני מבקש לי..״ לפתע, חיוכו ירד ודמעה קטנה זלגה על פניו. ״כמו הציפור לעוף.. כאן, אני מבקש לי.. כמו הציפור לעוף..״
לפתע, נשמע רעש חזק של רוח חזקה מאוד. כל החדר רעד, ואפילו חלקים קטנים מהתקרה נפלו על ראשו של הארי. הכלוב של הדוויג רעד והיא נראתה מפוחדת מאוד. הארי לקח את הכלוב והחזיק אותו בידיו.
״בוא, דאדלי-מאדלי שלי!!״ הארי שמע מלמטה את פטוניה מדברת אל דאדלי בקול מרגיע.
״שנקרא גם להארי?״ דאדלי שאל בקול חנוק.
״מה פתאום!״ ורנון אמר בהלם. ״שיישאר שם! אנחנו בינתיים נלך להתחבא במחסן של הגינה עד שזה ייגמר. הארי מאוד נפגע, אבל כבר היה רגיל. והוא באמת העדיף להישאר שם מאשר
להיות איתם באותו מחסן צפוף. לא הייתה לו ברירה.. הוא ישב בקצה החדר, חיבק חזק את הכלוב של הדוויג, וחיכה שזה יפסיק. הוא ישב בזווית קרובה לחלון, ומעבד לחלון ראה חתול וכלב עפים בתוך הסופה! ולאחר מכן, גם אישה מבוגרת שסגרה וישבה על כורסא! אבל לאחר מכן, הוא ראה משהו מוזר - מכשף עם כובע של מכשפות, שיער ארוך עד לכתפיים, וקבלו את זה - גם עם צבע עור ירוק!!
הארי עצם את עיניו כדי לא להביט במחזה הזה, שחשב שהוא נורא..
ולאחר שתי שניות, נשמע בום גדול, כאילו הבית נפל. הארי רץ למטה כדי לבדוק אם הכל בסדר ואם הוא עדיין נמצא בלונדון, ולפתע, קרה דבר שעליו הוא אפילו לא חשב...
הוא הגיע לארץ יפהפיה ועמד מעל שביל אבנים צהובות מוזר.
״איפה אנחנו, הדוויג? אנחנו לא בלונדון יותר!״ לפתע, הארי השתנק. ״אנחנו בטח נמצאים מעבר לקשת!״
פתאום, בועה ורודה ירדה מהשמיים. הארי הסתכל עליה בבלבול.
|