רק. לא. זה!!

הרמיוני הלכה ברחבי הוגסמיד כששני החברים הכי טובים שלה הולכים גם הם משני צדדיה. האוויר היה לא חם ולא קר, אבל גם לא פושר,

והעננים שבשמיים היו נראים רכים. ״אני לא מצליח להבין משהו..״ רון לפתע אמר. ״לתופסת, קוראים תופסת כי במשחק אתה אשכרה

תופס-את, נכון?״ 

׳הוא כזה מטומטם..׳ חשבה הרמיוני. ״נו?״ הארי שאל.

״אז למחבואים קוראים מחבואים כי זה מחבוא-עם?״

׳אין גבול לטמטום..׳ 

״לא, רון.. מחבואים מאוית עם א', י', ומ' סופית.. ומחבוא-עם, מאוית עם ע' ומ' סופית. תחכים.״ הארי היה נשמע כל כך חכם באוזניה של הרמיוני. ״זה.. בדיוק מה שאני באתי להגיד.״ הרמיוני אמרה ופרפור קטן עבר בבטנה 

מהמחשבה על זה שהארי היה נשמע חכם מאוד. 

׳אבל למה בעצם הרגשת את זה?׳ הקול בראשה שאל. הם המשיכו ללכת עד שעצרו ליד חנות הממתקים הגדולה. ״הווו, מגניב!״ רון קרא באושר. ״חייבים להיכנס!״ הוא המשיך.

״לא בטוח שבאלי..״ הארי אמר.

״כן.. גם אני לא עפה על הרעיון..״ הרמיוני הוסיפה. יכול להיות שהיא מתחילה להתחבר למילים של הארי? יכול להיות שהיא מנסה להעתיק את מה שהוא חושב ומרגיש כדי ש...יחבב אותה??

״אתם חברים מה-זה מבאסים!״ רון אמר בייאוש. 

״עזוב אותך מזה. בוא נלך עכשיו לאן שהרמיוני אומרת לנו, כי היא החכמה פה מבין שלושתינו.״ 

ליבה של הרמיוני החסיר פעימה לרגע. ׳״החכמה מבין שלושתינו.״ הוא ממש ויתר על החכמה של שניהם כדי להאדיר אותך! תודי שאת מסמיקה!׳ הקול בראשה המשיך. 

׳לא אני לא!׳ היא רבה עם הקול בראש. (אבל כמובן שאמרה את כל זה בראש שלה, ככה שרון והארי לא יכלו בכלל לשמוע..)

׳את מסמיקה!!״ הקול הקניט. 

״וואו, כדור הארץ להרמיוני!״ רון קרא. ״מה אתה רוצה רון?! אהחח.. עזוב אותי!״ הרמיוני קראה בגועל. 

וממבטו, היה ניכר שרון נפגע מאוד. ״עזוב אותה, הארי.. פסיכית לגמרי!״ רון אמר.

״מה אתה אומר, חזיר ג'ינג'י?״ היא קטלה. 

״עזוב אותו, הארי,״ הרמיוני אמרה ותפסה בזרוע של הארי. ״נלך אנחנו. לבד.״ היא המשיכה. 

׳אווווווו, מי זאת פה שרוצה להיות עם הארי לבד??׳ הקול שוב הקניט. 

״נתראה אחר כך?״ הארי נופף לרון הפגוע, משוך על ידי הרמיוני ומבולבל עד מאוד.